קהילה
סנוק
יוצר הקהילה
צבי שורצמן
שלח מסר ליוצר הדף
משה שורצמן
שושנה סנדובסקי אירום
ישראל שרוליק
אודות הקהילה
סנוק (Sanok)
מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז לבוב (Lwów), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז קרקוב
נתוני מפה Map data ©2013 Google תנאים והגבלות הגדל מפה
Poland ,Sanok,
גירוש מהעיירה, 1939.
ארכיון יד ושם, 114DO2
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסנוק כ-5,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, מתעשייה זעירה וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המתכת והמזון. היו בהם בעלי מקצועות חופשיים, רובם רופאים ועורכי דין. היהודים הסתייעו בג'וינט, במוסדות אשראי ובקופות גמ"ח. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים היו מאורגנים באגודות. בעיר פעלו בית יתומים וכן חברות סעד וצדקה. בתלמוד התורה שבסנוק למדו מאות תלמידים. כמו כן היו בעיר בתי ספר של אגודת ישראל ושל "המזרחי" ובית ספר מקצועי לאריגה. בעיר פעל "בית יהודי" – מועדון שהתקיימה בו פעילות ציונית, פעלה בו ספרייה עברית ולמדו בו עברית. בעיר הייתה גם אגודת ספורט יהודית. בסנוק פעלו סניפים של כל המפלגות הציוניות וכן סניף של הבונד וסניפים של אגודת ישראל ושל צעירי אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את סנוק ב-9 בספטמבר 1939. הם החלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה, הטילו עליהם עוצר לילה, ואסרו עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. הגרמנים גם העלו באש בתי כנסת; יוסף רבך (Rabakh), שביקש להציל ספר תורה מאחד מהם הושלך אל האש ונספה.
מועצת עיר אוקראינית שניהלה את סנוק בשבועות הראשונים לכיבוש הטילה על יהודי העיר תשלום כופר.
באמצע ספטמבר 1939 פרצו הגרמנים לדירות היהודים, שדדו רכוש והכו יהודים רבים. ראשי משפחות יהודיות נצטוו להתרכז, ואחרי סלקציה נצטוו קצתם לצאת עם משפחותיהם מזרחה, אל מעבר לנהר סן (San), לאזור מזרח גליציה שבשליטת ברית-המועצות. בקיץ 1940 הגלו אותם הסובייטים לרחבי ברית-המועצות.
על היהודים שנשארו בסנוק הוטלו מפעם לפעם תשלומי כופר, תנועתם הוגבלה, והם נלקחו לעבודת כפייה. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בעיר יודנרט, והוטל עליו להעמיד לרשות הגרמנים עובדי כפייה ולספק להם חפצי ערך, רהיטים וציוד ביתי.
בקיץ 1941 הוקם בסנוק רובע יהודי, שעדיין לא היה לפי שעה גטו סגור. לרובע זה הובאו יהודים מיישובי הסביבה, והיודנרט וסניף יס"ס בעיר פתחו מטבחים ציבוריים וחילקו בהם מאות ארוחות חמות מדי יום. בספטמבר 1941 תפסו הגרמנים קבוצת יהודים מתפללים וגירשו אותם לאושוויץ. בתקופה זו נהגו אנשי גסטפו לרצוח יהודים שנקרו בדרכם ברחובות העיר. בתחילת 1942 גברו החטיפות לעבודת הכפייה ולמחנות העבודה באזור.
בקיץ 1942 הועברו לרובע היהודי יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בספטמבר 1942 הפך הרובע היהודי לגטו סגור. לפי מקור אחד היו בו אז כ-8,000 יהודים, ולפי מקור אחר – כ-13,000.
ב-5 בספטמבר 1942 יצאה הפקודה לגירוש היהודים מסנוק. מי שנתפסו במקומות מחבוא נרצחו בבית הקברות בעיר. רוב היהודים גורשו למחנה זסלב (Zaslaw) שליד העיר, שרוכזו בו יהודים מכל הנפה, ומשם גורשו בכמה טרנספורטים למחנה ההשמדהבלז'ץ.
