קהילה

קְרָקוּב (פולנית: Kraków), היא העיר השנייה בגודלה ואחת מעריה העתיקות של פולין. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. היא הייתה בירת פולין בשנים 1038-1596, ובירת דוכסות קרקוב הגדולה בשנים 1846-1918. כעת היא משמשת כבירת מחוז פולין קטן. קרקוב משמשת עד היום כאחד ממרכזי המדע, התרבות והאמנות של פולין. יחד עם ההיסטוריה המפוארת שלה, נשארה העיר כלב הרוחני של המדינה. היא משמשת כאטרקציה חשובה לתיירים מקומיים וזרים, ובשל מגוון אתרי המורשת הנמצאים בה הכריז עליה אונסק"ו בשנת 1978 כאתר מורשת עולמית.
אתרי העיר ארמון מלכי פולין על נהר הויסלה בקצה העיר העתיקה נהר הויסלה זורם במרכז העיר קתדרלת ואוול - מקום מושבו של הארכיבישוף של קרקוב ומקום ההכתרה והקבורההמסורתי של מלכי פולין. ארמון מלכי פולין (הוואבל) - המצודה הסמוכה לקתדרלה נמצאת על גבעה מדרום לרובע העתיק. מצידה האחד ממוקם הרובע העתיק ומצידה השני נהר הויסלה. ניכרים בה מספר סגנונות וזאת מאחר שהיא הוקמה לראשונה במאה התשיעית, נבנתה מחדש במאה ה-14 ושופצה במאה ה-16. היא שרדה את מלחמת העולם השנייה כיון שהגרמנים לא הספיקו לפוצץ אותה בטרם נסוגו מפני הצבא האדום. שטיחים פלמיים מהמאות ה-16 וה-17, אוהלים טורקיים שנלקחו שלל מהקרב בשערי וינה, חרב הכתרה משוננת בשם שצ'רביץ מהמאה ה-13. בירידה לכיוון הנהר ניתן לעבור דרך מערת הדרקון. הכיכר המרכזית של קרקוב - אחת הכיכרות המרשימות ביותר באירופה. סביבה ניתן למצוא את אולם הבדים, מגדל בית העירייה העתיק (שריד לבית העירייה שנהרס בשנת 1820), בזיליקת הבתולה מריה ומספר לא מבוטל של בתי קפה. מכאן יוצאים הסיורים בכרכרות. החיבור של רחוב FLORIANSKA עם רחוב GRODZKA יוצר את הנתיב שנקרא "הדרך המלכותית". תל קושצ'ושקו - נבנה על ידי התושבים בשנת 1820 בית החרושת של שינדלר - בית החרושת ששימש את אוסקר שינדלר להצלת יהודי גטו קרקוב במהלך השואה.

יהודי קרקוב רובע קאזימייז' המחודש עתיר מוטיבים יהודיים רחובות הגטו לאחר חיסול אחרוני היהודים, מרץ 1943 כיכר השילוחים של הגטו החדש. הכיסאות הריקים בכיכר מהווים אנדרטה ליהודים שנספו מתחילת המאה ה-14 הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר החדשה שנבנתה סמוך לקרקוב ושמה קאז'ימייז' (בפי היהודים קוזמיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'ימייז' לשכונתה של קרקוב. בשנת 1867הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר. בפולין העצמאית (1918-1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייהסבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות. בספטמבר 1939, כאשר כבשו הגרמנים את פולין, הם קבעו את קרקוב כעיר הבירה. ב־6 בספטמבר 1939, עם כיבוש העיר, פתחו הנאציםברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בת אלף השנים, שמנתה לפני המלחמה כ-60 אלף נפש, כלומר כחמישית מתושבי העיר. על מנת לממש את תוכניתם ולעשות את קרקוב "יודנריין" (נקייה מיהודים), צימצמו הגרמנים את מספר היהודים בעיר עד למינימום. ב-26 באוקטובר 1939 הכריזו שלטונות הכיבוש על קרקוב בירת הגנרלגוברנמן, והדבר גרם להגברת ההתעללויות ביהודים. בקרקוב הונהגו כל הצווים האנטי-יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן. בימים 5-6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים מבצע טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש יהודים בהיקף גדול. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי כנסת. ב-1 במאי 1940 פירסמו צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. ב-18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר "מרצונם החופשי", ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה-15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים "מרצונם החופשי". בנובמבר 1940 החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ-40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ-11,000 יהודים. ב-3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ-15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל-21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הויסלה. בשטח זה, לפני המלחמה, גרו כ-3,000 יהודים וגויים יחד. בעת ריכוז היהודים בתחום זה, שלו קראו הגרמנים "הרובע היהודי", נצטוו הפולנים לפנות את המקום ונאסר עליהם לתת מחסה או עזרה אחרת ליהודים. הגטו חוסל סופית במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה. לאחר מלחמת העולם השנייה נותר קומץ יהודים בלבד בעיר. ניצולים בודדים שבו לעיר מהמחנות לאחר השחרור, או ממקומות מסתור. בשנים1947-1951 היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות. אחרי שנת 1968 נשארו בקרקוב כמה עשרות יהודים בלבד. לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בסוף המאה ה-20 השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים בשחזור ושימור הרובע היהודי של העיר - קאזימייז', תוך הנצחת מורשתו היהודית. בתי הכנסת במקום שופצו ומהווים אתרי תיירות פופולריים, ובשכונה נפתחו מסעדות, בתי קפה וחנויות בעלי גוון יהודי. כיום הרב אליעזר גורארי מכהן כרב הקהילה היהודית ומנהל את הבית חב"ד בעיר.

