מניה
ורטנפלד
( אשתו של דוד של סבתא שלי )
תאריך לידה:
10.06.1926
תאריך פטירה : שרדה
את השואה
מקום הלידה: פולין,
צ'ורטקוב
עיסוק / מקצוע:
הייתה ילדה
מקום המגורים במהלך המלחמה : פולין,
צ'ורטקוב
סיפורה של הדמות לפני המלחמה:
מניה
ורטנפלד נולדה ב-10.06.1926 בעיר צ'ורטקוב בפולין. ילדותה המוקדמת של מניה הייתה
ילדות כמו של כל ילד- הלכה לבית ספר עממי בעיר, השתתפה בבית ספר עברי, שהתקיים
בשעות אחר הצהריים ובו למדו עברית, ובילתה עם החברים. בשנת 1939 נחתם הסכם שנקרא
"הסכם ריבנטרופ מולוטוב" שאחד מסעיפיו היה חלוקת פולין בין ברית המועצות
לגרמניה. מניה ומשפחתה גרו בצד הסובייטי ולכן החיים שלהם בהתחלה התקיימו בצורה די
רגילה, אך הם פחדו מהרוסים לא פחות משהם פחדו מהגרמנים.
ב-1941
נכנסו הגרמנים לאזור מגוריה והתחילה המלחמה.
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה:
כשהגרמנים
נכנסו לצ'ורטקוב הם רצחו את האסירים בבתי הסוהר, ולאחר מכן הם תפסו יהודים ברחוב
והכריחו אותם לפנות את הגופות מבית הסוהר. לאחר תקופה קצרה תחמו הגרמנים גטו-אספו את יהודי צ'ורטקוב לתוך מספר
רחובות, ובכל פעם צמצמו אותם, בו- בזמן שהם הורגים יהודים בכל פעם.
ב-1942
הייתה האקציה הראשונה. היא הייתה מעט לפני ראש השנה. אספו קרוב לשלושת אלפים
יהודים במרכז העיר, בכיכר הגדולה, ושם
העמידו הגסטפו שולחנות ארוכים עם שתיה (אלכוהול) ואוכל. הם צחקו, שתו ואכלו. שם
במקום הם רצחו הרבה מאוד יהודים- הם סידרו את היהודים בקבוצות קבוצות והובילו אותם
לרכבת לקרונות סגורים; העבירו אותם למחנה בעיר גדולה סמוכה, שם נערכה סלקציה; את
הצעירים שלחו למחנה עבודה ואת השאר שלחו להשמדה במחנה השמדה בלזץ'. הדבר לקח בין 12
ל- 18 שעות ולכן את האסירים שנשארו בסוף היום שלחו לבית סוהר והמשיכו עם האקציה יום
למחרת. באקציה הראשונה לקחו רק גברים, ולכן אבא שלה ואח שלה נאלצו להתחבא בעליית
הגג, שהייתה של ארים (נכנסו לשם מהצד היהודי הגרמנים לא ידעו ממנו), ולכן הגרמנים
לא חשבו לחפש שם, וכך ניצלו.
בגטו
לא היה אוכל, לא היה לחם, לא תפוחי אדמה. היה רעב מאוד קשה בגטו והיה גם מאוד צפוף;
לא היו חנויות והיה אסור לצאת מהגטו
בהיותו גטו סגור. מי שנתפס יוצא מהגטו בלי אישור- נרצח על המקום. לא היה מה לעשות
בגטו. ילדים לא הלכו לבתי ספר ולא לגנים, היה אסור לקיים פולחן דתי ולהקים בתי
כנסת, ולכן היה ממש קשה לשמור על הזהות היהודית. שלחו נשים וגברים לעבודות כפיה.
כל אחד נשאר בבית ושמר על עצמו.
