קהילה

  מחנה עקורים – ברי איטליה רקע כללי: יהודים מכל רחבי אירפה ובמיוחד ממזרחה, החלו להתארגן בכוחות עצמם מיד עם תום הקרבות של מלחמת העולם השנייה באירופה. תוך זמן קצר החלו חיילי הבריגדה הישראלים ובראשם מרדכי סורקיס להתארגן ולסייע ליהודים ששרדו את המלחמה. 7000 חיילים יהודים של הבריגדה ועוד 30000 מתנדבים מהארץ ומהעולם, סייעו להתארגנות היהודים במחנות עקורים ובחציית הגבולות בין ארצות אירופה לכיוון ערי חוף שונות. עיקר תנועת הבריחה היתה לכיוון איטליה. תחנות מעבר הוקמו בקרבת גבול איטליה כמו זו  שבעיר גראץ באוסטריה וטרביזיו (הגדולה שבהן) באיטליה. במחנה זה התקבלו פליטים בכל שעות היממה. בדרך כלל שהו במחנה 48 שעות, קיבלו טיפול רפואי, בגדים, מזון ושהו למנוחה. אחר כך הועברו במשאיות וברכבות לתחנות מעבר שונות ולהכשרות כשלאורך כל דרכם הארוכה באיטליה דאגו לצרכיהם. בין השנים 1951-1945 שהו על אדמת איטליה כ-70,000 פליטים ועקורים יהודים. כ-50,000 מהם עלו לישראל. עיר הנמל העתיקה בדרום איטליה – בארי בעיר הנמל העתיקה בארי שבדרום איטליה היו שני מחנות עקורים וכן 4 הכשרות ששכנו ב-4 וילות בעיר. חשוב לזכור כי בספטמבר 1943 פלשו כוחות הצבא הבריטי לאיטליה. ב-8 בספטמבר חתמה הממשלה האיטלקית על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית. כתוצאה מכך פלשה גרמניה למרכזה וצפונה של איטליה, שם ישבו מרבית יהודי איטליה, והחל גרוש יהודי איטליה למחנות ההשמדה. כ-8,000 מתוך 30,000 יהודי איטליה גורשו, רובם לאושוויץ. מרבית המגורשים לא שרדו. שני מחנות העקורים באו לתת מענה לפליטים רבים מארצות ומוצא שונות שחיפשו מקלט והצלה מהכובש הגרמני באזור הכיבוש הבריטי בדרום איטליה: מתנגדי המשטר הפשיסטי באיטליה, יהודי איטליה, צוענים ועצירים ממחנות הריכוז השונים בדרום אטליה כמו אלו שבמנפרדוניה, בבארי ובאיי טרמיטי.   מחנות העקורים בבארי:   1.    מחנה עקורים Torre Tresca שנפתח באוקטובר 1943 ששימש כמחנה צבאי ומחנה ריכוז בצפון העיר בארי, לאחר כיבוש דרום איטליה על ידי הבריטים. 2.   מחנה Bari Palese מצפון לבארי שנפתח אף הוא בסוף 1943   החל משנת 1945 רוב השוכנים במחנה העקורים בברי היו יהודים ובמחנה בפלזה שהו יהודים בלבד. כל היהודים חצו את גבול איטליה במעבר ברנר משוויץ כחלק מהתארגנות הבריחה שנעשה על ידי התארגנות הניצולים עצמם ובשיתוף הבריגדה היהודית, הג'וינט ושליחים מישראל.   בסוף 1946 היו כ-55,600 יהודים באיטליה מהם 26,000 פליטים. באוגוסט 1947 שהו במחנה העקורים Torre Tresca בבארי 788 יהודים ועוד כ-300 פליטים לא יהודים. המחנה נסגר בשנת 1949. במחנה בפלזה שהו  2014 יהודים. באוקטובר 1947 היתה החלטה לפנות את כל היהודים מפלזה למחנות אחרים באיטליה ולא לגמרי ברור מתי אכן פונה המחנה. מחנות העקורים בבארי נתמכו על ידי UNRRA , (ששרותיהם עברו ביולי 1947 ל-International Refugees Organization =. I.R.O, ),  ארגוני סיוע אמריקאים- הג'וינט והיא"ס (על פי דוח משנת 1946 ההוצאה החודשית על כל פליט היתה 5781 לירות איטלקיות מ-UNRRA ועוד 699 לירות מארגון הג'וינט) וארגונים נוספים –  תנועות נוער חלוציות עסקו בשיקום הפליטים ובהכוונתם לא"י; קבוצה של פרטיזנים ולוחמי מחתרת; אנשי הבריגדה מא"י.- עזרו בארגון חיי היהודים, בהקמת רשת חינוך, מפעלי תרבות, תנועות נוער.; שליחי היישוב- אנשי קיבוצים ואנשי חינוך שסייעו להתארגנות; ארגונים יהודיים באיטליה ועוד.   על מחנה העקורים בבארי Torre Tresca פיקד Major G. Goode  ולצידו Miss Jane Pholips, Welfar officer אשר עשו כל שיכולם לסייע לעקורים בחייהם במחנה יחד עם מנהיגות נבחרת של הפליטים היהודים. על מחנה פלזה פקד Captain Davidge שהיה איש צבא קשוח ולא מתאים לפקד על מחנה עקורים שבו יהודים שעברו את מאורעות השואה. גם המנהיגות המקומית היהודית היתה מפולגת פוליטית.
