קהילה

שם התלמיד המתעד: יובל זיו.   כיתה: יא' 6 .   שם הקהילה: ברטיסלווה.   מדינה: סלובקיה.    אורח החיים בקהילה לפני המלחמה: עד המאה ה-14 מנתה הקהילה כמה מאות נפש ויהודי העיר התפרנסו בעיקר ממסחר ומעסקי כספים. היו בהם בעלי מלאכה וכורמים, שיצרו יין . ב-1360 גורשו יהודי העיר לאחר שרכושם נשדד והושחת. ב-1368 הורשו משפחות אחדות לשוב ולרכוש בתי מגורים מרווחים במרכז העיר, ב"חצר היהודים"  ,(Judenhof) אך הרשויות המשיכו לרדפם ולהטיל עליהם מסים וגזרות שונות, בהם "ספר היהודים" שהסדיר את יחסיהם עם הנוצרים בתחום הכספים .  במחצית הראשונה של המאה-15 התגוררו היהודים במעין גטו ב"רחוב היהודים" וחויבו ללבוש בגד מיוחד שכונה "לבוש יהודי ." עקב התנכלות הסוחרים המקומיים נאלצו יהודים רבים למצוא מקורות פרנסה מחוץ לעיר ולמדינה. מסים שהוטלו על יהודי הממלכה גם פגעו בהם. בסוף המאה ה-18 הוסרו בהדרגה ההגבלות על מגורי יהודים בעיר. מאות מהם עברו לגור בין חומותיה. הקהילה היהודית בברטיסלווה בתחילת  המאה ה-19  מנתה כ-2000 נפש ויותר והפעילה מוסדות קהילה רבים ומגוונים .   בימי מאורעות  "אביב העמים" (בין השנים 1806-1839) התחוללו פרעות ביהודי ברטיסלווה, ויהודים רבים נאלצו להימלט מן העיר לאחר שרכושם נבזז ורבים מהם נפצעו. למרות ההתנכלויות גדלה הקהילה היהודית ובמחצית המאה ה-19 מנתה כבר כ-4000 נפש .  יהודי העיר התפלגו בין שתי קהילות, הקהילה האורתודוקסית והקהילה הנאולוגית.        שתי הקהילות התקיימו זו לצד זו עד השואה. בתחילת  המאה ה-20  שגשגה קהילת יהודי ברטיסלווה.  רבים מבני הקהילה עסקו במקצועות חופשיים ובשנת 1900 כיהנו 24 יהודים במועצת העיר. בשנת  1902 אירחה העיר את הכינוס הראשון של ציוני הונגריה, שאותו אירגן  תאודור הרצל . עם תום מלחמת העולם הראשונה התמוטטה האימפריה האוסטרו-הונגרית וברטיסלווה נכללה בתחום הרפובליקה הצ'כוסלובקית. חוסר היציבות הפוליטית ששרר במדינה לווה במעשי אלימות כלפי יהודים,  וגברה ההתנכלות ליהודי העיר ובתי עסק רבים בבעלות יהודית נבזזו. תופעות אלה חלפו רק בשנת  1919 עם ביסוס השלטון הצ'כוסלובקי  בעיר.          יהודי ברטיסלווה מצאו את עצמם מנותקים מן המרכזים המסורתיים בהונגריה והחלו להסתגל למצב החדש ולשתף פעולה עם יהודי צ'כיה. ברטיסלווה הייתה מרכז יהודי תוסס. מעמדם החברתי של היהודים השתפר וגברה מעורבותם בחיי העיר והמדינה. רובם דיברו הונגרית וגרמנית, ורבים מהצעירים דיברו גם סלובקית . גם בין מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי ברטיסלווה ממסחר. בעיר היו כ-630 עסקים בבעלות יהודית, רבים מהם בענפי הטקסטיל, וכן בתי מרקחת, בנקים, חברות ביטוח, סוכנויות וחברות תובלה בינלאומית ומפעלי תעשייה גדולים .  גם בין בעלי המקצועות החופשיים בלט מספרם של היהודים. היו בהם רופאים, עורכי דין, מהנדסים ומרצים באוניברסיטה. יהודים נטלו חלק בחיי התרבות והיו ביניהם סופרים, עיתונאים, אמנים ועוד. יהודים רבים מצאו את פרנסתם כרוכלים, סוחרים, בעלי מלאכה, סוכנים, זבנים ופקידים . בתחילת שנות ה-20 נמנו בברטיסלווה כ-11,000 יהודים שהשתייכו ברובם לקהילה האורתודוקסית . עד 1930 גדלה אוכלוסיית יהודי ברטיסלווה לכ-15,000 נפש, שהיוו 12 אחוזים מאוכלוסיית העיר . סגן ראש העיר היה יהודי ושלושה נציגים יהודים נוספים נבחרו למועצת העיר .       אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה:  החת"ם סופר (הרב משה סופר) - ראש  ישיבת פרשבורג בברטיסלווה .  נודע בכינוי  החת"ם סופר  או  חת"ס (על שם ספרו  חידושי  תורת  משה),  ראש ישיבה ומגדולי הרבנים  והפוסקים  בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית-אורתודוקסית . אבי  משפחת סופר -שרייבר, המונה מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים . בשנת  1807 התמנה לרב בברטיסלווה, בירת  סלובקיה, שם המשיך ללמוד תורה בישיבה גדולה, שאליה הגיעו תלמידים מארצות רבות שמספרם הגיע עד ל-500. שימש כרב הגליל (המחוז) וכראש הישיבה כ-33 שנה – עד ליום מותו, ובמקביל שימש גם כמוהל. תלמידיו הקימו ישיבות בכל רחבי הונגריה ושמשו ברבנות בקהילות שונות. לא רק תלמידיו של החת"ם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו, גם תלמידי חכמים ידועים עשו זאת. יהודים מקהילות רבות במרכז אירופה פנו אליו בשאלות בדיני איסור והיתר ועניינים אחרים. הוא נחשב לפוסק  אחרון, שניתן לסמוך עליו ולנהוג על פי פסקיו , ופסקיו התקבלו ללא שום ערעור בקהילות הונגריה, בפרט, וקהילות ישראל בכלל. שמו של החת"ם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל, ואף היו שופטים גויים ששלחו אליו שאלות הנוגעות להלכה היהודית . נפטר בכ"ה בתשרי  בשנת  ת"ר  בברטיסלווה . נקבר במאוזוליאום בבית הקברות היהודי, שנמצא על גדות הדנובה / המאוזוליאום של "החת"ם סופר" מהווה אתר עליה לרגל.    
אירועים מרכזיים בחיי הקהילה לפני המלחמה: בשנת  1360 גורשו יהודי העיר ברטיסלווה והורשו לשוב לתחומיה רק בשנת 1368. אף          לאחר שובם המשיכו יהודי העיר לסבול מהתנכלויות וממיסים כבדים שהוטלו על עסקיהם. בשנת  1399 קיבלו יהודי העיר רשות לבנות בית כנסת. ב-1526 שוב גורשו יהודי העיר. בית הכנסת נהרס ובמקומו הוקם מנזר . בשנת  1872 התפלגה קהילת ברטיסלווה לשתי קהילות, הקהילה האורתודוקסית והקהילה הנאולוגית. הקהילה האורתודוקסית הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים והחזיקה ברוב מוסדות הקהילה. שנים ארוכות לא היה לקהילת ברטיסלאבה הנאולוגית בית כנסת בעיר, עד שהושלמה בניית בית הכנסת הנאולוגי הגדול בשנת  1895 . בשנת  1897 החלה פעילות  ציונית  מאורגנת בקרב יהודי ברטיסלווה ונוסדה אגודת "אהבת ציון ". בשנת  1898 שלחו ציוני ברטיסלווה נציג מטעמם לקונגרס הציוני השני   , וכך עשו אף שנה מאוחר יותר עם כינוסו של  הקונגרס הציוני השלישי . בשנת  1902 אירחה העיר את הכינוס הראשון של ציוני הונגריה אותו אירגן  תאודור הרצל. ב-1931 נחנך בית חולים יהודי מודרני בן 180 מיטות, בו עבדו בכירי הרופאים היהודים בסלובקיה .  ב-1938 נבחר ד"ר קראוס מהמפלגה היהודית-לאומית לסגן ראש העיר, ושלושה נציגים יהודים נוספים נבחרו למועצת העיר. בין מלחמות העולם בלטו ארבעה גופים ציבוריים בקרב יהודי סלובקיה: המפלגה היהודית, הלשכה הארצית של היהדות האורתודוקסית, הקהילה הליברלית, "ישורון", וההסתדרות הציונית .
מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה: ב-1399 קבלו התר לבנות בית כנסת, כנראה במקום קודמו שנהרס בעת גירושם (1360). ב-1864 נבנה בית כנסת מפואר ברחוב זמוצקה  (Zámocká) ובו מאות מושבים . הקבוצה הציונית הראשונה "אהבת ציון":                                                                    ב-1897 התארגנה הקבוצה הציונית הראשונה בברטיסלווה "אהבת ציון", שמנתה 25 חברים בהנהגת שמואל בטלהיים וב- 1899 נמנו בה כ-180 חברים. בעיר נוסד סניף "בני ציון", תנועה ציונית דתית שחבריה, רובם תלמידי הישיבה המקומית, תמכו בהתיישבות בארץ ישראל.   בניית בית כנסת מפואר ברחוב זמוצקה  (Zámocká) ובו מאות מושבים בשנת 1864. בחירת 24 יהודים למועצת העיר בשנת 1900. בשנת  1902 אירחה העיר את הכינוס הראשון של ציוני הונגריה אותו אירגן  תאודור הרצל . ב-1912 פעלו בעיר ארבע אגודות ותנועות ציוניות: "אהבת ציון", "המזרחי", "פועלי ציון" ו"צעירי ציון", אליה השתייכו בעיקר סטודנטים. בשנת  1919 עם ביסוס השלטון הצ'כוסלובקי  בעיר נוסדה אף בעיר "הסתדרות ציוני סלובקיה", אשר איגדה תחתיה 15 ארגונים ציוניים שונים אשר פעלו בערי סלובקיה. קהילת יהודי ברטיסלווה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הפעילה מגוון של מוסדות ובהם בית תמחוי, בתי ספר, ישיבות, בתי כנסת, בתי עלמין ואגודות צדקה וחסד . בזמן מלחמת העולם הראשונה נוסדה בעיר אגודת הבנות הציוניות "דבורה", שעסקה בפעילות סוציאלית מגוונת .  
סיפורה של  הקהילה בתקופת המלחמה: במרס 1938, לאחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני, הגיעו לברטיסלווה מאות פליטים יהודים, רובם מגרמניה ואוסטריה. יהודי העיר דאגו להם עד להגירתם בספינות לארץ ישראל. לאחר מכן הגיעו לברטיסלווה גם פליטים יהודים משטחי צ'כיה . ב1938 סלובקיה הכריזה על אוטונומיה בלחץ גרמניה. לאומנים סלובקים וצעירים גרמנים, חברי ארגונים פרו-נאצים, החלו  לפגוע ביהודי ברטיסלווה. הם פרצו לבתי כנסת ולמוסדות ציבור, ניפצו שמשות, הרסו והשחיתו רכוש ופגעו בעוברי אורח יהודים, שרבים מהם נזקקו לטיפול רפואי. בנובמבר 1938 הוגלו עשרות משפחות יהודיות חסרות אזרחות סלובקית אל מעבר לגבול, לשטח הפקר בין סלובקיה והונגריה. השלטון החרים את רכושם ומסר את דירותיהם לתושבים לא יהודיים בעיר . ב14 במרץ 1939 סלובקיה הפכה לעצמאית.  