דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
טום בכור
1927-
יוצר הדף: טום בכור קשר לדף: נכד/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

טולו שנירר (סבא שלי)

 

שם המנציח : טום בכור - יא'2, אליאנס

שם המונצח : טולו שנירר (סבא שלי)

הנושא : סיפור הישרדות משפחתי

 

טולו שנירר נולד ב-1927 בקרקוב, פולין, למשפחה גדולה. משפחתו הייתה מכובדת וידועה בקרקוב. אביו היה מנהל בנק ואמו הייתה עקרת בית. אביו נפטר כשהיה בן 9 עקב מגפה שפרצה בזמנו. דודו, אח של אימו, ניסה למלא עבור טולו את דמות האב החסרה בחייו. ב-1942-43, לאחר פרוץ המלחמה וכיבוש פולין, הובלו סבי ( טולו) בן ה- 13ומשפחתו לגטו קרקוב. בגטו נאלצו להצטופף עם עוד מספר משפחות בחדר ובדירה אחת בתנאים קשים של מחסור בתזונה וללא עיסוק. סבי סיפר כי נהג להעביר את זמנו בגטו בבית במשחקי קלפים (מה שגרם לו להמנע כל חייו מלשחק קלפים בהמשך חייו). לאחר מכן, גורשו היהודים מגטו קרקוב ובשנת 1943 הובל סבי עם יהודים אחרים למחנה הריכוז פלשוב, שם עבד כזגג. סבי עבד גם בבית חרושת למוצרי מתכת : הוא ייצר קערות לצבא וחלקי אווירונים. את בר המצווה שלו חגג בטקס בתוך גטו עם ילדים נוספים בני גילו.

במחנה הריכוז התנאים היו קשים ביותר. הוא היה בתת משקל ומצבו הבריאותי הדרדר, אבל הוא הצליח לשרוד בשל גילו הצעיר. דודו היה איתו במחנה והגן עליו כל עוד היה יכול. בשנת 1944 הועברו סבי ודודו עם אנשים נוספים למחנה הריכוז מאוטהאוזן לינץ (סניף 54) באוסטריה. בשלב זה פיצלו את האנשים לשתי קבוצות ופיצלו בין סבי לדודו. הם לא ידעו אז שקבוצה אחת הייתה מיועדת לעבודה ואחת להשמדה. הדוד, שניסה להגן על סבי, דאג להחליף בינו לבין נער אחר מהקבוצה השנייה, אבל סבי והנער האחר נאלצו להחליף את תגי שמותיהם שהוצמדו לידיהם כדי שלא יבחינו שהתחלפו. במאוטהאוזן עבד סבי בעבודות עפר בין השנים 1944-1945 בתנאים הקשים ביותר. הוא עבד במסלעה ונאלץ לסחוב אבנים כבדות על הגב בעלייה, והוא רק נער במזג אוויר אירופאי חורפי קיצוני כשלגופו בגדים מינימליים. סבי סיפר שמי שהתלונן – ירו בו או שקרבו אותו לגדר החשמלית.

ב-12 לאפריל 1945 חלה דודו של סבי הנרי, ורטהיימאר, ומת בעבודתו. כשסבי היה במאוטהאוזן לא היו מים לשתייה, והוא חיפש במחנה מים ומצא מקור מים ושתה ממנו. מאוחר יותר התברר שהיו במים אלו חיידקי טיפוס והוא חלה בטיפוס. הגרמנים הותירו אותו למות מוות טבעי ללא אוכל וללא טיפול. חבריו הגניבו לו פירורי אוכל כדי שישרוד, וכעבור מספר חודשים החלים. כשנכנס למאוטהאוזן היו שם 10,000 איש, וכשנגמרה המלחמה הוא נותר בחיים עם עוד 200 איש בלבד. בתום המלחמה תקפו הרוסים והפגיזו את הגרמנים וחייו היו נתונים בסכנה. הגרמנים הובילו אותם מחוץ למחנה דרך ארוכה כדי להסתתר. הם הסתתרו במערה ולאחר מכן, החזירו אותם למחנה בחזרה. מאוחר יותר, האמריקאים, שניסו להכניע את הגרמנים הגיעו לשחררם. סבי היה בתת -תזונה ולכן אושפז בבית החולים האמריקאי למשך 6 חודשים.

אותו נער, שהתחלף איתו בתג השם, נרצח,  ושמו של סבי התנוסס ברשימת הנרצחים. אמו התאבלה עליו, אבל כשנודע שהוא בחיים ומישהו ראה אותו, דודתו הלכה קילומטרים רבים ברגל כדי להחזירו לקרקוב. לאחר המלחמה חזר סבי לספסל הלימודים ולמד הנדסה אזרחית. במשך השנים הקים משפחה והגיע לעמדה מאוד בכירה – היה סגן מנהל מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות לכבישים), ותרם רבות למדינה בהקמת תשתית הכבישים והגשרים. 

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה קרקוב
חברי קהילה ילידי ויוצאי פולין
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text