(מתוך הויקיפדיה) 

ועוד על  הקהילה בקרקוב מתוך מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה :
http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201521.pdf

בפי היהודים: קראקא, וביידיש: קראקע). ;Krakau : גרמנית ;Cracow : אנגלית ;Krakow)
עיר בדרום פולין, השלישית בגודלה במדינה ומן העתיקות בעירה. ידועה למן המאה
השמינית, ובמאה ה 11- נהיתה למושב נסיכי פולין. ב 1596-1320- היתה ק' בירת ממלכת
פולין.
מתחילת המאה ה 14- היתה בק' אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה.
בשנת 1495 גורשו היהודים מק' לעיר החדשה שנבנתה סמוך לק' ושמה קאז'מייז' (
בפי היהודים קוזמיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'מייז' לשכונתה של ק'. תולדות ;Kazimierz
יהודי קאז'מייז' וק' קשורות זו בזו. בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכול חלקי העיר.
מאז ימי-הביניים היתה ק' מרכז רוחני ותרבותי יהודי מן החשובים באירופה. בה פעל הפוסק,
ראש הישיבה, הפילוסוף והמדען ר' משה איסרלש (הרמ"א) ( 1572-1520 ). בשנת 1553
נבנה בית-הכנסת הנודע על שמו של הרמ"א. בשנת 1534 נוסד בק' בית-דפוס עברי.
הקהילה היהודית בק' סבלה רבות בעת פלישת השוודים בשנים 1657-1655 , אך לאחר
שחרור העיר התאוששה לאט לאט. ב 1846-1815- היתה ק' וסביבתה רפובליקה חופשית
והקהילה התפתחה. ב 1918-1846- היתה ק' חלק מגליציה שבשלטון אוסטריה, וקהילת ק'
הגיעה אז להישגים ניכרים. בעיר הוקמו כמה מוסדות תרבות וחברה יהודיים, והחשובים
ביניהם היו הגימנסיה העברית ( 1908 ), בית-החולים היהודי, האגודה היהודית לספורט (
.( 1910 ) והתיאטרון העממי ( 1898
בפולין העצמאית ( 1939-1918 ) ניהלה הקהילה חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת
1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה
שבק'. בין הדמויות הפוליטיות הבולטות ביותר (Uniwersytet Jagiellonski) היאגילונית
היה ד"ר יהושע טהון, שבשנים 1935-1919 היה ציר ב'סים' (פרלמנט) הפולני. בק' יצר
המשורר מרדכי *גבירטיג. בשנים שלפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה סבלה הקהילה
היהודית מהתגברות האנטישמיות.
בשנת 1540 ישבו בק' 2,100 יהודים, בשנת 1772 כ 4,000- , בשנת 1880 כ 20,000-
45,000 . ערב פרוץ 25,000 ובשנת 1921 (כשליש מכלל אוכלוסיית העיר), בשנת 1900
מלחמת-העולם השנייה היו בק' כ 60,000- יהודים מכלל כרבע מיליון תושביה.
תחילת הכיבוש הנאצי
ב 6- בספטמבר 1939 כבש הצבא הגרמני את ק' ומיד החל גל רדיפות היהודים, שאורגן
בעיקר בידי האיינזצקומנדו 2/1 , בפיקודו של אוברשטורמבנפירר מקס גרוסקופף. ב 26-
__________________________________________________________________________
מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה 2/4
באוקטובר 1939 הכריזו שלטונות הכיבוש של ק' לבירת הגנרלגוברנמן, והדבר גרם את
הגברת ההתעללויות ביהודים. בק' הונהגו כול הצווים האנטי-יהודיים שפירסמו שלטונות
הגנרלגוברנמן.
