קהילה

      הקהילה היהודית בלבוב (מתוך וויקיפדיה) תוכן עניינים 1 תולדות  הקהילה 2 רבני לבוב 3 תקופת השואה 4 כיום 5 קישורים חיצוניים 6 שיר הלבובאים תולדות הקהילה ראשיתה של הקהילה היהודית בלבוב בגליציה המזרחית בפולין, לוטה בערפל. ראשוני היהודים הגיעו לאזור נסיכות רייסן כבר במאה העשירית. בלבוב התקיימו שלוש קהילות יהודיות: קראים, קהילה יהודית שישבה בתוך חומות העיר, וקהילה יהודית שישבה מחוץ לחומות העיר. ערב מלחמת העולם השנייה, הייתה בלבוב הקהילה היהודית השלישית בגודלה בפולין, לאחר קהילות ורשה ולודז', עם יותר ממאה אלף יהודים. ראשוני המתיישבים היהודיים הידועים לנו באו ללבוב בשנת 1256, והם הפכו לחלק חשוב של חיי התרבות בעיר , תוך שהם תורמים משמעותית למדע ולתרבות. מלבד היהודים האורתודוקסים היו בעיר יהודים קראים רבים, שהתיישבו בעיר מהמזרח והביזנטיון. לאחר שקזימיר השלישי כבש את לבוב בשנת 1349, קיבלו האזרחים היהודים זכויות שוות לשאר אזרחי פולין. בלבוב היו שני רבעים יהודיים נפרדים, אחד בתוך חומות העיר ואחד מחוץ לפאתי העיר. לכל רובע היה בית כנסת נפרד, על אף ששניהם חלקו את אותו בית קברות, ששימש גם את הקהילה הקראית. הקהילה הייתה בין הקהילות המרכזיות בוועד ארבע ארצות, שבו ייצגה את כלל יהדות גליציה. הקהילה היהודית, כמו שאר הקהילות היהודיות, סבלה בפרעות ת"ח ת"ט. כמו כן נחשפה להשפעות שבתאיות ופרנקיסטיות. במאה ה-19 הייתה לבוב למרכז תרבותי יהודי. היה בה תיאטרון יידיש מפורסם. תיאטרון זה התפרסם בזכות תקליטים שהוקלטו בלמברג והופצו בכל העולם היהודי והם מהתקליטים הקדומים ביותר מהשנים 1906 עד 1911.[2] לבוב הייתה גם מרכז ציוני, באביב 1920 נערכה שם ועידת השומר הצעיר. בלבוב פעל גם חוקר המדרשים והאגדה שלמה בובר. לבוב הייתה מרכז מסחרי ואדמניסטרטיבי של גליציה המזרחית והייתה מרכז להשכלה, ככזו הפכה העיר לאבן שואבת ליהודים מרחבי גליציה שעקרו ללבוב (בנוסף למיעוט שרכשו בה בית מגורים בנוסף על בית המגורים הקבוע שלהם). עובדה זו הביאה לעליית מספרם של יהודי העיר ועלייה בכוח הקהילה

רבני לבוב ברבנות הקהילה שימשו גדולי האחרונים, להלן רשימה חלקית: מהר"ם מלובלין, כיהן כרב בין השנים ה'שנ"ה (1595) - ה'שע"ג (1613). הרב יהושע פלק כץ בעל הסמ"ע, כיהן עד שנת ה'שע"ד (1614), אז נפטר. הרב יהושע העשיל, בעל ה"מגיני שלמה", כיהן בסביבות השנים ה'שצ"ח (1638) - ה'ת' (1640)[3] הרב דוד הלוי סגל בעל הט"ז, שימש ברבנות בין השנים ה'תי"ד (1654) - ה'תכ"ז (1667). הרב שמחה הכהן ראפפורט נבחר לשמש כרב בשנת ה'תע"ז (1717), אך נפטר בדרכו ללבוב. הרב צבי הירש אשכנזי בעל החכם צבי, כיהן תקופה קצרה בשנת ה'תע"ח (1718), אך הספיק לתקן תקנות חשובות בקהילה. הרב יעקב יהושע פלק בעל ה"פני יהושע", נבחר בשנת ה'תע"ח (1718) לשמש כרב, אך לאחר כשנתיים דאג אחד מפרנסי הקהילה למנות את חתנו ר' חיים ב"ר ליזרל לרב, והפני יהושע גלה לבוצ'ץ, אך עדיין נשא