ב1.10.1939 עמד בראשה יוסף טיסו  (Josef Tiso ). סלובקיה הפכה לבלתי תלויה מצ'כוסלובקיה. בסלובקיה שלטה מפלגת הלינקה (Helinka ). ברטיסלווה הפכה לבירת סלובקיה ומקום מושבם של מוסדות המנהל הציבורי. סלובקיה הייתה גרורה של גרמניה הנאצית. יהודי ברטיסלווה היו הראשונים מקרב יהודי סלובקיה שסבלו השפלות, רדיפות והגבלות כלכליות . בסוף 1939 נשללו רשיונותיהם של רוב הרופאים ועורכי הדין היהודים, ופקידי ציבור יהודים רבים פוטרו. פעילותם של הארגונים היהודים נאסרה מלבד הקהילות ומוסדותיהן. יהודים רבים גורשו מדירותיהם ברחובות מרכזיים בעיר, דירות שהוחרמו לטובת מקורבי השלטון. מאות משפחות נאלצו לנטוש בחיפזון את דירותיהן, ולהצטופף ברובע היהודי ובפרברים, בתנאים לא טובים ובחוסר כל. גברו מאמצי השלטונות לנשל את היהודים מרכושם. מאות חנויות ועסקים יהודים נסגרו וחלקם הועברו לידיים סלובקיות או גרמניות. רוב יהודי העיר נותרו מובטלים. חלקם גויסו לעבודות כפייה ומאות משפחות נזקקו לסיוע ממוסדות הקהילה . בפקודת השלטונות הוקם בברטיסלווה "מרכז היהודים", התלמידים היהודים סולקו מבתי הספר הכלליים והלימודים התקיימו בבתי הספר היהודים עד תחילת הגירושים למחנות ההשמדה בפולין, באביב 1942 . בינואר 1942 הייתה ועידת ואנזה (התכנסות של נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי), שבה התקבלה  ההחלטה על אופן ביצוע  " הפתרון הסופי", התוכנית להשמדת יהודי אירופה, תוך תיאום בין כל זרועות הממשל הנאצי . בחלק מההסכם בין סלובקיה לממשלת גרמניה הוחלט, כי ממשלת סלובקיה תעביר לגרמניה 20,000 יהודים למטרת עבודות לגרמניה. ממשלת סלובקיה שילמה 500 מארק על כל יהודי לגרמניה. בתמורה לכך מתחייבת ממשלת גרמניה שיהודים אלה לא יחזרו לסלובקיה לעולם. המשלוח הראשון לאושוויץ היה ב22 במרץ 1942 של 999 צעירות יהודיות. ומה-27 במרץ 1942 העבירו משפחות שלמות לאושוויץ. לאט כבשו הגרמנים את כל מזרח סלובקיה. שבויים רבים הוצאו להורג ובתוכם צנחנים מישראל כמו חביבה רייק ורפאל רייס. בראש הקהילה עמד גוף בשם יודנראט (judenrat ), שהיה מתווך בין השלטונות ליהודים. גירוש היהודים מן העיר המשיך לכל אורך שנת 1942, עד שבסופה נותרו בעיר כ-4,000 יהודים בלבד, חלקם בזכות תעודות חסות של מדינות זרות. בשנת  1944 נשלחו כאלפיים יהודים נוספים מן העיר למחנה  סרד  ומשם לאושוויץ . בפרוץ המרד הסלובקי ב29.8.1944 (מרד שאורגן  בניסיון לסלק את משטרו של  יוסף טיסו  אשר היה נתון למרות  גרמניה הנאצית ,אך דוכא ברובו על ידי  צבא גרמניה הנאצית). נכבשה סלובקיה ע"י הגרמנים וחודשו המשלוחים למחנות ההשמדה. באוקטובר 1944 היינריך הימלר (Heinrieh Himler ) הפסיק את המתת הגז במחנות ההשמדה. מתוך 70,000 יהודים בסלובקיה שרדו רק 5,000.       מקורות מידע: ויקיפדיה http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/communities/bratislava/index.asp