בראשית הכיבוש התארגן הוועד היהודי, וביום 28 בנובמבר 1939 הוכרז ליודנרט. יושב-
ראש היודנרט היה ד"ר מרק *ביברשטין וסגנו היה ד"ר וילהם גולדבלאט. בקיץ 1940 נאסרו
שניהם בידי הגסטפו וליושב-ראש היודנרט מונה ד"ר ארטור רוזנצווייג. בימים 6-5 בדצמבר
1939 ניהלו הגרמנים מיבצע טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש
יהודים בהיקף גדול. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי-כנסת. ביום 1 במאי 1940
פורסם צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. באותו חודש
החל גירוש יהודי ק' לעיירות הסביבה. עד מרס 1941 גורשו כ 40,000- יהודים, ובעיר נשארו
כ 11,000- יהודים בלבד. בעת הגירוש נשדד כול רכושם של המגורשים.
הגטו
ב 3- במרס 1941 הוציא מושל מחוז ק' אוטו וכטר, צו בדבר הקמת הגטו, והוא הוקם בשכונה
ב 20- במרס 1941 נסגר הגטו, מוקף חומה וגדר .(Podgorze) הדרומית של העיר פודגוז'ה
600 מ', מחולק לשניים על-ידי הרחוב לימאונובסקי X400 תיל. שטח הגטו היה רק
נוסף ליהודים שנשארו בק' גורשו לגטו גם כמה אלפי יהודים מן .(Limanowskiego)
.(Rabka) וראבקה (Wieliczka) וייליצ'קה (Skawina) הקהילות הסמוכות, בעיקר מסקווינה
בסוף 1941 היה מספר הכלואים בגטו, ובכללם המגורשים מן הסביבה, כ 18,000- נפש.
הבעיה החמורה ביותר היתה הצפיפות (ארבע-חמש נפשות בחדר מגורים אחד), וכתוצאה
מכך תנאים סניטריים ירודים.
בגטו פעלו מספר מוסדות שניסו להקל את מצוקתם של הכלואים בו. החשובים ביניהם היו
Jüdische אחר-כך ;Jüdische Soziale Selbshilfe) JSS הארגון לעזרה הדדית
CENTOS, Centralne ) ' והארגון לעזרת הילדים 'צנטוס (JUS ;Unterschtuzungstelle
.(Towarzystwo Opieki Nad Sierotami
הגרמנים הקימו בגטו מספר מפעילים במטרה לנצל את כוח העבודה הזול של הכלואים בו.
כמה מאות יהודים עבדו גם במפעלים מחוץ לגטו ויום יום היו יוצאים וחוזרים בליווי המשמר.
ב 19- במרס 1942 ניהלו הגרמנים פעולת טרור בתוך הגטו שכונתה 'האקציה נגד אנשי
במיבצע ההוא הוציאו מן הגטו כ 50- אנשים ידועי שם בולטים .(Intelligenz Aktion) ,' הרוח
בגטו, הם הובאו ל*אושוויץ ושם נרצחו.
השילוחים
__________________________________________________________________________
מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה 3/4
בסוף מאי 1942 פתחו השלטונות הגרמניים בשילוחים מגטו ק' למחנות השמדה. ב 28-
במאי 1942 נסגר הגטו באופן הרמטי והחלה האקציה. נטלו בה חלק כוחות מיוחדים של
ויחידה של ופן ס"ס, שהיתה מוצבת בדמביצה (Shutzpolizei) ' הגסטפו, ה'שוצפוליצי
האקציה נמשכה עד 8 ביוני 1942 ובסיומה הוצאו למחנה ההשמדה ב*בלז'ץ כ- .(Debica)
6,000 יהודים, וכ 300- נורו במקום. בין הקורבנות היה המשורר מרדכי גבירטיג ויושב-ראש
היודנרט ארטור רוזנצוויג, שסירב לציית להוראות הגרמנים. היודנרט חוסל, ובמקומו הקימו
השלטונות הגרמניים את הקומיסאריאט ובראשו דוד גוטר. בין אותם שנורו למוות בתוך הגטו
היה הצייר הידוע אברהם נוימן.