בתואר רב העיר לבוב עד שנת ה'ת"צ (1730) שאז עבר לברלין. הרב חיים כהן בן הרב שמחה ראפפורט[4]. כיהן כרב בין השנים ה'ת"ק (1740) - ה'תקל"א (1771). הרב חיים יהודה לייב אטינגא[5]. כנראה תקופה מסוימת שימש כמו"ץ, ולאחר מכן אב"ד. נפטר ככל הנראה בשנת ה'תק"ל (1770). הרב מרדכי זאב אורנשטיין, בין השנים תקל"ט (1779) - תקמ"ז (1787). הרב צבי הירש רזאניש, עד שנת תקס"ד (1804}, בה נפטר. הרב יעקב אורנשטיין בנו של הרב מרדכי זאב, בעל ה"ישועות יעקב", נבחר פה אחד בשנת תקס"ה (1805) לשמש ברבנות, עד פטירתו בשנת תקצ"ט (1839). לאחר פטירת הרב אורנשטיין גברה ידם של חוגי הנאורים. הם הקימו טמפל והביאו את המטיף הרב אברהם כהן, ואף מינוהו כרב עד שהורעל כשהחשוד היה אדם בשם ברל פילפל שהשתייך לחוגי החרדים, בשנת תר"ח (1848)אך בסופו של דבר בית המשפט האוסטרו הונגרי זיכה אותו מכל. הרב יוסף שאול נתנזון, אשתו אדיל לבית איטינגא הייתה בת אחותו של הרב יעקב אורנשטיין. בבחירות לרבנות בשנת תרי"ז (1857), גבר על גיסו הרב מרדכי זאב איטינגא, וכיהן ברבנות עד פטירתו בשנת תרל"ה (1875). הרב צבי הירש אורנשטיין נכדו של הרב יעקב אורנשטיין, מח"ס "ברכת רצ"ה", בבחירות בשנת תרל"ה (1875) גבר על ר' יצחק אהרן ב"ר מרדכי זאב איטינגא. שימש ברבנות עד שנפטר בשנת תרמ"ח (1888). הרב יצחק אהרן ב"ר מרדכי זאב אטינגר, נכד אחות הרב יעקב אורנשטיין, כיהן בין השנים תרמ"ח (1888) - תרנ"א (1891). הרב יצחק יהודה שמלקיש, רב העיר בין השנים תרנ"ב (1892) - תרס"ה (1905). הרב אריה ליב ברודא[6][7], בעל "מצפה אריה", חתנו של הרב צבי הירש אורנשטיין, כיהן כרב בין השנים תרס"ה (1905) - תרפ"ח (1928). בזמן כהונתו הביאו החסידים בעיר את הרב משה ברז"פ רפפורט מליז'נסק שישמש כרבם. גם הרב משה באב"ד היה באותה תקופה, אם כי כנראה לא נשא בתפקיד רשמי. הרב יצחק ציף, כיהן כרב "תוך העיר". תקופת השואה יהודי העיר היוו שליש מאוכלוסיית העיר לפני השואה. (יותר מ-100,000 ערב מלחמת העולם השנייה), והתקיימו בה 97 בתי כנסת. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, נכנסו הסובייטים ללבוב וסיפחו אותה לתחום שליטתם, יחד עם גליציה המזרחית. בעיר הצטופפו באותה השעה יותר ממאה-אלף פליטים יהודיים ממערב פולין הכבושה בידי הנאצים, אך בקיץ 1940 הוגלו רבים מהם לירכתי ברית-המועצות. עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. עם הפלישה ברחו מלבוב כעשרת אלפים יהודים בעקבות הצבא הסובייטי אל תוככי ברית המועצות. 6,000 יהודים נרצחו כבר בימים הראשונים לכיבוש העיר על ידי נאצים ומשתפי פעולה בשני פוגרומים. בנובמבר 1941 הוקם גטו בעיר; ראש היודנרט שלו, יוסף פרנס, נרצח על ידי הנאצים, לאחר שסירב למסור לידיהם יהודים לעבודה במחנה העבודה ינובסקה. בשורה של גירושים להשמדה שהתרחשו במהלך השנים 1942–1943 גורשו דרך מחנה ינובסקה קרוב ל-80 אלף מיהודי גטו לבוב אל מותם במחנות השמדה, רובם בבלז'ץ ומיעוטם בסוביבור ובאושוויץ. רבבות אחרים מצאו את מותם במחנה ינובסקה או במהלך פעולות טרור בגטו. חלקים גדולים מהאוכלוסייה המקומית שתפה פעולה בהשמדת היהודים, ולכן מעטים ביותר שרדו עד לסוף המלחמה. ביולי 1944 כבש הצבא האדום את העיר, והוקם בה "ועד הצלה" שברשומותיו מופיעים 820 יהודים בלבד ששרדו מגטו לבוב וכ-3,400 יהודים מתושבי לבוב שניצלו כיום בשנת 1970 חיו בעיר כ-30,000 יהודים (1.6% מהאוכלוסייה). כיום הצטמקה האוכלוסייה היהודית באופן משמעותי כתוצאה מהגירה, ובמידה מועטה גם בגלל התבוללות. מספר היהודים כיום מוערך ב-2000. מספר ארגונים מוסיפים לפעול בו. [8]. כרב העיר מכהן כיום הרב בולד, נציג חסידי סטולין קרלין. קישורים חיצוניים חיים נתן דעמביצער, ‏כלילת יופי ח"א, תולדות רבני לבוב, קראקא תרמ"ח, באתר HebrewBooks חיים נתן דעמביצער, ‏כלילת יופי ח"ב, תולדות רבני לבוב, קראקא תרנ"ג, באתר HebrewBooks שלמה בובר, ‏אנשי שם, גאוני ורבני לבוב, תרנ"ה, באתר HebrewBooks גבריאל סאחיסטאוו, ‏מצבת קודש - זכרון צדיקים, ספר זכרון לשוכני בית הקברות בלבוב, 1860-1869, באתר HebrewBooks קהילת לבוב, באתר חט"ב פיינשטיין, פתח תקוה קהילת יהודי לבוב - למברג ד"ר נ.מ. גלבר (עורך), אנציקלופדיה של גלויות, כרך לבוב, באתר ספריית העיר ניו יורק א.מ. הברמן קהילת לבוב, באתר דעת פרטי קהילת לבוב של היום http://jewishlviv.com

                     השיר הנוסטלגי שהיו שרים הורינו , כשגאוותם על עיר הולדתם לבוב
זכורת לימים אחרים  (לפני מלחמת העולם ה-2)  בפולנית עם תרגום לעברית שיר הלבובאים Niech inni se jad? gdzie mog? gdzie chc?
 do Wiednia Pary?a Londynu  A ja si? ze Lwowa nie rusz? za próg  ta mamciu ta skarz mnie Bóg
Bo gdzie jeszcze ludziom  Tak dobrze jak tu?  Tylko we Lwowie!  Gdzie ?piewem ci? tul?  l budz? ze snu?  Tylko we Lwowie!
l bogacz, i dziad  Tu s? za pan brat  l ka?dy ma u?miech na twarzy..  A panny to ma  S?odziutkie ten gród,  Jak sok, czekolada i miód...
l gdybym si? kiedy?  Urodzi? mia? znów,  To tylko we Lwowie!  Bo szkoda gadania,  Bo co chcesz, to mów  Nie ma jak Lwów!
Mo?liwe ?e wi?cej ?adniejszych jest miast  lecz Lwów jest jedyny na ?wiecie  i z niego wyjecha? ta gdziesz ja bym móg?  ta mamciu ta skarz   תן לאנשים לנסוע לאן שרוצים – לוינה, לפריז או לונדון אני לא אזוז מלבוב איפה עוד לבני אדם טוב? רק בלבוב איפה מחבקים אותך כשאתה הולך לישון וכשאתה מתעורר משינה רק בלבוב עשיר ועני בלבוב כמו אחים לכל אחד יש חיוך בפנים חיוך של הבנות כל כך מתוק כמו מיץ שוקולד עם דבש אם הייתי צריך להיוולד שנית אז רק בלבוב חבל על כל מילה תגיד מה שאתה רוצה אבל אין כמו לבוב ייתכן שיש ערים יותר יפות בעולם אבל לבוב הכי יפה בעולם וממנה תוכל לנסוע לאן שאימך תכוון אותך אם רוצים שלבני האדם יהיה טוב אז להיוולד רק בלבוב