קהילה

מחנה העקורים באד-רייכנהל הוקם בבסיס צבאי של הצבא הגרמני אשר נבנה ב-1934, והוסב לשמש כמחנה עקורים יהודי ב-1945 ע"י שלטונות הכיבוש של הצבא האמריקאי . בשיאו, (אוקטובר 1946), מנה המחנה כ-6000 נפש.
עקב מיקומו, הסמוך לגבול האוסטרי, הוא שימש גם כנקודת מעבר חשובה בנתיב ה"בריחה" של יהודים לעבר נמלי איטליה.
במחנה נערכו שני הקונגרסים החשובים ביותר (השני בין ה-25-27/2/1947 והשלישי בין 30/3-1/4-1948), של "שארית הפליטה", ע"י ארגון היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקאי.
בקונגרסים אלו התאספו נציגים מכל מחנות העקורים היהודיים באזור הכיבוש האמריקאי, ונערכו בהם דיונים בנושאים פוליטיים, תרבותיים, וחברתיים שנגעו לחיי היום-יום במחנות.
במחנה היו מוסדות חינוך שכללו בין השאר גני ילדים ובתי ספר של כל הזרמים, חילוניים(תרבות), ציונים-דתיים(יבנה), מקצועיים (אורט), ותלמודי תורה חרדיים, מרפאות, מרפאות שיניים, בית מרקחת, ובית יולדות, קבוצות כדורגל, וכן הופיע עיתון יומי שנקרא "דער מארגען"( המחר, או השחר).

אחרי קום המדינה, היגרו רוב תושבי המחנה למדינת ישראל, והוא נסגר סופית, ב-31.7.1951.