דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
רבקה קרביץ
1920-2008
יוצר הדף: דנה גולדרינג קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

סבתא רגינה נולדה בעיר חודורוב אשר בפולין בתאריך 13.8.1920.

סבתי גדלה במשפחה מאוד מיוחסת ומכובדת והיו לה עוד חמישה אחים ואחיות (שרה,משה,גרשון,שייע ומאיר).

רגינה הייתה בת שנייה להוריה ולמדה בבית ספר פולני והמשיכה בתיכון מקצועי.

עם פרוץ המלחמה, סבתי חששה שהגרמנים יגיעו לעיר הולדתה ולכן החליטה, בגיל 17, לברוח למרכז רוסיה חסרת כל.

הוריה ואחיה החליטו להישאר בביתם בפולין ולא נענו להפצרותיה לעזוב את המקום.

ברגע האחרון, אמה המודאגת של רגינה, חנה, שלחה לה צרור קטן לדרך באמצעות אחיה הקטן מאיר.

סבתא רגינה, עד יום מותה, לא סלחה לעצמה שלא העלתה את אחיה הקטן ביחד איתה לרכבת.

בדרך מלאת תלאות, הגיעה למחנה עבודה במינסק שברוסיה, בו שהתה מספר חודשים ועבדה בעבודות כפייה.

כשנוצרה ההזדמנות המתאימה היא ברחה מהמחנה והגיעה לעיר אלמה-אטה בקזחסטן שעל גבול סין.

באותה תקופה היה רעב גדול בכל רחבי המדינה ובקושי שרדו על פת לחם.

כאן היא פגשה את בעלה, סבא רבא שלי ז"ל שמואל קרביץ, שברח מבסרביה מהעיר בולגרד לאותו אזור, ושם התחתנו.

רגינה ושמואל עבדו באלמה-אטה בקטיף תפוחי אדמה ובקושי התגברו על מחלות ורעב.

בתום המלחמה, הגיעו לעיר קישינייב ושם השתקעו.

במשך זמן רב ניסו לברר, מי שרד מבני משפחתם. הבשורות  היו עגומות. הוריה של רגינה (מנדל וחנה לבית דיאמנשטיין) וארבעה מאחיה נספו בשואה, ורק משה אחיה ניצל.

מצד סבא רבא שמואל, כל המשפחה נספתה בשואה- הוריו ושני אחיו.

בעיר קישינייב רגינה הייתה עקרת בית ושמואל עבד כמנהל חשבונות. שם נולדה סבתי חנה שנקראת על שם אמה של רגינה, והיא גם הבת היחידה שלהם.

לשמואל ורגינה היה רצון עז לעלות לארץ ישראל ובשנת 1957 הם היגרו דרך פולין ואיטליה לארץ ישראל באונייה שנקראה "תיאודור הרצל". באיטליה, כעבור 20 שנה מתחילת המלחמה, רגינה פגשה את אחיה משה, הניצול היחידי ממשפחתה, לאחר שלא ראתה אותו 20 שנה.

בישראל, רגינה ושמואל התיישבו בנתניה.

היו להם קשיי קליטה. השפה העברית הייתה זרה וקשה להם, אך הם התגברו על קושי זה די מהר, ונקלטו יפה בין כל התושבים הותיקים בעיר.

בצעירותה, עבדה סבתא רבתא כקוסמטיקאית אך את עיקר זמנה השקיעה בטיפול בבתה היחידה חנה ובשלושת נכדותיה (אמי-חיה, שרית ומיכל).

סבתא רבתא הכירה את כל תשעת ניניה ואף טיפלה בהם במסירות ובאהבה והייתה "אם המשפחה", אולם היא לא העבירה לנו הנינים את כל סיפור ההישרדות בגלל ההתרגשות, הקושי והעצב להיזכר בזוועות ההישרדות.

האח היחיד של רגינה שנותר בחיים, משה (מישה) עלה לארץ כעשר שנים אחרי רגינה, אהב את מדינת ישראל ורצה להתקרב למשפחה היחידה שנשארה לו מאחר והיה ערירי ללא ילדים.

סבתא רבא לא שכחה להנציח את שמו ומצאה משפחה של עולים חדשים, איתם הייתה מיודדת, שהסכימו לקרוא לנכדם בשם מישה. סבתי דאגה לכל מחסורו של התינוק ואף ארגנה לו מסיבת ברית גדולה וקנתה לו את כל הציוד הדרוש.

למשפחתי יש קשר עם משפחתו של התינוק שכיום מתגורר ברוסיה ומצליח בתחום המוזיקה.

בעצב רב נפרדנו מסבתי האהובה רגינה בפברואר 2008

ובשנת 2012 נפרדנו גם מסבא רבא שמואל. אנו נתגעגע אליהם ולא נשכחם.

 


קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה מינסק
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text