קהילה

מינסק העיר מינסק, בירתה של בלארוס, נוסדה במאה ה-11 ובמשך שנות קיומה התחלפו בה שלטונות רבים וקראו בה מאורעות רבים.  מינסק שימשה גם בעבר כעיר האזורית הראשית. שוכנת על אם הדרך שבין הדרכים ממזרח למערב (מוסקבה-וורשה), מהצפון לדרום (וילנה-גומל). חיבורים אלו יצרו גשר וחיבור של עסקים וקשרי תרבות.                                                                  מינסק יושבת בעמקים על שתי גדות הסוויסלוץ (Svisloch ), יובלו של הדנייפר הזורם במרכז הרפובליקה. היא שוכנת בצומת תחבורה חשוב. על קו פרשת המים, כאשר מצד אחד (צפון מערב) – הים השחור.                                                               אגדות רבות לגבי יסודה של מינסק ומקור שמה. אחד ההסברים משייך את השם לנהרות שמינסק הוקמה לידן. בעבר קראו לנהר החוצה את העיר מינקה (Menka ) שזרם לנהר פטיץ' (Pticz ). לכן ההסבר הוא שהשם הוא חיבור של שמות הנהרות. יש אגדה שקושרת את השם לענק בשם Mincz   או Menesk שישב על גדות הנהר ושמח על טחנת קמח שהייתה בסמוך. 
 האזכור הקדום ביותר שמזכיר את האזור הוא משנת 862, אח"כ במאה ה-9 וה-10 ידוע על נסיכים ששלטו באזור והיו שורשי האצולה הבלארוסית. 

  בהתאם למחקרי האקדמיה המדעית של בלארוס, מינסק נוסדה בשנת 1067 בשני צדי הנהר, מתוך מחשבה שלמקום יש פוטנציאל כלכלי רב. גם בגלל האפשרות להסיע סחורות דרך הנהר וגם מהסיבה שבאזור הזה עברו הדרכים המרכזיות ממערב למזרח ומהצפון לדרום. המקום התפתח במיוחד החל משנת 1871 כאשר נחנכה מסילת הברזל ממוסקבה לבריסק.   
                     

                      
   הקהילה היהודית במינסק                                                     

  קהילת היהודים במינסק הייתה בין החשובות במזרח אירופה. היהודים התחילו להתיישב במינסק במאה ה-16, אם כי כבר במאה ה-15 ידוע על מינוי יהודי ע"י השלטון הליטאי כאחראי על גביית המיסים. בשנת 1579 הוציא המלך סטפן בתורי אישור ליהודים לסחור בעיר. אמנם בשנת 1606 בוטל האישור ע"י המלך זיגמונט, בגלל לחץ הנוצרים, אך כפי שקרה במקומות רבים, היהודים חזרו למינסק, פתחו חנויות והחלו לעסוק במסחר.(היתר רשמי ניתן ב-1629). הקהילה היהודית במינסק הייתה אחת מהקהילות היהודיות החזקות והיא הייתה מהמייסדות של הוועד היהודי הליטאי.   

    בית כנסת הכוראלי במינסק 

 קהילת מינסק השפיעה על היהדות בבלארוס ומספר רבנים ידועי שם כיהנו בעיר במאה ה-18. במאה ה-19 מונה כרבה של מינסק רבי ישראל מירקיש, חברו של ר' חיים מוולוז'ין. קהילת מינסק בתקופתו נחשבה כאחת מהקהילות החשובות במזרח אירופה, ר' ישראל מירקיש תיקן תקנות רבות לחיזוק הדת בעיר ובסביבה, הוא היה אהוב על כל יהודי מינסק ולאחר פטירתו הוחלט שהוא יהיה האחרון שיקרא בתואר אב"ד מינסק, אחריו כינו את הרבנים בכינוי "מרה דאתרא".

שלהי המאה ה19 ותחילת המאה ה20 שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נרשמו כשנות פריחה לעולם התורה שבמינסק, אך במקביל החלו לנשב רוחות חדשות בעיר. תנועת ההשכלה החלה להשפיע על היהודים, מינסק שימשה גם כמרכז לתנועת הפועלים היהודית וכתוצאה מכך הקהילה היהודית התפלגה. על מנת להתמודד עם ההשפעות החדשות, התכנסו בעיר רבנים ומורי הוראה חשובים, גם ישיבה נוספת נפתחה. בין הרבנים שהשפיעו במינסק באותה תקופה ניתן למנות את רבי ישראל מיכל ישורון, רבי אברהם מחבר "המשכיל לאיתן", רבי דוד טאביל בעל ה"נחלת דוד", רבי יהודה ליב שקוביצקי שכונה "המגיד ממינסק" והרב גרשון תנחום.        עד למלחמת העולם הראשונה הייתה מינסק אחד המרכזים הגדולים של הציונות על כל זרמיה. מפועלי ציון והשומר הצעיר ועד למזרחי. אלפי תומכים בתנועות אלו היו בעיר. פעילותם נגדעה מיד עם עלייתם של הקומוניסטים לשלטון. מיעוט מהם המשיך את הפעילות במחתרת. למרות הפעלת הדיכוי הקומוניסטי, מינסק שימשה כמרכז יהודי פעיל בתחומים יהודיים שונים כגון בתחום התורני, התרבותי והספרותי. במפקד שנערך בעיר בשנת 1926 הגיע מספר היהודים ל-53686.

