The character story before the world period
Peretz was born in Tunis, the capital of Tunisia, to a Jewish family. From a young age he aspired to advance in boxing, adding to his name the nickname “Young” as a professional name. At the age of 14, he began practicing boxing with his older brother Benjamin at the local “Maccabi” club and admired Elilo Batling Siki, a shekel Senegalese-American champion who was murdered in New York in 1925. At 16 he won his first battle.
At the age of 17, Peretz left Tunis for France to compete up to 50 kg (his height was 1.56 m), where he met Joe Goez who became his coach and soon excelled in speed. In 1928 he began a professional boxing career.
In 1930 he won the French championship when he won near Kid Oliva.
In June 1931 Peretz became champion was France after a flywheel, and in October 1931 was declared the International Boxing Union Champion, the title of Joy to the Gods of the World, after defeating the academies Frankie Genro in a two-round knockout duel. After the victorious battle for Tunisia. Ten thousand people were waiting for him at the port, and one hundred thousand people took part in a victory march he conducted on Jill Perry Avenue, a main street in the capital Tunis.
In 1932 he lost his title to Englishman Jackie Brown. Peretz went on to fight for the weight of a rooster, but failed to win the championship, after losing the battle for the championship in 1934 to the internal boxer Al Braun.
Peretz continued his professional boxing career. In all, he fought in 133 fights, 92 of which he won and 28 of which he knocked out. He lost 26 fights and 15 fights were not decided.
Peretz was for a time the partner of the actress Miriel Ballin, who was one of the most beautiful stars of French cinema at the time, and appeared in the classics as “Pepe la Moco”. During World War II, Ballin continued her film career, after which she was accused of collaborating with the Nazis, for which she was tried, and her career was harmed.
Although anti-Semitism in France increased in the last years of his career, Peretz was not afraid to continue living in Paris and even traveled to Berlin to compete in November 1938.
In 1940, when France was occupied, he tried to escape with another friend, but returned.
ב. סיפורה של הדמות במהלך המלחמה:
בשנת 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה ה”חופשי” של צרפת, צרפת של וישי, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים.
ב-21 בספטמבר 1943, חודש לפני יום הולדתו ה-31, נעצר פרץ על ידי הגסטפו, נשלח תחילה למחנה הריכוז דראנסי הסמוך לפריז יחד עם עוד 1,000 אסירים. מחנה זה שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר, עד לשליחתם של היהודים למחנות המוות במזרח.
ב-9 באוקטובר 1943 היה פרץ חלק מקבוצה של אלף אסירים שנשלחו ממחנה המעבר בדראנסי לאושוויץ. באושוויץ הועסק במפעל בונה לייצור גומי עבור חברת אי גה פארבן, שם עבד לצד הסופר פרימו לוי והשחיין האולימפי אלפרד נקש.
באושוויץ נכפה על פרץ להתאגרף בקרבות ראווה להנאת שוביו הנאצים. נערכו לו כ-133 קרבות שבכולם ניצח. באחד הקרבות אולץ פרץ שהיה מתאגרף במשקל זבוב להתאגרף מול קאפו גרמני, מתאגרף חובב, במשקל כבד. כנגד כל הסיכויים, הצליח ויקטור למצוא כוחות על ולהביס את המתאגרף הגרמני, לעיניהם המשתאות של החיילים הנאצים.
אחרי שהשתתף בקרב מול איש SS קיבל יחס דומה לזה של האסירים האחרים .
ג. מקום הרצח ומועד הרצח:
ב- 22 בינואר 1945 עם פינוי המחנה היה פרץ אחד מ-31 אסירים שנותרו מהטרנספורט בו הגיע. במהלך מצעד המוות בו פונה המחנה נרצח פרץ בירייה על ידי אחד השומרים.
“שומר SS דרך את הנשק וירה בו צרור, הוא נפל מטרים ספורים לידינו”, סיפר עיתונאי ידיעות אחרונות, נח קליגר. “פרץ היה מתאגרף שהלם בשק חול במהירות של מכונת ירייה. לא ראיתי מהירות כזו. כבן אדם הוא היה נמוך, אבל בחיים הוא היה ענק “
ד. הנצחת הדמות:
אצטדיונה של קבוצת הכדורגל “אספרנס ספורטיב דה תוניס” בתוניס, נקרא על שמו של פרץ במשך כמה שנים, עד ששופץ בשנת 1967, ונקרא לאחר מכן “האצטדיון האולימפי אל מנזה”. בשנת 1986 הונצח פרץ ב “יד לאיש הספורט היהודי” במכון וינגייט.
בשנת 2013 יצא לאקרנים סרט ביוגרפי של פרץ, בשם “יאנג פרז” (Young Perez ), בבימויו של ז’אק אונשי (Jacques Ouaniche ) ובכיכובו של ברהים אסלום (Brahim Asloum ). הסרט אף הוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה.