דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://admin.memorialine.com/data/2013/4/2013-4-18-14-54-32-312.jpg);
קלרה שטרודלר
1924-
יוצר הדף: נורית שפס-כספי קשר לדף: אחיינ/ית
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

קלרה היתה נערה חייכנית ושמחה, גבוהה, ג'ינג'ית בעלת עיניים ירוקות. אהבה לבלות עם החברות והחברים ודאגה לחסרי האמצעים שביניהם. מדי פעם היתה חוזרת מאוחר מבית הספר כשילקוטה ריק, לאחר שמסרה את תכולתו- כלי כתיבה, ספרים ומחברות- לחברים שבני משפחתם לא היו יכולים לרכשם עבורם.

קלרה ניגנה בפסנתר, ויחד עם אחותה לושה, שניגנה בכינור, נהגו לערוך קונצרטים בפני חברים ובני משפחה.

לאחר שאם המשפחה פניה נלקחה ע"י האוקראינים ולא חזרה יותר, החליט האב יוליוס לברוח מלבוב. בעזרת מסמכים מזויפים ותחת זהות בדויה, ברחו הוא וביתו הבכורה לושה לוורשה. את קלרה הצעירה שלח האב לבית הסבתא בעיירה זלושצ'ה שמצפון לטרנופול, מתוך אמונה שהמקום המרוחק בטוח יותר. אולם אל העיירה השלווה נכנסו המרצחים הנאצים וטבחו ביהודים, ואת האחרים שלחו לגיטו.

קלרה, בתושייתה כי רבה, הצליחה לברוח ללבוב, והסתתרה אצל אחיה זליג בירגר.  כעבור מספר חודשים הרגיש האב כי מעמדו בטוח בוורשה, ושלח את מייטק כדי שיביא איתו את קלרה מלבוב לוורשה. למרות התשלום הנדיב, מייטק התעכב ולא מיהר לצאת. כשקבע מועד למפגש חיכתה לו קלרה , אך משבושש לבוא, מצאה מחסה בבית מעבידו הקודם של אביה, אשר סייע לה אך הוציאה מביתו בחצות הלילה.

קלרה חזרה לבית הדוד זליג. ב 4 אוגוסט 1942 נכנסו נאצים לבית הדוד ותפסו את כל היהודים שהסתתרו במרתף, ביניהם קלרה.

מאז לא נודעו עקבותיה

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה לבוב
חברי קהילה יהודי אוקראינה
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text