אחרי הגירוש נותרו בעיר כ-1,500 יהודים; כ-300 מהם נשארו בגטו, והאחרים הוחזקו בתנאי מחנה ליד מקומות העבודה. בינואר 1943 רוכזו בגטו כל היהודים שעבדו בעיר. בפברואר חוסל הגטו ויושביו גורשו למחנה זסלב, ומשם לבלז'ץ.
מקור: יד ושם עוד על העיירה סנוק מעבודת התלמידה אביה קלין הנצחת קהילה שם התלמיד המתעד:אביה קליין. כיתה :יא'6. שם הקהילה: סאנוק (סנוק) - Sanok מדינה: פולין סנוק נמצאת במחוז לבוב אשר בגליציה המערבית, פולין. שמו של יישוב בא לו משמו של נהר הסאן העובר בו והוא שימש תמיד צומת דרכים חשוב מבחינה כלכלית ומסחרית. קהילת יהודי סאנוק לפני מלחמת העולם השנייה: לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, פולין השיגה את עצמאותה ובכך תם השלטון האוסטרי בעיר.
בין שתי מלחמות העולם תפסו היהודים בעיר עמדות מפתח בכלכלה, בחברה והן בתרבות. הרעיון הלאומי והחברתי חדר לכל שכבות העם בעיר וקמו בה שפע של ארגונים ציבוריים והייתה בה פעילות תרבותית מוגברת אשר כללה את מיטב הנוער עימה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסנוק כ-5,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, מתעשייה זעירה, מסחר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המתכת והמזון. כבר אז פעל בעיר, בין היתר, בית חרושת לקרונות, שהיה מפעל חרושתי עצום. (אביה של סבתא חנה לשם, שהיא סבתא רבא שלי, ר' שמואל בירגנבוים, היה מחסנאי בכיר, שנחשב למומחה והיה היהודי היחיד במפעל שהתירו לו לא לעבוד בשבת על אף תפקידו האחראי בעיר). לפי נתונים חלקיים מ-1921 היו בסאנוק 121 מפעלי תעשייה זעירים ובתי מלאכה בתחומים הנ"ל. (למשפחתו של סבא רבא שלי-יוסף לשם-לפלשטיל היה בית חרושת ליצור משחות נעליים בשם "דיאנה", אשר פעל בהוראת הנאצים ומטרותיהם עד שנת 1944). היו מבין יהודי העיר בעלי מקצועות חופשיים, רובם רופאים ועורכי דין. בשנות ה-30 גבר החרם הכלכלי נגד היהודים והיהודים הסתייעו בג'וינט, במוסדות אשראי ובקופות גמ"ח. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים היו מאורגנים באגודות (כדוגמת "יד חרוצים"). בעיר פעלו בית יתומים וכן חברות סעד וצדקה. בסאנוק היה קיים וועד קהילה. ב-1936 התקיימו בו הבחירות האחרונות ואולם אז הוועד הנבחר פוזר על ידי השלטונות ונתמנה קומיסאר במקומו. סאנוק הייתה ידועה בכל גליציה כעיר של חכמים וצדיקים ובעיר היו "מקדשי מעט" לרוב- בתי כנסת, בתי מדרש , 'קלויזים' ובתי תפילה. בתלמוד התורה שבסנוק למדו מאות תלמידים. בשנת 1926 נוסד על ידי "אגודת ישראל" בית ספר לבנות "בית יעקב" וכן בית ספר של "המזרחי" ("יבנה") וכן בית ספר מקצועי לאריגה. בעיר אף היה בית ספר עברי בשם "שפה ברורה" שכל מטרתו הייתה הקניית השפה העברית והספרות העברית לדור הצעיר והוא השיג מטרה זו במלואה. מלבד לימוד השפה שימש בית הספר מקום התכנסות לנוער הציוני המבוגר, להרצאות בענייני תרבות וכד'. את חינוכם הכללי קיבלו ילדי ישראל בסאנוק בבתי ספר כלליים. תלמידים יהודים למדו גם בגימנסיה המקומית. יהודי סאנוק היו מיוצגים