יד לאוניית הנשק אלטלנה
מיקום:
נחלת יצחק

שם מזמין / יוזם:
משרד הבטחון

שם האמן / אמנים:
אדריכל טוביה שגיב שקרקה, אדריכלית השימור רותם זאבי ואמן הברזל אייל שלם

שנת חנוכת האנדרטה / האתר:
2016

הנושא:
אתרי הנצחה וזיכרון

מידע:

 

על האנדרטה

הספינה אלטלנה נרכשה באירופה על ידי מחתרת האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) והפליגה לישראל ביוני 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, כשעליה כ-900 עולים, ציוד צבאי רב וציוד רפואי. הספינה הגיעה לחופי ישראל במהלך ההפוגה הראשונה במלחמה, כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל וכשלושה שבועות לאחר שארגון האצ"ל הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב במסגרת צה"ל שזה עתה הוקם.במהלך המשא ומתן בין הנהגת האצ"ל לנציגי ממשלת ישראל התגלעו חילוקי דעות קשים באשר לשאלה איך יחולק הציוד הצבאי מהאוניה – לצה"ל כולו או בעיקר ליחידות האצ"ל, כולל אלה העצמאיות שנותרו בירושלים. האוניה עגנה בחוף כפר ויתקין ב-20 ביוני 1948 וניסתה לפרוק שם את הציוד הצבאי, אך האזור כותר ע"י כוחות צה"ל. משהחלו חילופי אש פנו קברניטי האוניה דרומה והיא עגנה מול מרכז תל אביב ביום שלישי ט"ו בסיוון תש"ח, 22 ביוני 1948, אך שם התחדש הוויכוח, שוב החלו חילופי אש ובשעות אחר הצהריים נפגעה הספינה מפגז ארטילריה שנורה על ידי תותח של צה"ל ועלתה באש. האוניה טבעה על כל הציוד שעליה, מרבית האנשים שחו אל החוף אך 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל נהרגו באותו יום.האנדרטה מנציחה את 16 נופלי האצ"ל.

תיאור האנדרטה

האנדרטה הוצבה בבית העלמין, סמוך לקברי הנופלים המונצחים בה, וכוללת פסל ועמוד זיכרון. הפסל עשוי מבטון, מצופה מתכת ומדמה את

חזית האוניה אלטלנה, צבוע בצבעי חלודה,אורכו שבעה מטרים וגובהו כשני מטרים. חלק מהאוניה נראה שקוע במי הים ועל צידה מצוטט משפטו של מנחם בגין: "מלחמת אחים – לעולם לא". בחזית עמוד הזיכרון הירקרק המילים "יד לאונית הנשק אלטלנה" ואחריהן סיפור האוניה בעברית ובאנגלית, שמות הנופלים, איור של האוניה והמילים "מלחמת אחים לעולם לא" בחתימתו של מנחם בגין, שהיה מפקד האצ"ל, עלה על האוניה בכפר ויתקין והיה בה בעת טביעתה. בצידו האחד של העמוד עוד מדברי מנחם בגין: "חייהם – מלחמה; מותם – גבורה; קורבנם – קדושה; זכרם – נצח." על פאתו השנייה של העמוד דברי אחד העולים באלטלנה, רפאל קירש, שנפל במלחמה כעבור כמה חודשים: "ואיך שקיבלתם אותנו, באלוהים, לעולם לא נשכח, על אחים חיילים חלמנו, ונתקלנו באש התותח…"

הקמת האנדרטה

ההנצחה נחנכה באוקטובר 2016. האנדרטה החדשה עוצבה ע"י האדריכל טוביה שגיב שקרקה, אדריכלית השימור רותם זאבי ואמן הברזל אייל שלם, והוצבה לצד עמוד הזיכון הישן שנבנה בשנת 1990 בעיצובו של האמן דן רפפורט והועבר הנה מטיילת הים.