אחרי האקציה צומצם שטח הגטו למחציתו. עדיין נשארו בגטו כ 12,000- נפש. באמצע
אוקטובר 1942 נדרש הקומיסאריאט היהודי לערוך רשימה של 4,000 תושבי הגטו לעוד
גירוש. כאשר לא נענתה דרישתם, פתחו הגרמנים ב 28-27- באוקטובר 1942 באקציה שנייה
בשיטות טרור המקובלות בעת השילוחים, הוציאו כ 7,000- יהודים מן הגטו וכ 600- נורו
במקום. רוב המוצאים מן הגטו הובאו למחנה ההשמדה בלז'ץ וחלקם לאושוויץ. בעת האקציה
.(Josefinska) ההיא חוסלו בית-החולים, בית-הזקנים ובית-היתומים שהיו ברחוב יוזפינסקה
שאר B היו העובדים ובחלק A אחרי האקציה שוב צומצם שטח הגטו וחולק לשניים: בחלק
הכלואים בגטו.
כ 2,000- במספר, למחנה *פלשוב. למחרת היום, ,A ב 13- במרס 1943 הועברו יושבי גטו
כ 2,300- יהודים הובאו למחנה ההשמדה .B 14 במרס, התקיימה אקציה לחיסול גטו
אושוויץ-בירקנאו ושם נרצחו בתאי הגזים וכ 700- נורו במקום. מבין אותם שנשלחו לפלשוב
שרדו כמה מאות בלבד.
תנועת ההתנגדות
מראשית קיומו פעלו בגטו ק' ארגוני מחתרת, והבולטים ביניהם תנועות-הנוער 'עקיבא'
וה'שומר הצעיר'. תחילה התמקדה הפעילות במישור החינוכי ובעזרה הדדית. המחתרת
היהודית הוציאה עיתון, 'החלוץ הלוחם'. באוקטובר 1942 הוקם ארגון מאוחד, ה*'ארגון
היהודי הלוחם', אשר שם לו למטרה מאבק חמוש עם הכובש הנאצי. בראש הארגון עמדו
העשק (צבי) *באומינגר, אהרן *ליבסקינד, גולה מירה, שמשון *דרנגר וטובה (גוסטה) *דרנגר
(דוידסון). 'הארגון היהודי הלוחם' החליט שלא לעסוק בהכנות למרד בתוך הגטו, בהערכה כי
בשטח המצומצם של הגטו אין סיכויים כלשהם למאבק חמוש. לעומת זאת הוחלט להעביר
את הלחימה לצד ה'ארי' של העיר. בהתאם לכך נעשו כעשר פעולות קרב מחוץ לגטו.
המפורסמת ביותר היתה ההתקפה ביום 22 בדצמבר 1942 על בית-הקפה 'ציגאנריה' (
__________________________________________________________________________
מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה 4/4
במרכז העיר, שהיה מקום מפגש של קצינים גרמנים. בפעולה ההיא נהרגו 11 (Cyganeria
גרמנים ו 13- נפצעו.
נעשו גם נסיונות לפתח פעילות פרטיזנים בסביבה, אך הם נתקלו בקשיים עקב בדידותו של
ה'ארגון היהודי הלוחם' ועויינותן של הקבוצות המקומיות של ה*ארמיה קריובה, שלא ראו
בעין יפה את פעילות הפרטיזנים היהודים. לאחר אבידות כבדות החליטו אפוא שרידי הארגון
בסתיו 1944 לחצות את הגבול לסלובקיה ומשם להונגריה. הניסיון הצליח ולוחמי ה'ארגון
היהודי הלוחם' מק' המשיכו בבודפשט את הפעילות המחתרתית במסגרת הארגון של 'הנוער
הציוני'.
בצד ה'ארי' שבעיר ק' פעל מאביב 1943 סניף של המועצה לעזרת היהודים *ז'גוטה', אשר
בראשו עמד העסקן של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית סטניסלב דוברובולסקי. פעילות
נמרצת בסניף ניהלה הנציגה של הציבור היהודי מרים הוכברג-פלג, שכינויה המחתרתי היה
מאריה מאריאנסקה. הסניף עזר לכמה מאות יהודים שהצליחו להימלט מן הגטו.
אחרי המלחמה התיישבו לתקופה קצרה בק' כ 4,000- ניצולי הגטאות והמחנות, רובם מק'
וערי הגליל. בשנת 1946 השתקעו בה אלפים מבין החוזרים מברית-המועצות, שאליה נמלטו
בתחילת המלחמה, ומספר היהודים בק' גדל לכ 10,000- . בק' הוקמו מספר מוסדות יהודיים,
ובין החשובים בהם היה סניף של הוועדה ההיסטורית היהודית (לימים – המכון היהודי
להיסטוריה בורשה, ראה *מרכזי תעוד), שבראשו עמדו יוסף וולף ומקסימיליאן בורוכוביץ-
בורוויץ.
כבר בשנים 1951-1947 היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות. אחרי שנת 1968 נשארו
בק' כמה עשרות יהודים בלבד.