במועצת העירייה ובדרך כלל כיהן יהודי כסגן יושב ראש המועצה. ליהודים אף הייתה נציגות בהנהלת קופת החולים המקומית. סנוק הייתה עיר בעלת ותק ציוני רב ופעלו בה סניפים של כל המפלגות הציוניות כדוגמת "המזרחי" שנקראה אחר כך תנועת תורה ועבודה, "החלוץ", "השומר הצעיר", "גורדוניה", "ביתר" וכן סניף של הבונד וסניפים של אגודת ישראל ושל צעירי אגודת ישראל. בעיר הייתה קיימת וועדת קרן קיימת לישראל וכן סניף של "ויצו". תחום הספורט אף הוא היה פעיל. הקבוצה הספורטיבית היהודית הותיקה ביותר בסאנוק נקראה "רדיפה". קבוצה נוספת, "מכבי", הוקמה מאוחר יותר. הקבוצות היו פעילות בענפי ספורט שונים. ב-1922 נוסדה אגודת ספורט בשם "פוגון" ובה קבוצות לענפי ספורט שונים, לצעירים ולמבוגרים. בתחום מפעלי התרבות וההשכלה בסנוק נציין: ה"פאלקספריינד" שהיה השבועון של סנוק שהיה כתוב ביידיש והיה בעל אוריינטציה עסקית בעיקרו. פעילות אגודת "עבריה" שמטרתה הכללית הייתה פעולות ציוניות בשטח, לימוד השפה והתרבות העברית והפצתה. עלון "יום טוב בלאט" שהוצא מטעם עסקנים ציונים למטרת תעמולה ציונית ועידוד הפעולה למען קק"ל בסאנוק. ב-1928 הוקם בסאנוק "הבית היהודי" שבו רוכזה הפעילות התרבותית הציונית. חוגי משחק ודרמה-בסאנוק היה קיים תיאטרון חובבים יהודי "יודישער אמאטארענקלוב" והוא העלה הצגות שונות גם בעברית וגם ביידיש. תנועת "חלוצי השפה העברית" אשר תרמה למופע של דיבור בעברית בעיר, להוצאת ספרות עברית, לרבות עריכת ערבי ספרות עברית וכן הוציאה עיתון בעברית בשם "אבוקה". בעיר חיו ופעלו סופרים יוצרים ואמנים יהודים. אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה: רבי מאיר שפירא זצ"ל- רבה הראשי של העיר סאנוק. גדול בתורה ומנהיג של היהדות החרדית העולמית. שימש גם כרב של פיוטרקוב ולובלין, שבה ייסד את "ישיבת חכמי לובלין". נפטר בפתאומיות לפני המלחמה. הרב טוביה הורוביץ ז"ל- רב העיר האחרון של סאנוק. הצליח להימלט ממחנה זצלב יחד עם אשתו, אך במהלך הבריחה נפלה הרבנית והם נאלצו לשוב למחנה. נלקח לבסוף למחנה ההשמדה בלזץ'. בן חמישים היה בהירצחו. ד"ר שלמה ראמר ז"ל- היה עסקן ציבורי בעל השפעה גדולה גם על הציבור הלא יהודי בחוג השלטונות דבר שאפשר לו לפעול למען טובת העיר. היה בעל חזות חיצונית מרשימה ונחשב לאיש אדיב בעל מאור פנים. הקהילה יחסה לו סיפורי ניסים ונפלאות בתחום הרפואה. סיפורה של הקהילה בתקופת המלחמה: בשנות ה-30 רבו ההתפרעויות האנטישמיות. היו התקפות על יהודים, ובעיקר על על הרוכלים היהודים בכפרי הסביבה. בעיר הופצו כרוזי הסתה נגד היהודים, נופצו שמשות בבית הכנסת, בבתי התפילה ובבתים פרטיים. תופעות אלו בשרו את הרעה הקרבה ובאה-פרוץ מלחמת העולם השנייה. הגרמנים כבשו את סנוק ב-9 בספטמבר 1939. הם החלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה, הטילו עליהם עוצר לילה, ואסרו עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. הגרמנים גם העלו באש בתי כנסת; יוסף רבך (Rabakh) , שביקש להציל ספר תורה מאחד מהם הושלך אל האש ונספה.
