דף לכבוד / לזכר
לאה בוקסנבאום
שמה המלא- לאה בוקסנבאום, לאחר נשואה לסבי שלמה ז"ל הפך שמה משפחתה ליפה.
תאריך לידתה-10.2.37
לאה נולדה בפולין גרה במקום קטן ליד וורשה במשפחה של גויים. קראו למקום מנדיסצ (עירייה קטנה (
משנת אלף תשע מאות שלושים ותשע עד אלף תשע מאות ארבעים וחמש. המשפחה אימצה אותך בזמן המלחמה .
מגיל שנתיים עד גיל שבע היא חיה אצלם בתור בת משפחה .
המשפחה הנוצרית אימצה אותה בתור בת משפחה נוצרייה כדי שלא תיקלח למחנה העבודה.
באותו מעשה המשפחה הצילה את חייה של לאה יפה.
(המשפחה שמרה איתה על קשר לאורך זמן ואפילו הגיעה לחתונתה של לאה).
עם סיום המלחמה משנת 1945 עד 1947 לאה הייתה שנתיים בשוויץ בציריך אצל משפחה אומנת של יהודים עשירים .
לאחר שנתיים בציריך הגיע אביה של סבתי מהמחנה וחזר לקחת אותה, וכך הם התאחדו. מקרה זה הוא יוצא דופן ומרגש מאוד שאבא שורד, וחוזר לקחת את ביתו שהשאיר בתחילת המלחמה. משם לאחר שאביה לקח אותה משוויץ הם המשיכו למחנה העכורים בגרמניה .
למחנה קראו "רגרנסבורג" לשם היא ואביה הגיעו לאחר מכן עלו בעלייה בלתי חוקית לעתלית. העלייה הייתה בלתי חוקית שבה מגיעים בלילה לארץ מכיוון שלא נתנו להרבה ילדים לעלות. והיה מספר מוגבל של אנשים שיכלו לעלות באותה תקופה. האוניה נסעה דרך צרפת. מרסיי הגיעו ארצה לעתלית בלילה .
.מחנה העכורים הוא מקום אליו יהודים הגיעו אחרי המלחמה אלה היו מחנות של כל האנשים היהודים שנשארו בפולין אחרי במלחמה .
לפני המלחמה היא חיה עם אמא ואביה. ואמא נרצחה במהלך השואה (פסיה בוקסנבאום) ואביה שרד.
כאשר עלתה לארץ עם קום המדינה ב1948 עלתה לארץ. מספר חודשים התגוררה משפחתה במחנה עולים בעתלית. ולאחר מכן עברו להרצלייה.
תנאי המחיה אז בארץ לא היו קלים. וסבתי למדה בביה"ס וייצמן ובתיכון הרצלייה שם סיימה בהצטיינות.
בהיותה בת 17 וחצי היא למדה בביהס לחיות בעפולה וגרה שם בפנימייה.
בביהס חצי יום למדו וחצי יום עבדו. לאחר שנתיים התחתנה לאה עם שלמה יפה זכרונו לברכה.
בהיותה בת 20 היגרו הוריה לארצות הברית כדי לעבוד ולהרוויח מספיק כסף.
לאחר כמה שנים לאה יפה ובעלה הקימו משפחה והיא ילדה שלושה בנים, הבכור איתי ניר(אבי) ועידו.
לאה הייתה אחות שנים רבות בבית חולים ואהבה את עבודתה מאוד.
כיום לאה מתגוררת בכפר- סבא והיא בעלת משפחה מלאת נכדים.
אני יכולה ללמוד מילדותה ונעוריה של סבתי שהיו חיים עם לא מעט מכשולים בהם הפגינה אומץ לב ותושייה.
החיים אז לא היו קלים ואני גאה על כך מאוד.