האקציה
השנייה הייתה בשמחת תורה (כשישה שבועות לאחר האקציה הראשונה) והתקיימה באותה הכיכר
של האקציה הראשונה. ביקשו מכל אחד, שיש לו כרטיס עבודה, שיבוא להחתים אותו במשרדים
של היודנראט. כשהתאספו כאלפיים איש במשרדי היודנראט סגרו את השערים ולא נתנו
לאנשים לצאת. בין האנשים, שהיו במשרדי היודנראט, היו גם מניה ואבא שלה. הובילו את
הטרנספורט ברגל לבית סוהר מחוץ לעיר. הם הלכו בשיירה שמצד אחד שלה היה חייל
אוקראיני על סוס ומצד ימין חייל גרמני על סוס. בצד הכביש עמדו גויים נוצרים, שסיימו
זה עתה את תפילת המיסה, וראו אותם הולכים. מניה הלכה בצד שמאל של הטרנספורט ואביה
היה לידה. אבא של מניה אמר לה שתברח והיא נורא פחדה. הוא דחף אותה מהטרנספורט והיא
הייתה המומה ולא ידעה מה לעשות. הגויים שיצאו מהכנסייה ראו אותה ולא אמרו דבר. היא
חיכתה שם עד שהטרנספורט יעבור ומשם חזרה לגטו. בכניסה לגטו היה שוטר גרמני, שהכיר
אותה, ושאל אותה אם הסתיים הטרנספורט ומה היא עושה שם. בגטו היא רצה ישר הביתה.
בבית הם גרו עם עוד משפחה-המשפחה שלה והמשפחה של אבא של סבתא שלי. היה מאוד צפוף.
מתחת למדרגות בבית היה מרתף יינות, שם
המשפחה נהגה להתחבא בזמן האקציות. כשהיא חזרה לדירה לא היה שם אף אחד והיא הלכה
לחפש את המשפחה במרתף היינות ומצאה שם את כולם. את אבא שלה ואחיה שלחו לתחנת הרכבת,
שבה נערכה סלקציה-צעירים נשלחו למחנה
בלבוב והשאר נשלחו למחנה השמדה בלזץ'. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראתה את
אבא שלה ואת אחיה. הגרמנים נכנסים פעמים רבות לגטו, עשו בלגאן והרגו יהודים במטרה
להפחיד.
בשנת
1943 הגרמנים התחילו להרוג יותר ויותר יהודים ולהקטין יותר ויותר את הגטו עד
שהוכרז "הפתרון הסופי", ולמי מהיהודים שהיה לו לאן לברוח- ברח, ולמי שלא
היה מקום מסתור- נשאר.
לאבא
שלה היה מכר בכפר ליד צ'ורטקוב, גוי בעל משק. אבא שלה היה איתו בקשר עוד לפני
המלחמה ותמיד היא נהגה לבוא איתו ולבקר את הגוי. כך הכירה את הדרך לכפר. בזמן
חיסול הגטו בא המכר של אבא לגטו ואמר שאם יהיה משהו שיבואו אליו. חוץ ממניה אף לא אחד ידע את הדרך לכפר. אז מניה לקחה את אמא שלה ואת אח שלה בלילה לכפר
לבית הגוי, ששם אותם באסם. מניה חזרה לגטו להביא גם את דודתה עם הילדה בת ה-4
וחצי. הם יצאו לפנות ערב מהגטו והגיעו לפנות בוקר. מסביב לבית הגוי היו אנשים שהוא
פחד מאוד שיראו שהוא מחביא יהודים. באסם בו התחבאו אמא של מניה ואחיה שלה, שיחד עם
אחיה הקטן שיחק עם העז. העז רצה החוצה והילד אחריה. הגוי מאוד פחד משכניו, ולכן
השאיר אותם לעוד לילה ולילה ולאחר מכן לקח אותם לבית בעלה האוקראיני של אחותו ושם הם התחבאו בעליית גג של אסם. הם
עברו שם תקופה מאוד קשה- לא היה אוכל, לא היה מים והיה מאוד מאוד קר. השכנים של
הגוי התחילו לחשוד בו שהוא מסתיר יהודים ואז הגוי הלשין על אנשים אחרים שהסתירו