מועצת עיר אוקראינית שניהלה את סנוק בשבועות הראשונים לכיבוש הטילה על יהודי העיר תשלום כופר.
באמצע ספטמבר 1939 פרצו הגרמנים לדירות היהודים, שדדו רכוש והכו יהודים רבים. ראשי משפחות יהודיות נצטוו להתרכז, ואחרי סלקציה בה הופרדו לשתי קבוצות, נצטוו קצתם לצאת עם משפחותיהם מזרחה, אל מעבר לנהר סן (San) לאזור מזרח גליציה שבשליטת ברית-המועצות. בקיץ 1940 הגלו אותם הסובייטים לרחבי ברית-המועצות. הקבוצה השנייה-של הכשרים לעבודה, שהיו בעיקר בעלי המקצוע, נותרה בעיר.
על אותם היהודים שנשארו בסנוק הוטלו מפעם לפעם תשלומי כופר, תנועתם הוגבלה, והם נלקחו לעבודת כפייה. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בעיר יודנרט, והוטל עליו להעמיד לרשות הגרמנים עובדי כפייה ולספק להם חפצי ערך, רהיטים וציוד ביתי.
בקיץ 1941 הוחמר מצבם של יהודי סאנוק. בעיר הוקם רובע יהודי, שעדיין לא היה לפי שעה גטו סגור. לרובע זה הובאו יהודים אף מיישובי הסביבה, הצפיפות גברה, מגיפות התפשט והעמיקה המצוקה הכלכלית גברה. היודנרט פתח מטבחים ציבוריים וחילק בהם מאות ארוחות חמות מדי יום. בספטמבר 1941 תפסו הגרמנים קבוצת יהודים מתפללים וגירשו אותם לאושוויץ. בתקופה זו נהגו אנשי גסטפו לרצוח יהודים שנקרו בדרכם ברחובות העיר. בתחילת 1942 גברו החטיפות לעבודת הכפייה ולמחנות העבודה באזור. יהודי סאנוק הועסקו, בין השאר בבית החרושת לקרונות רכבת ובסלילת כבישים.
בקיץ 1942 הועברו לרובע היהודי יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בספטמבר 1942 הפך הרובע היהודי לגטו סגור. לפי מקור אחד היו בו אז כ-8,000 יהודים, ולפי מקור אחר – כ-13,000.
ב-5 בספטמבר 1942 יצאה הפקודה לגירוש היהודים מסנוק. מי שנתפסו במקומות מחבוא נרצחו בבית הקברות בעיר. רוב היהודים גורשו למחנה זסלב (Zaslaw) שליד העיר, שם רוכזו יהודים מכל הנפה, ומשם גורשו בכמה טרנספורטים למחנה ההשמדה בלזץ'.
אחרי הגירוש נותרו בעיר כ-1,500 יהודים; כ-300 מהם נשארו בגטו, והאחרים הוחזקו בתנאי מחנה ליד מקומות העבודה. כמה מאות יהודים נכלאו במחנה שהוקם ליד בית החרושת לקרונות רכבת.בינואר 1943 רוכזו בגטו כל היהודים שעבדו עדיין במקומות שונים בעיר. משם הם הועברו למחה זסלאב . בכך,בפברואר 1943, הגיעו הגיטו והקהילה היהודית בסאנוק לחיסול סופי. לאחר שיושביהם גורשו למחנה זסלב, ומשם להמתה בבלז'ץ. מחנה זסלאב הוקם בסתיו 1940 בשטח בית החרושת לנייר . בתקופת קיומו עד 1943 עברו בו בין 15000 ל-20000 אסירים. לרוב יהודי סאנוק והסביבה הוא שימש תחנת מעבר למחנה המוות בבלזץ' והיו שמצאו בו את מותם. Poland ,Sanok, גירוש מהעיירה, 1939.
