יעקב וגנר הינו דוד של אמא שלי .
נולד בתאריך 29.6.1934 בעיר ראדוויץ, שנמצאת ברומניה
נפטר בישראל בתאריך 6.3.2003 בגיל 69.
בזמן מלחמת העולם השנייה היה בן 7.
כשהגיעו הגרמנים לרומניה ונכנסו לעיר רבים מהיהודים ברחו ליערות ושהסתתרו , אחותו התינוקות של יעקב (סבתי) בכתה ואמה שמה את ידה על פיה בכדי להשתיקה על מנת שהגרמנים לא ישמעו ובאחת המקרים כמעט שחנקה אותה.
לאחר שנתפסו ביער נשלחו הוא ומשפחתו למחנה עבודת פרך ברוסיה באזור סיביר ושם שהו במשך כארבע שנים .
מחנה עבודה בסיביר היה מקום שנקרא מוגלופאדולסק שהיום נמצא באוקראינה.
סבתה של אמי שהייתה במקצועה טבחית וניהלה ברומניה מסעדה גדולה נלקחה ע"י הגרמנים כמבשלת המחנה דבר שעזר לה ולמשפחתה לשרוד את תקופת המלחמה.
יום אחד יעקב הקטן גנב תפוחי אדמה, ונתפס ע"י השומרים הגרמנים של המחנה אבל בזכות העובדה שאמו הייתה טבחית המחנה הם רק היכו אותו ולא עצרו או רצחו אותו.
כשאמו הייתה יוצאת לעבודתה יעקב שהיה כבר בן 9 היה נשאר לשמור על אחותו התינוקת שהיא בעצם אמה של אמי – סבתי.
סיפור נוסף שסופר לי הוא ,כשאחותו של יעקב היתה תינוקת, הצוענים רצו לקנות אותה מאמה היות והייתה תינוקת יפה.
לאחר התקופה ששהו במחנה העבודה ברוסיה ובסיום המלחמה, חזר יעקב ביחד עם אמו ואחותו הקטנה של אמו חזרה לרדוויץ שברומניה.
אביו נשאר במחנה העבודה בסיביר לעוד שנתיים עד ששוחרר.
בשואה נספתה כל משפחתו המורחבת של יעקב (5 אחים ואחיות ) שנשלחו למחנות השמדה.
היחידות שניצלו מהמשפחה הם שתי אחיות של אמו שאחת מהן ניצולת אשוויץ שנפטרה לפני מס' שנים והשנייה שנשלחה אף היא לרוסיה.
יעקב עלה לארץ בשנת 1959 בגיל 25.
כשהגיע לארץ ביחד עם אחותו והוריו נשלחו למעברה בבת ים.
במעברה התחיל לעבוד כספר ועבד עד יומו האחרון במקצוע הזה.
יעקב התחתן עם בתיה ולא היו להם ילדים.
למרות מה שעבר, יעקב היה בעל חוש הומור ותמיד חייך.
יעקב מיעט לדבר על תקופת השואה ועל חייו במחנה.
הוא היה מאוד קשור לאחותו היחידה ולאחר מותה בשנת 1972 לאחר מחלה קשה שמר יעקב קשר חזק עם שתי בנותיה (אמי לאה ודודתי עדנה) ועזר בגידולן.