יהודים גם הם. הפרטיזנים היהודים שמעו על
זה שהוא מסגיר יהודים וב-7 לדצמבר הם הציתו לגוי את האורוות ואת האסם, שם הסתתרו
מניה ומשפחתה. הפרטיזנים לא ידעו שהוא מסתיר שם יהודים. הדודה של מניה והילדה שלה
הצליחו לברוח החוצה ומניה ואמא שלה לא הספיקו. מניה ממש פחדה שהיא ואמה יישרפו
בחיים. מניה נזכרה שיש באסם בונקר שהגוי
נהג לשמור בו תפוחי אדמה ואפשר לצאת ממנו החוצה. מניה ואמא שלה רצו לבונקר יצאו
החוצה ושמעו יריות. הן חשבו שדודה של מניה, הבת שלה ואחיה מתו. הגויים סביב ראו
שיש שם יהודים שבורחים מהאש. היא ברחה רק עם נעל אחת, באמצע דצמבר, בקור הנורא
ובנוסף לכך היה שלג עד הברכיים. מניה ואמה הלכו כל הלילה בקור, כמעט ובלי בגדים
וכשיש מינוס עשרים מעלות מתחת לאפס לכפר ליד, שם גם עזרו להן. כשהן הגיעו לבית
הגוי, שהיה אמור לעזור להן, היה כלב, שנבח
והן פחדו מאוד שיגלו אותן. הגוי הכניס אותן לעליית הגג ואמר להן שהוא יכניס
אותן רק ללילה אחד, ואז הן יצטרכו לעזוב כי יש לו ילדים והוא מפחד. ביום למחרת הוא הביא להן אוכל וכשירד
החושך הן חזרו לבית השרוף של הגוי. הן
נכנסו לבונקר תפוחי האדמה ושם מצאו את דודתה של מניה עם הילדה ואחיה של מניה.
בינתיים, הגוי, שהאסם שלו נשרף, ברח עם משפחתו והבהמות והבית נשאר עומד דומם כמה ימים. מניה הלכה לכפר
של בתו של הגוי וגילתה שהוא חשב שהרגו אותם. הגוי הבטיח לה שהוא יבוא פעם בשבוע
להביא להם אוכל. שם התחבאו כל החורף.
המצב
היה מאוד קשה-היה קור בלתי יאומן, ולכן המים בבארות קפאו לגמרי ולא היו להם מים
לשתייה. הם נאלצו לאכול שלג. היה מאוד קשה גם בגלל שעליית הגג הייתה פתוחה והיה
נורא קר. בנוסף לכך גם לא היו להם בגדים. למרות הכל, אף אחד מהם לא היה חולה,
אפילו לא הצטננות! הם הסתתרו שם עד
שהרוסים הגיעו ושחררו את כולם ונגמרה המלחמה.
החיים של הדמות אחרי המלחמה:
למי
שהייתה תעודת זהות פולנית היה אישור לחזור לצ'ורטקוב. הם חזרו ביחד-מניה, אמא שלה,
אח שלה, דודתה והילדה שלה בת החמש. הם הגיעו מחוץ לביתם ופגשו בשרידי המשפחה שלהם.
לא היה להם לאן ללכת-הם יצאו מהגטו ללא כלום, ולכן לא היה להם מה לעשות. הם פחדו
להישאר בפולין.
הם
הגיעו לגבול פולין-צ'כיה, שם חבורת יהודים שנקראה "תנועת הבריחה", שעזרה
להם לחצות את הגבול לאחר ששיחדו את החיילים שהיו שם. בצ'כיה חיכו להם רכבות שלקחו
אותם לאוסטריה. באוסטריה, מניה גרה בדירה ולמדה שם באוניברסיטה 3 שנים קוסמטיקה
רפואית.
ב1949 לאחר הכרזת המדינה עלתה מניה לארץ יחד עם בנה
הגדול, שנולד באוסטריה. היא גרה בתל אביב, שם נולדו עוד שני ילדים; נישאה לבעלה
דוז'ו שהכירה בגטו שבפולין.
כיום
למניה שבט של ממש! יש לה 7 נכדים, ביניהם קצינים בצה"ל ויחידות מובחרות בצבא.
כל הנכדים שלה אקדמאים. למניה יש כבר שני נינים! היא גרה בהרצליה ואוהבת ומתגאה
במשפחה שהקימה.