ארכיון יד ושם. ספטמבר 1939 חיילים גרמנים שומרים על יהודים בעיר סאנוק בתצלום נראים חיילים גרמנים שומרים על קבוצת יהודים שנעצרו ונאספו על ידם מיד אחרי כיבוש העיר סאנוק ב-9 בספטמבר 1939. החיילים הנראים בתצלום שרתו בדוויזיית ההרים הראשונה, יחידת חיל רגלים מובחרת של הצבא הגרמני, שהשתתפה בכיבוש פולין בספטמבר 1939. התמונה צולמה על ידי אחד מחיילי הדיוויזיה ונמצאה באלבום של חייל ששרת כרץ במפקדת הדיביזיה לצדו של המפקד, גנרל קיבלר.
מקורות הערך סאנוק sanok באתר מרכז מורשת יהדות פולין- http://moreshet.pl/he/node/434 הערך סאנוק בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A7 הערך סנוק ב"אנציקלופדיה של הגטאות", במכון הבין-לאומי לחקר השואה באתר "יד ושם" http://www.yadvashem.org/yv/he/research/ghettos_encyclopedia/ghetto_details.asp?cid=743 סאנוק, ספר זיכרון לקהילת סאנוק והסביבה, ערך: אלעזר שביט, בהוצאת ארגון יוצאי סאנוק והסביבה בישראל הספר נמצא גם באתר ספריית העיר ניו יורק http://yizkor.nypl.org/index.php?id=1813 תמונה: חיילים גרמנים שומרים על יהודים בעיר סאנוק, ספטמבר 1939, באתר יד ושם http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/this_month/september/02.asp
נתוני מפה Map data ©2013 Google תנאים והגבלות הגדל מפה
Poland ,Sanok,
גירוש מהעיירה, 1939.
ארכיון יד ושם, 114DO2
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסנוק כ-5,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, מתעשייה זעירה וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המתכת והמזון. היו בהם בעלי מקצועות חופשיים, רובם רופאים ועורכי דין. היהודים הסתייעו בג'וינט, במוסדות אשראי ובקופות גמ"ח. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים היו מאורגנים באגודות. בעיר פעלו בית יתומים וכן חברות סעד וצדקה. בתלמוד התורה שבסנוק למדו מאות תלמידים. כמו כן היו בעיר בתי ספר של אגודת ישראל ושל "המזרחי" ובית ספר מקצועי לאריגה. בעיר פעל "בית יהודי" – מועדון שהתקיימה בו פעילות ציונית, פעלה בו ספרייה עברית ולמדו בו עברית. בעיר הייתה גם אגודת ספורט יהודית. בסנוק פעלו סניפים של כל המפלגות הציוניות וכן סניף של הבונד וסניפים של אגודת ישראל ושל צעירי אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את סנוק ב-9 בספטמבר 1939. הם החלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה, הטילו עליהם עוצר לילה, ואסרו עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. הגרמנים גם העלו באש בתי כנסת; יוסף רבך (Rabakh), שביקש להציל ספר תורה מאחד מהם הושלך אל האש ונספה.
מועצת עיר אוקראינית שניהלה את סנוק בשבועות הראשונים לכיבוש הטילה על יהודי העיר תשלום כופר.
באמצע ספטמבר 1939 פרצו הגרמנים לדירות היהודים, שדדו רכוש והכו יהודים רבים. ראשי משפחות יהודיות נצטוו להתרכז, ואחרי סלקציה נצטוו קצתם לצאת עם משפחותיהם מזרחה, אל מעבר לנהר סן (San), לאזור מזרח גליציה שבשליטת ברית-המועצות. בקיץ 1940 הגלו אותם הסובייטים לרחבי ברית-המועצות.
