קהילה

רדאוץ (R?d?uti) יידיש: ראדעוויץ מקום לפני המלחמה: עיר מחוז בחבל בוקובינה (Bukovina), רומניה
Map data ©2015 Google תנאים והגבלות מפה לוויין הגדל מפה בין שתי מלחמות העולם חיו ברדאוץ כ-5,600 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממפעלי תעשייה רבים שהקימו וכן ממסחר, מבנקאות, ממלונאות ומסעדנות. בידי היהודים היו גם מנסרות עצים, טחנות קמח ועוד. רוב בעלי המקצועות החופשיים בעיר היו יהודים. בקהילה היהודית פעלו מוסדות צדקה וסעד מסורתיים, בית זקנים ובית תמחוי שסעדו בו כמאה נצרכים ביום. ילדי הקהילה למדו בחדרים פרטיים, בתלמוד תורה, בשני בתי ספר של רשת "בית יעקב", בבית ספר יסודי יהודי, בתיכון יהודי ובבית הספר "שפה ברורה" ששפת ההוראה בו הייתה עברית ופעל לידו גן ילדים עברי. עד 1940 כללה תכנית הלימודים בבתי הספר הציבוריים גם לימודי דת לתלמידים היהודים. בעיר פעלה אגודת ספורט יהודית. 
מפלגות ותנועות נוער ציוניות הקימו הכשרות חלוציות ומאות מבוגריהן עלו לארץ-ישראל. כמו כן פעלה בעיר מפלגת הבונד, ועסקה גם היא בפעולות תרבות וספורט. 
ביוני 1940 נרצחו כמה יהודים בעיר, ויותר מ-20 יהודים נרצחו בכפרים הסמוכים. 
בספטמבר 1940 עלתה לשלטון מפלגת "משמר הברזל", ומצב היהודים הורע. בתיהם הוחרמו, ילדיהם סולקו מבתי הספר הממלכתיים, הפקידים היהודים פוטרו ממשרותיהם, ועל הרופאים היהודים נאסר לטפל בחולים שאינם יהודים. יהודים גורשו לרדאוץ מהכפרים שבמחוזות רדאוץ, סוצ'יאווה (Suceava) וקמפולונג (Campulung). ב-8 בדצמבר 1940 גורשו מרדאוץ 70 משפחות של פליטים יהודים, ובפוגרום מאורגן שהיה בעיר ב-24 בינואר 1941 נרצחו 12 יהודים ובהם שניים ממנהיגי הקהילה. 
רומניה לחמה לצד גרמניה בפלישתה לברית-המועצות, ומ-22 ביוני 1941, עם תחילת הפלישה, נאסר על יהודי רדאוץ לצאת מבתיהם רוב שעות היממה. האזור היהודי בעיר הפך למעין גטו; אמנם הוא לא גודר, אבל נאסר על היהודים לצאת ממנו. הקהילה הוכרחה להעמיד בני ערובה לרשות הממשל הצבאי. יהודים מהקהילה גויסו לעבודת כפייה בשירות צבאות גרמניה ורומניה. כמו כן חויבו יהודי העיר לשאת טלאי צהוב. בראשית יולי 1941 הובאו לרדאוץ כ-1,000 מגורשים מצפון בוקובינה – מסלטין (Seletin), מסטורוז'ינץ (Storojineti) ומהכפרים שבסביבותיהן – שהיו בדרכם לטרנסניסטריה. קהילת רדאוץ שיכנה אותם בבתים ובבתי כנסת וציידה אותם במזון ובבגדים לדרך. יהודים אמידים תרמו כסף לקניית עגלות להסעתם של יהודים שהתקשו ללכת. יהודים אלו גורשו, רובם ברגל, למחנה ידינץ (Edineti) שבבסרביה. באוגוסט 1941 הועברו לרדאוץ גם כל יהודי סירט (Siret), כ-1,600 בני אדם, בהמתנה לגירושם לטרנסניסטריה. 
ב-11 באוקטובר 1941 נצטוו יהודי רדאוץ והפליטים, 9,169 בני אדם, לעזוב בתוך יומיים את העיר ולצאת לדרך לטרנסניסטריה. כמה יהודים שמו קץ לחייהם. ב-14 ו-15 באוקטובר 1941 גורשו יהודי העיר ברכבות לעבר מחנות מעבר במרקולשטי (Marculesti) שבבסרביה ובאטקי (Atachi). הן הז'נדרמים שליוו את הרכבות והן הז'נדרמים שבמחנות שדדו את רכושם. 
כרבע מהמגורשים לאטקי מתו בדרך ובמחנות המעבר. מהמגורשים למרקולשטי נספו כ-90 אחוזים, קצתם עוד בדרך משם לגטאות טרנסניסטריה, והיתר בגטאות ברשד (Bershad), אובודובקה (Obodovka), בלטה (Balta) ועוד. לדוגמה, מתוך טרנספורט של כ-1,500 יהודים שיצאו מרדאוץ למרקולשטי ומשם לגטו ציבולווקה (Tsibulevka) נשארו בחיים בפברואר 1942 רק 210; היתר נספו במגפות, מתו מרעב ומקור או נורו למוות בדרכי הגירוש.