 מלחמת העולם השניה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גדלה הקהילה היהודית בעיר במהירות. פליטים רבים שנסו מזרחה משטחי פולין שנכבשו ע"י הגרמנים, התיישבו במינסק. באותה תקופה הקהילה היהודית כמעט הכפילה את עצמה. בשנת 1941 היו במינסק כ-80.000 יהודים שהוו כשליש מתושבי העיר. ב-28 ביוני 1941 (א' בתמוז תש"א) נכבשה מינסק ע"י הגרמנים, כבר באותו יום החלו הנאצים לערוך אקציות ברחובות העיר, דבר שהפך לשגרה יומית. ב-8 ביולי הוציאו הגרמנים 100 יהודים להורג. היהודים נסו בכל דרך לברוח מזרחה אבל רק קומץ קטן של יהודים הצליח לברוח, צנחנים גרמנים עצרו אותם בדרך ואילצום לחזור.
 חיילים גרמנים צועדים דרך מינסק
ב-20 ביולי 1941 פורסם צו הקורא להקמת הגטו במינסק. הגטו כלל 34 רחובות וסמטאות, כולל בית העלמין היהודי. לגטו הוכנסו כ-100.000 יהודים שהובאו ממינסק ומעיירות הסביבה. (סלוצק, דרז'ינסק, צ'רוויין, מאוזדה ועוד'). המשטר בגטו היה קשה. כל היהודים חויבו להשתתף בכל יום ראשון במסדר, לשאת טלאי צהוב על החזה והגב ומשולש לבן על החזה עליו מצוין מספר בית המגורים. בסוף חודש יולי 1941 הוקם היודנראט כשבראשו עומד אליהו מושקין. לאחר שהגרמנים גילו שהוא משתף פעולה עם המחתרת, תלו אותו. (פברואר 1942). במקומו נבחר ליודנראט משה יפה שגם כן שיתף פעולה עם המחתרת.

 הגטו במינסק
  באוגוסט 1941 נחטפו כ-5000 יהודים בגטו והובלו לבורות הרצח. בסוף 1941 (7-20 בנובמבר) ערכו הגרמנים אקציות ורצחו כ-20.000 יהודים בבורות באצ'ינקה. לחלק מהבתים בגטו הובאו יהודים מגרמניה ("יהודי המבורג"), מספרם הגיע למעלה מ-30.000, הם רוכזו בגטו בשטח שנקרא "הרייך". החל מחודש אוגוסט 1942 הפך הגטו למחנה עבודה. מעט היהודים שנשארו בגטו הועבר כעבור שנה, (אוגוסט-ספטמבר 1943) למחנות בסוביבור, בודז'ין ומלי טרוסטיניץ ונרצחו שם. רק 13 יהודים שרדו את הגטו.

המחתרת במינסק במינסק פעלה מחתרת יהודית שבין מייסדיה היה הרש סמולאר. היה להם קשר עם הפרטיזנים ביערות, הם הבריחו יהודים רבים ממינסק ליערות. יהודי מינסק הקימו שבע יחידות פרטיזנים באזורים סביב מינסק. לפי הערכה ברחו כ-10.000 יהודים ליערות, חלקם נתפסו ונרצחו בדרך, או שמתו ממחלות או מרעב.
 בית הקברות היהודי במינסק

סיום המלחמה עם סיום המלחמה שבו הרוסים לשלוט במינסק והנהיגו מחדש את המשטר הקומוניסטי. היהודים הרבים שניצלו מהגרמנים והגיעו למינסק, נרדפו על ידי הרוסים.הם עקרו כל סימן יהודי בעיר, בתי כנסת, בתי מדרש ובתי עלמין. בשנת 1947 הוקמה אנדרטה ברחוב זסלבסקיה, הראשונה מסוגה בברית המועצות. על האנדרטה נכתב: "ליהודים – קורבנות הפשיזם". ההתנכלויות ליהודים ע"י המשטר הקומוניסטי המשיכו במשך כל שנות שלטונם. ב-1948 נרצח ראש התיאטרון היהודי שלמה מיכאלס ע"י סוכני הק.ג.ב.. ב-1949 נסגר התיאטרון. ב-1959 הוחרם בית הכנסת הגדול והפך לתיאטרון. בשנות ה-60 נאסרה קבורה בבית הקברות היהודי. לאחר מכן נהרס בית העלמין ונבנה עליו אצטדיון דינמו. בשנת 1959 מנתה האוכלוסייה היהודית במינסק 39.000 נפשות.
 אנדרטה ליד בורות הרצח בבית העלמין היהודי במינסק
  אחרי קבלת העצמאות של בלארוס, החלה הקהילה היהודית להתפתח מחדש. ב-1988 הוקמה "אגודת חובבי התרבות היהודית", ב-1989 נפתח בית הספר היהודי. כיום פועלים במינסק שני בתי כנסת: של הקהילה ושל חב"ד. הקהילה היהודית מונה למעלה מעשרת אלפים נפשות.

בית כנסת במינסק                      חנוכה בקהילת מינסק


הרחבה על מינסק היהודית: שלמה אבן שושן (עורך), מינסק עיר ואם, קורות , מעשים, אישים, הווי. 2 כרכים ירושלים, תשמ"ה שלמה חולבסקי, מינסק במאבקה ובכליונה – כפתח להבנת מצבם של יהודי ברה"מ בשואה ואחריה, ילקוט מורשת י"ח (כסלו תשל"ה) 101 – 111. שלום חולבסקי, היודנראט במינסק, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה, ישראל גוטמן ורחל מנבר (עורכים) ירושלים תש"מ, 97 – 111. Hersh Smoliar  , Resistance in Minsk  , Oakland,California 1966  .
רבה של מינסק רבי ישראל מירקיש -http://toladot.blogspot.co.il/2009/09/blog-post_22.html

ביוגרפיה
http://www.jerusalem-lita.co.il/ מירושלים לליטא