ההכשרות
מידע כללי ההכשרות בתוך המחנות ובווילות זכו לסיוע רב מהארגונים השונים. בשנת 1946 עלה מספרן באיטליה מ-44 ל-79 בהם לקחו חלק כ-7000 עקורים מעל גיל 18,מתוכם 65% גברים. בהכשרות נערכו הדרכות חקלאיות, שיעורים בהשכלה כללית, לימוד עברית, לימוד אנגלית, חינוך לבריאות, לימוד היסטוריה יהודית וציונית, לימוד גיאוגרפיה של ארץ ישראל. מקרן סרטים נייד עבר בין ההכשרות להצגת סרטים להנאת העקורים. כל זוג טרי קיבלת מתנה. הילדים זכו לכל צרכיהם בכדי להתפתח בצורה הטובה ביותר – מזון, ביגוד מתאים, כיתות גן ובית ספר וטיפול ומעקב רפואי. בהכשרות היה שירות רפואי אך גם נעשה פיקוח על נקיון וגיינה, מניעת בנייה רעועה ועוד. כללי: בדרום איטליה היו 41 הכשרות ובהם 3770 עקורים   במחנות העקורים בבארי היו התארגנויות של הכשרות.   במחנה העקורים בברי התארגנו הכשרות אלו: נגב של דרור בורוכוב, החורשים בגליל של יהודה הצעיר, שבעת הצנחנים של הנוער הציוני, אביב וחביבה רייך של השומר הצעיר, חנה סנש של פח"ח, והשבים של תורה ועבודה הפועל המזרחי.   במחנה פלזה התארגנו ההכשרות הבאות: מורדי הגיטאות של דרור בורוכוב; טירת צבי, למקום, מגשימים ומוהילובר של תורה ועבודה והפועל המזרחי.   4 הכשרות ששכנו ב-4 וילות בעיר: בבארי שכנו 3 הכשרות ברחוב ויאה סלרנו (Via Salerno שהיום נקרא Via Amandula )  והכשרה אחת ברחוב המלך דוד  (Via Re David) : 1.     דרור במעלה רחוב ויאה סלרנו 159 של דרור בורוכוב ובו 77 איש ואשה שהגיעו לבארי בשנת 1945 והעפילו בשנת 1946. 2.     אבא ברדיצ'ב בויאה סלרנו 207 של תנועת הנוער הציוני ועקיבא ובו 75 איש ואישה ושני תינוקות. רוב חברי הקבוצה העפילו בשנת 1946, נתפסו והועברו לקבפריסין. כמה מחברי הקבוצה – מנהיג הקבוצה אברהם מרמלשטיין ומשפחתו ועוד כמש חברים התאחדו עם קבוצת אבא ברדיצ'ב בברביו ליד אגם גרדה בצפון איטליה. הקבוצה עלתה לישראל באוניה קדימה אשר יצאה את פלסטרינה ליד ונציה ב-5.11.47 והגיע לחיפה לאחר שנתפסו בלב ים  ב-16.11.47 עם 794 מעפילים – ביניהם למעלה מ-100 תינוקות וילדים מתחת לגיל 3 ונשלחו לקפריסין ללא מאבק בגלל ריבוי הילדים. 3.     הכשרת אליעזר גלר ששכנה ברחוב ויאה סלרנו 213 ובו 96 איש ואישה של ארגון גורדוניה. הקבוצה העפילה ב-1945 4.     נחלת בנימין ברחוב ויאה רה דוד ובו 82 איש ואישה של פועלי אגודת ישראל שהגיעו לברי בשנת 1945 והעפילו בשנת 1947