על היהודים שנשארו בסנוק הוטלו מפעם לפעם תשלומי כופר, תנועתם הוגבלה, והם נלקחו לעבודת כפייה. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בעיר יודנרט, והוטל עליו להעמיד לרשות הגרמנים עובדי כפייה ולספק להם חפצי ערך, רהיטים וציוד ביתי.
בקיץ 1941 הוקם בסנוק רובע יהודי, שעדיין לא היה לפי שעה גטו סגור. לרובע זה הובאו יהודים מיישובי הסביבה, והיודנרט וסניף יס"ס בעיר פתחו מטבחים ציבוריים וחילקו בהם מאות ארוחות חמות מדי יום. בספטמבר 1941 תפסו הגרמנים קבוצת יהודים מתפללים וגירשו אותם לאושוויץ. בתקופה זו נהגו אנשי גסטפו לרצוח יהודים שנקרו בדרכם ברחובות העיר. בתחילת 1942 גברו החטיפות לעבודת הכפייה ולמחנות העבודה באזור.
בקיץ 1942 הועברו לרובע היהודי יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בספטמבר 1942 הפך הרובע היהודי לגטו סגור. לפי מקור אחד היו בו אז כ-8,000 יהודים, ולפי מקור אחר – כ-13,000.
ב-5 בספטמבר 1942 יצאה הפקודה לגירוש היהודים מסנוק. מי שנתפסו במקומות מחבוא נרצחו בבית הקברות בעיר. רוב היהודים גורשו למחנה זסלב (Zaslaw) שליד העיר, שרוכזו בו יהודים מכל הנפה, ומשם גורשו בכמה טרנספורטים למחנה ההשמדהבלז'ץ.
אחרי הגירוש נותרו בעיר כ-1,500 יהודים; כ-300 מהם נשארו בגטו, והאחרים הוחזקו בתנאי מחנה ליד מקומות העבודה. בינואר 1943 רוכזו בגטו כל היהודים שעבדו בעיר. בפברואר חוסל הגטו ויושביו גורשו למחנה זסלב, ומשם לבלז'ץ.
מקור: יד ושם עוד על העיירה סנוק מעבודת התלמידה אביה קלין הנצחת קהילה שם התלמיד המתעד:אביה קליין. כיתה :יא'6. שם הקהילה: סאנוק (סנוק) - Sanok מדינה: פולין סנוק נמצאת במחוז לבוב אשר בגליציה המערבית, פולין. שמו של יישוב בא לו משמו של נהר הסאן העובר בו והוא שימש תמיד צומת דרכים חשוב מבחינה כלכלית ומסחרית. קהילת יהודי סאנוק לפני מלחמת העולם השנייה: לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, פולין השיגה את עצמאותה ובכך תם השלטון האוסטרי בעיר.
בין שתי מלחמות העולם תפסו היהודים בעיר עמדות מפתח בכלכלה, בחברה והן בתרבות. הרעיון הלאומי והחברתי חדר לכל שכבות העם בעיר וקמו בה שפע של ארגונים ציבוריים והייתה בה פעילות תרבותית מוגברת אשר כללה את מיטב הנוער עימה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסנוק כ-5,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, מתעשייה זעירה, מסחר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המתכת והמזון. כבר אז פעל בעיר, בין היתר, בית חרושת לקרונות, שהיה מפעל חרושתי עצום. (אביה של סבתא חנה לשם, שהיא סבתא רבא שלי, ר' שמואל בירגנבוים, היה מחסנאי בכיר, שנחשב למומחה והיה היהודי היחיד במפעל שהתירו לו לא לעבוד בשבת על אף תפקידו האחראי בעיר). לפי נתונים חלקיים מ-1921 היו בסאנוק 121 מפעלי תעשייה זעירים ובתי מלאכה בתחומים הנ"ל. (למשפחתו של סבא רבא שלי-יוסף לשם-לפלשטיל היה בית חרושת ליצור משחות נעליים בשם "דיאנה", אשר פעל בהוראת הנאצים ומטרותיהם עד שנת 1944). היו מבין יהודי העיר בעלי מקצועות חופשיים, רובם רופאים ועורכי דין. בשנות ה-30 גבר החרם הכלכלי נגד היהודים והיהודים הסתייעו בג'וינט, במוסדות אשראי ובקופות גמ"ח. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים היו מאורגנים באגודות (כדוגמת "יד חרוצים"). בעיר פעלו בית יתומים וכן חברות סעד וצדקה. בסאנוק היה קיים וועד קהילה. ב-1936 התקיימו בו הבחירות האחרונות ואולם אז הוועד הנבחר פוזר על ידי השלטונות ונתמנה קומיסאר במקומו. סאנוק הייתה ידועה בכל גליציה כעיר של חכמים וצדיקים ובעיר היו "מקדשי מעט" לרוב- בתי כנסת, בתי מדרש , 'קלויזים' ובתי תפילה. בתלמוד התורה שבסנוק למדו מאות תלמידים. בשנת 1926 נוסד על ידי "אגודת ישראל" בית ספר לבנות "בית יעקב" וכן בית ספר של "המזרחי" ("יבנה") וכן בית ספר מקצועי לאריגה. בעיר אף היה בית ספר עברי בשם "שפה ברורה" שכל מטרתו הייתה הקניית השפה העברית והספרות העברית לדור הצעיר והוא השיג מטרה זו במלואה. מלבד לימוד השפה שימש בית הספר מקום התכנסות לנוער הציוני המבוגר, להרצאות בענייני תרבות וכד'. את חינוכם הכללי קיבלו ילדי ישראל בסאנוק בבתי ספר כלליים. תלמידים יהודים למדו גם בגימנסיה המקומית. יהודי סאנוק היו מיוצגים במועצת העירייה ובדרך כלל כיהן יהודי כסגן יושב ראש המועצה. ליהודים אף הייתה נציגות בהנהלת קופת החולים המקומית. סנוק הייתה עיר בעלת ותק ציוני רב ופעלו בה סניפים של כל המפלגות הציוניות כדוגמת "המזרחי" שנקראה אחר כך תנועת תורה ועבודה, "החלוץ", "השומר הצעיר", "גורדוניה", "ביתר" וכן סניף של הבונד וסניפים של אגודת ישראל ושל צעירי אגודת ישראל. בעיר הייתה קיימת וועדת קרן קיימת לישראל וכן סניף של "ויצו". תחום הספורט אף הוא היה פעיל. הקבוצה הספורטיבית היהודית הותיקה ביותר בסאנוק נקראה "רדיפה". קבוצה נוספת, "מכבי", הוקמה מאוחר יותר. הקבוצות היו פעילות בענפי ספורט שונים. ב-1922 נוסדה אגודת ספורט בשם "פוגון" ובה קבוצות לענפי ספורט שונים, לצעירים ולמבוגרים. בתחום מפעלי התרבות וההשכלה בסנוק נציין: ה"פאלקספריינד" שהיה השבועון של סנוק שהיה כתוב ביידיש והיה בעל אוריינטציה עסקית בעיקרו. פעילות אגודת "עבריה" שמטרתה הכללית הייתה פעולות ציוניות בשטח, לימוד השפה והתרבות העברית והפצתה. עלון "יום טוב בלאט" שהוצא מטעם עסקנים ציונים למטרת תעמולה ציונית ועידוד הפעולה למען קק"ל בסאנוק. ב-1928 הוקם בסאנוק "הבית היהודי" שבו רוכזה הפעילות התרבותית הציונית. חוגי משחק ודרמה-בסאנוק היה קיים תיאטרון חובבים יהודי "יודישער אמאטארענקלוב" והוא העלה הצגות שונות גם בעברית וגם ביידיש. תנועת "חלוצי השפה העברית" אשר תרמה למופע של דיבור בעברית בעיר, להוצאת ספרות עברית, לרבות עריכת ערבי ספרות עברית וכן הוציאה עיתון בעברית בשם "אבוקה". בעיר