דרכי הגעה

המקום נגיש. ההנצחה לאלטלנה נמצאת בבית העלמין נחלת יצחק, דרך השלום בתל אביב, בחלק הדרומי לצד השביל המרכזי.

דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס לזכר חללי אלטלנה

"פרשת 'אלטלנה' הכאובה אירעה בימי מלחמת העצמאות, ובשבועות האחרונים קיבלנו תזכורת שהמאבק שלנו על זכותנו לחיות בארצנו – המאבק הזה עדיין לא תם. יצאנו למבצע 'שומר

צילום: קובי גדעון, לע"מ

החומות', אחרי שהותקפנו בטילים מרצועת עזה ביום חגנו – יום ירושלים.

תמיד אמרתי: מי שינסה לפגוע בנו, יספוג בעצמו פגיעה מוחצת וכך היה גם הפעם, עוד יותר מתמיד. היכינו את ארגוני הטרור, אותם ארגונים שמבקשים להשמידנו, מכה קשה ביותר. במקביל לחזית הזאת, עמדנו בחזית שנייה מול פורעים שזרעו אלימות בלתי נסבלת בערי ישראל. דוברי החמאס התסיסו את האזרחים הערבים לפרום את הדו קיום בערים המעורבות. הם מכנים אותם 'ערביי 48'. גם על הפרעות הללו  התגברנו והחזרנו את השקט והביטחון. אבל גם כאן נצטרך להשקיע מאמצים רבים נוספים כדי להבטיח פעולות תקיפות נגד כל פרעות עתידיות וכמובן גם כדי להשיב את מרקם החיים בין יהודים וערבים בארצנו.

בד בבד היו גם תופעות הפוכות, תופעות חמורות של מתקפות אנטישמיות נגד יהודים גם באירופה וגם בארה"ב. שיהיה ברור – ההתקפות הללו שמסתתרות ומסתוות מאחורי ביקורת כביכול על מדינת ישראל, הן אנטי ציוניות במהותן, שזה מהות האנטישמיות החדשה.

יש גם חזית שלישית, החזית המדינית. רבות ממדינות אירופה תמכו בזכותנו הטבעית להגן על עצמנו מפני ארגוני הטרור הקיצוניים. אבל כאן, גם כאן, היו צלילים צורמים. אני מבקש להשתמש בפורום הזה כדי להביע מחאה חריפה נגד ממשלת צרפת, על ההתבטאות המקוממת של שר החוץ הצרפתי בריאיון בטלוויזיה.

השר אמר שישראל עלולה להפוך למדינת אפרטהייד – טענה מחוצפת, כוזבת, שאין לה שום יסוד. במדינת ישראל כל האזרחים שווים בפני החוק בלי קשר למוצאם. מדינת ישראל היא המגדלור של הדמוקרטיה וזכויות אדם באזורנו. הדמוקרטיה היחידה האמיתית באזורנו. כך תמיד היה – וכך תמיד יהיה. לא נסבול שום הטפות מוסר צבועות ושקריות בעניין זה.

על אף כל זאת, ברור לכל שמעמדה של מדינת ישראל רחוק מזרח ממערב, ממה שהיה ב-1948. עוצמתנו הביטחונית, המדינית, הכלכלית, גדולה לאין שיעור.

ידידי היקרים, אתגר העמידה מול אלה שרוצים למחוק אותנו מעל פני האדמה, מול איראן וגרורותיה, וגם אחרים, האתגר הזה רחוק מלהסתיים.

רק בעמידה משותפת, יחד, כתף אל כתף, נבטיח את קיומנו וגם את עתידנו. באחדות פנימית שכל כך הייתה חסרה לנו בהפוגה הראשונה של קרבות מלחמת העצמאות.

בספר חדש שעוסק בזאב ז'בוטינסקי ובמנחם בגין, חוקר הציונות, ד"ר אפרים אבן, כותב גם על פרשת 'אלטלנה'. שתי מטרות עיקריות היו למשלחי הספינה לארץ ישראל: הראשונה, להביא לוחמים עבריים שיתגברו את כוח המגן במערכה הגורלית לפני 73 שנים. המטרה השנייה, להביא נשק וציוד רב למגני היישוב והמדינה הצעירה.

