דף לכבוד / לזכר
משפחתם
של יטי וקשל ומשה בעלה-אחותה של אימו של סבי (צבי פולסיוק) מצד אמא
יטי היא אחותה של
רוזה, אימו של סבי. מקורה של רוזה, וכך גם של אחותה הוא בעיר לבוב שבפולין. ליטי
היו 3 ילדים, שנקה, יעקוב ורגינה. שנקה ויעקוב היו כבר נשואים בזמן המלחמה והיו
בעלי משפחות. הם וכל משפחותיהם נרצחו באושוויץ.
רגינה, הבת הקטנה של
יטי, הייתה עוד נערה צעירה במלחמה והיא היחידה שניצלה מן המשרפות. למרות שהייתה
חולה והיה עליה לעמוד בפני מסדרי הנאצים ולהוכיח את בריאותה מול הנאצים, היא
ניצלה.
חברתה החזיקה אותה
במשך כל המסדר, צבטה את לחייה ובכך הצילה אותה. רגינה הקימה משפחה לאחר המלחמה
והיא חיה כיום בארה"ב.
שתיים מאחיותיהן של
יטי וקשל ורוזה פולסיוק נרצחו גם הן. שרה טירהאוז, בעלה ומשפחתם ואסתר ברש, בעלה
ומשפחתם, נרצחו באושוויץ. בעלה של שרה היה פקיד בכיר.
אסתר הייתה אישה יפה
מאוד שפסלה מחזרים רבים על הסף. לבסוף התחתנה עם גבר עשיר שהיה מבוגר ממנה. מקורה
של כל משפחה זו הוא בלבוב, פולין.
קהילת יהודי לבוב
הייתה מהקהילות היהודיות הגדולות שבפולין. ישבו בה כ-150,000 יהודים (כשליש מכלל
האוכלוסייה) בנוסף על הפולנים והאוקראינים. רק 3,400 מהם נשארו בחיים לאחר המלחמה.
האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת, היו בה חסידים מושבעים, חילונים המנסים להיטמא
בחברה, אנשי חינוך, פעילים ציוניים. היהודים היוו "שק החבטות" של החברה
הפולנית והאוקראינית במקום ושימשו כ"שעיר לעזאזל" על כל צרה שלא באה.
השכונה היהודית
הגדולה ביותר הכילה 97% יהודים, ונקראה "פאר דאר-שיל", ע"ש בית
הכנסת שבה. שכונה זו אף כללה בתחומיה את בית הקברות היהודי.
למרות מוסדות החינוך
היהודים השונים, הגישה למוסדות החינוך הגבוהים נמנעה מכל יהודי פולין לפי גזרות
ה"נומרוס קלאוזוס". למרות זאת, היו יהודים רבים במקצועות החופשיים כגון:
רפואה, עריכת דין והוראה. מצבם הכלכלי של היהודים היה די אמיד, אך הם נפגעו מן
המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1928. המצב הכלכלי גרם גם לעלייה חמורה באנטישמיות. עם
תחילת המלחמה בפולין 1939, הייתה נתונה לבוב במצור קשה שנמשך שבועיים. לאחר מכן,
בעקבות הסכם רבנטרופ-מולטוב, עברה לבוב לשלטון רוסי, שגירש רבים מן היהודים לתוככי
ברית המועצות.
ב-1941 נכבשה פולין
שנית בידי הצבא הגרמני, והשמדת היהודים בתחומיה, החלה. בסוף שנה זו הוקם הגטו
בלבוב. הוקמו מחנות עבודה בהם היו כ-20,000 יהודים. 50,000 יהודים נוספים גורשו
למקומות שונים. מחנה העבודה העיקרי אליו נשלחו יהודי לבוב היה ינובסקי בלאגר, שהפך
במהרה לאתר רצח המוני בו נרצחו כ-20,000
איש. יהודי לבוב נשלו גם למחנה לז'ץ.
ב-1943 החלו הגרמנים
בנסיגה מפולין ומלבוב בפרט.