אדוארדו גרודר נולד ב 30.7.1938 בפולין בעיירה לבוב (בפולנית- Lwow ברוסית- Lviv ) שכיום נמצאת בשטח אוקראינה. אביו אוסקר גרודר היה עורך דין, נציג בפולין של חברה שוויצרית למזון תינוקות, ושותף עם אחיו במפעל בשמים. אמו רגינה רבקה גרודר הייתה מזכירה ראשית בחברת נפט.
כאשר פלשו הגרמנים למזרח פולין במבצע ברברוסה ביוני 1941 והפוגרומים נגד היהודים החלו, הוריו של אדוארדו חיפשו מסתור כל אחד במקום אחר. אביו קיבל מסתור אצל חבר גוי שעבד עימו במשרד לעריכת דין, ואדוארדו ואימו עברו להסתתר בבית אימה עם אחותה סלקה.בספטמבר 1941 החלו שמועות שהולכים להקים גטו בלבוב אז אימו וסבתו החליטו לרכוש דירה קטנה בתוך הגטו ועברו לגור שם. סלקה, דודה של אדוארדו שבשל המראה הלא יהודי שלה יכלה להסתובב מחוץ לגטו הייתה לוקחת מידי פעם את אדוארדו לטייל ברחובות.
בנובמבר נסגר הגטו ולא היה ניתן לצאת יותר. בתקופה זו הבינו הוריו שאם ברצונם להציל את בנם הוא לא יכול להישאר בגטו, וכך ביוני 1942, כשהיה בן 3, נמסר אותו לאישה נוצרייה בת בערך 45 עם שתי בנות, ולא ראה מאז את משפחתו לעולם. סיפור הכיסוי היה שאדוארדו הוא בן של חברים שכל משפחתו נהרגה בהפצצות. שמו שונה ליאשו גרודר. הוא מספר שהיחס בבית הנוצרייה היה טוב, וכאשר הגיעו אנשים לבית הוא נהג להסתתר בארון.
מן השהייה אצלם הוא זוכר שיום אחד צפה החוצה וראה מן החלון את הגטו בוער (יוני 1943). שם וכתובת המשפחה לא ידועים.
בינתיים הצליח אביו של אדוארדו להוציא מסמכים מזויפים לאשתו ואחותה סלקה. שתיהן נרשמו עם התעודות בלשכת העבודה בפולין אך רק סלקה התקבלה מפני שלא נראתה יהודיה, רגינה נשלחה בחזרה לגטו. ב1.10.1942 נסעה סלקה לעייריה בשם טוחולה (tujula ) הנמצאת בצד הגרמני של פולין שם עבדה בעבודת כפיים בשדות. האחיות שמרו על קשר בעזרת התכתבות במשך מספר חודשים. לאחר מכן עברה סלקה לעבוד אצל קצין SS גרמני בתור עוזרת בית עד לסיום המלחמה.
בגטו נשארו אמו רגינה, שני אחיה מקס ומרדכי, והסבתא. בתוך הגטו אימו עבדה בתור אוספת חומרי גלם ואביו רשום שעבד ככימאי, אך פרט זה שגוי. אחיו עבד ככימאי והוא ככל הנראה טען שגם הוא כדי להישאר בחיים. בתוך הגטו עבד במפעל. ביוני 1943 חוסל הגטו סופית וכנראה שבתאיך זה כל המשפחה נספתה.
המלחמה בלבוב הסתיימה לפני תום המלחמה, בשנת 1944. עם סיום המלחמה מסרה המשפחה הנוצרייה את אדוארדו לג'וינט ביחד עם כל פרטיו. בתקופה זו לא היה ניתן לצאת מלבוב, שהייתה בשליטת ברית המועצות, במיוחד לילדים יהודים.
על מנת לעקוף את האיסור המוחלט הובאו אנשים מחוץ לברית המועצות שהסכימו "לאמץ" את הילדים ולהוציא אותם. וכך אנריק אולסקר, קצין יהודי בצבא הפולני בן 45 אימץ את אדוארדו ולקח אותו איתו לוורשה, שם שהה בדירה קטנה ביחד עם אשתו במשך מספר חודשים. לאחר מכן, כאשר אדוארדו היה בן 7, מסר אותו אנריק לג'וינט בוורשה. אדוארדו עבר לבית היתומים zatcebe ליד וורשה.
הג'וינט פירסמו רשימות עם שמות הניצולים, עיר, וגיל על מנת שאנשים יוכלו לאתר את קרוביהם. הדודה סלקה, שהייתה בטוחולה בזמן המלחמה ולאחר מכן נסעה לקרקוב, חיפשה את משפחתה ברשימות וגילתה שאדוארדו רשום בשם יאשו גרודר ונמצא בוורשה. היא יצרה קשר עם הקצין הפולני שהוציא את אדוארדו מלבוב שסיפר לה שאדוארדו נמצא כעת בבית יתומים. בינואר 1946 הגיעה סלקה בשעות הבוקר לבית היתומים שבו גר אדוארדו והקשר בניהם התחדש. היא ביקרה בבית היתומים פעם בשבוע במשך כחצי שנה. אותו קצין פולני עזר לסלקה למצוא עבודה באזור וורשה ומטעם עבודה זו קיבלה דירה. לאחר מכן הוציאה את אדוארדו מבית היתומים ולקחה אותו לביתה.
במקביל החלה לחפש את אחיה דויד שגר באורוגוואי בזמן המלחמה. בעזרת הג'וינט הצליחה ליצור עמו קשר ולאחר סידורים רבים החלו אדוארדו וסלקה בדרכם למונטה וידאו. הם נסעו לפריז והמתינו שם לאנייה במשך חודש. לאחר מכן הפליגו במשך 3 שבועות באנייה 'קרגואלן'. בתחילת יולי 1948 הגיעו לאורוגוואי ועברו לגור עם דויד ומינה ובנם חוליו. אדוארדו נשלח לבית ספר בספרדית אף שלא דבר את השפה, ובתוך חודשיים דיבר ספרדית שוטפת ושכח את הפולנית. בתור נער נהג לעבוד עם דודו דויד בסדנת תיקונים. בסיום לימודיו החל ללמוד תואר ראשון בראיית חשבון, כמו בן דודו חוליו.
סלקה עברה לבואנוס איירס שם התחתנה והתאלמנה כעבור 7 שנים.
ב18.3.1967 התחתן אדוארדו עם רחל והשניים עלו לארץ ישראל בפברואר 1970. סלקה עלתה לישראל בשנת 1971.
כאן קיבל אדוארדו הסמכה כרואה חשבון בישראל ועבד בין השנים 1973-2008 כמנכ"ל קרן וולף למתן מלגות ופרסים בינלאומיים ויצא לגמלאות.
כיום לאדוארדו יש שני ילדים, בן ובת, וחמישה נכדים.