בספינת ה'אלטלנה' היו למעלה מ-900 אנשים, 900 איש ואישה. רובם ככולם חוו על בשרם את חורבן יהדות אירופה. הם היו עדים לשרפה הנוראה, שכילתה את הקהילות וגם את המשפחות שלהם. על כן הם היו נחושים להגיע לכאן מהר ככל האפשר, ללחום בתוקפינו ולהבטיח את תקומת ישראל.

אבן כותב בספרו לבני הדור הצעיר של היום: "אל יהיה מספר הלוחמים שהגיעו ב'אלטלנה' קטן בעיניכם. דעו שבנגב כולו לא היו באותה שנה יותר מ-1,000 יהודים, ושבפרוץ מלחמת העצמאות לא מנה הפלמ"ח כולו אלא כ-2,000 לוחמים סדירים בלבד".

כלומר, קצת יותר מפי שניים ממספר הלוחמים שהביאה 'אלטלנה'. באשר לנשק, 'אלטלנה' הביאה לארץ כמויות אדירות של תחמושת במונחי אותם הימים: אלפי רובים, מאות מקלעים ותת מקלעים, עשרות מרגמות, מיליוני כדורים וטונות של חומרי נפץ.

בברזל היקר הזה, ברזל שנאסף במאמץ עילאי, ניתן היה לצייד אלפי לוחמים בחזיתות השונות. אבל כל זה לא קרה. כי באי 'אלטלנה' שהיו פטריוטים נלהבים, ובשום פנים ואופן לא 'מורדים במלכות', או 'תופסי שלטון בכוח', באי 'אלטלנה' התקבלו באיבה, במשטמה, בצליפת כדורים, בירי פגזים. דם נקיים נשפך והנשק ירד למצולות. דווקא על רקע המבצע האחרון בעזה, וגם על רקע דברים אחרים שהייתי שותף להם וגם אתם הייתם שותפים להם, דווקא על רקע זה, אני רוצה לומר לכם, ברגעי מבחן עלינו לגלות דריכות, ערנות ותקיפות, ומצד שני אסור לנו לגלות פזיזות.

כשהמחבלים שיגרו לשטחנו כטב"מים שנושאים חומר נפץ, או כשמל"ט איראני חמוש חדר לעמק בית שאן, זה קרה רק לפני ימים אחדים, יירטנו אותם מיד. אם לא היינו עושים זאת, סכנת חיים ברורה הייתה נשקפת לאזרחי המדינה. לעומת זאת, באינספור מצבים אחרים פעלנו מול ארגוני הטרור בעזה בתקיפות, בנחרצות, אבל בשיקול דעת ולא בפזיזות. כי פעולה פזיזה יכולה לעלות בחיי אדם מיותרים. גם של לוחמים, חיילים וגם של אזרחים. למרבה הצער, מקבלי ההחלטות בפרשת 'אלטלנה' לא נהגו כך, הם נהגו בפזיזות שאינה מחויבת המציאות. אילו היו נוהגים אחרת, לא היינו נמצאים כאן. לא היתה פרשת 'אלטלנה'.

במקום זאת, הם הורו לפתוח באש קטלנית, במקום לשאת ולתת, לכתר את חופי כפר ויתקין ותל אביב, להחרים את הנשק, אפילו לעצור את אנשי 'אלטלנה'. עמדו בפניהם אפשרויות רבות למנוע את התנגשות הדמים הטראגית, שהותירה צלקת לדורות.

אפרים אבן מצטט בהקשר זה את השר יהודה פישמן מימון, ראש המחנה הציוני דתי, שבישיבת ממשלה חודשיים וחצי אחרי העימות, אמר כך: "אם שתקתי כל הזמן, עכשיו אני מוכרח לדבר ולומר – ידינו שפכו את הדם הזה! יכולנו להשיג אצלם הכל, את הנשק וכל השאר, בלי שפיכות דמים". הדברים מדברים בעד עצמם.

מכובדיי, אל מול משקעי העוינות הישנים, שהזינו את החלטת הממשלה הזמנית להכריע אחים בכוח הזרוע, דווקא מול זה, בלטה כל כך עמדתו של מנחם בגין. המסר החד משמעי שלו – 'מלחמת אחים לעולם לא' הוא צו נצח.

מסר זה נקלט בראש ובראשונה על ידי עולי 'אלטלנה'. רבים מהם הצטרפו לשורות צה"ל וחלקם נפלו על משמר המדינה במלחמת הקוממיות. אלה אותם אנשים שירו עליהם והרגו בהם, הם הצטרפו וחלקם גם נפלו במלחמת העצמאות. יש לנו חוב תמידי לאותם גיבורים, שהקרבתם לא זכתה להכרה ראויה במשך שנים ארוכות. אני אומר זאת, כמובן, בלשון המעטה.

אבל כיום, בניגוד לעבר, הסיפור מסופר במלואו. שכתוב ההיסטוריה כבר לא עובד יותר. האמת מתבהרת ויש גם לקח חשוב לשעה הזאת: אנשי 'אלטלנה' הבינו מה מונח על כף המאזניים מבחינה לאומית. הם ידעו מול אילו אתגרים ניצבת המדינה.

לכן הם דחקו הצידה כל שיקול אחר, הם התייצבו לדגל. אף אנחנו נדרשים להתמודד עם אתגרים כבירים מבית ומחוץ התוקפנות של שלוחות הטרור באזורנו, בלימת המירוץ של איראן לנשק גרעיני, זה מירוץ שלא נפסק לרגע, הוא עוכב על ידי פעולות נחושות שלנו, אבל הוא נמשך. כך גם האתגר לעצור מדינה ששואפת להשמיד אותנו מלהשיג את הנשק להשמיד אותנו.

יש הדיפת לחצים בינלאומיים לעקירת יישובים מלב המולדת, הגנה על חיילינו ומפקדינו מפני בית הדין בהאג, האצת הצמיחה הכלכלית אחרי הסיום המוצלח של משבר הקורונה וקידום הסכמי שלום נוספים עם מדינות ערב. יש עוד אתגרים, והם כולם מחייבים להקים ממשלה לאומית חזקה ומלוכדת, שתפעל לטובת כל אזרחי ישראל.

ידידיי היקרים, בשעות מבחן אני נוהג להתבונן אחורה על הדרך המופלאה שעשינו בלמעלה מ-120 שנות הציונות. אני תמיד שואב כוחות מכם, ותיקי המחתרת, שמציינים 90 שנים לאצ"ל.

נמצא איתנו היום אדם מיוחד יעקב אהרוני (סיקא) בן ה-100. לפני 80 שנה הוא יצא עם מפקד האצ"ל, דוד רזיאל ז"ל, לעיראק לפעולה נועזת נגד כוחות פרו-נאציים. דוד רזיאל נהרג וסיקא רב הפעלים נושא מאז את לפיד הזיכרון כזקן השבט. סיקא, אתה שומע ורואה אותי, אני מצדיע לך בשם אזרחי ישראל ובשם עם ישראל. תודה לך. והנה עוד סגירת מעגל: אשתו המנוחה של סיקא, רחל ז"ל, חשה לעזרת עולי 'אלטלנה' המופגזת בתל אביב, כשכדורים שורקים סביב ראשה. היא אף פעם לא שכחה את אותו יום מר ונמהר. הנה הבת שלה גם כן נמצאת איתנו כאן.

לחיים ולמתים, למתים ולחיים, שמורה פיסה מנצח ישראל. אנו מוקירים בכל לבנו את עולי 'אלטלנה', את לוחמי בית"ר, את נופלי האצ"ל, את חללי צבא ההגנה לישראל. יהי זכרם ברוך לעד".

נערך ע״י נדב לנקין 



כתיבת תגובה