חיו ופעלו סופרים יוצרים ואמנים יהודים. אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה: רבי מאיר שפירא זצ"ל- רבה הראשי של העיר סאנוק. גדול בתורה ומנהיג של היהדות החרדית העולמית. שימש גם כרב של פיוטרקוב ולובלין, שבה ייסד את "ישיבת חכמי לובלין". נפטר בפתאומיות לפני המלחמה. הרב טוביה הורוביץ ז"ל- רב העיר האחרון של סאנוק. הצליח להימלט ממחנה זצלב יחד עם אשתו, אך במהלך הבריחה נפלה הרבנית והם נאלצו לשוב למחנה. נלקח לבסוף למחנה ההשמדה בלזץ'. בן חמישים היה בהירצחו. ד"ר שלמה ראמר ז"ל- היה עסקן ציבורי בעל השפעה גדולה גם על הציבור הלא יהודי בחוג השלטונות דבר שאפשר לו לפעול למען טובת העיר. היה בעל חזות חיצונית מרשימה ונחשב לאיש אדיב בעל מאור פנים. הקהילה יחסה לו סיפורי ניסים ונפלאות בתחום הרפואה. סיפורה של הקהילה בתקופת המלחמה: בשנות ה-30 רבו ההתפרעויות האנטישמיות. היו התקפות על יהודים, ובעיקר על על הרוכלים היהודים בכפרי הסביבה. בעיר הופצו כרוזי הסתה נגד היהודים, נופצו שמשות בבית הכנסת, בבתי התפילה ובבתים פרטיים. תופעות אלו בשרו את הרעה הקרבה ובאה-פרוץ מלחמת העולם השנייה. הגרמנים כבשו את סנוק ב-9 בספטמבר 1939. הם החלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה, הטילו עליהם עוצר לילה, ואסרו עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. הגרמנים גם העלו באש בתי כנסת; יוסף רבך (Rabakh) , שביקש להציל ספר תורה מאחד מהם הושלך אל האש ונספה.
מועצת עיר אוקראינית שניהלה את סנוק בשבועות הראשונים לכיבוש הטילה על יהודי העיר תשלום כופר.
באמצע ספטמבר 1939 פרצו הגרמנים לדירות היהודים, שדדו רכוש והכו יהודים רבים. ראשי משפחות יהודיות נצטוו להתרכז, ואחרי סלקציה בה הופרדו לשתי קבוצות, נצטוו קצתם לצאת עם משפחותיהם מזרחה, אל מעבר לנהר סן (San) לאזור מזרח גליציה שבשליטת ברית-המועצות. בקיץ 1940 הגלו אותם הסובייטים לרחבי ברית-המועצות. הקבוצה השנייה-של הכשרים לעבודה, שהיו בעיקר בעלי המקצוע, נותרה בעיר.
על אותם היהודים שנשארו בסנוק הוטלו מפעם לפעם תשלומי כופר, תנועתם הוגבלה, והם נלקחו לעבודת כפייה. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בעיר יודנרט, והוטל עליו להעמיד לרשות הגרמנים עובדי כפייה ולספק להם חפצי ערך, רהיטים וציוד ביתי.
בקיץ 1941 הוחמר מצבם של יהודי סאנוק. בעיר הוקם רובע יהודי, שעדיין לא היה לפי שעה גטו סגור. לרובע זה הובאו יהודים אף מיישובי הסביבה, הצפיפות גברה, מגיפות התפשט והעמיקה המצוקה הכלכלית גברה. היודנרט פתח מטבחים ציבוריים וחילק בהם מאות ארוחות חמות מדי יום. בספטמבר 1941 תפסו הגרמנים קבוצת יהודים מתפללים וגירשו אותם לאושוויץ. בתקופה זו נהגו אנשי גסטפו לרצוח יהודים שנקרו בדרכם ברחובות העיר. בתחילת 1942 גברו החטיפות לעבודת הכפייה ולמחנות העבודה באזור. יהודי סאנוק הועסקו, בין השאר בבית החרושת לקרונות רכבת ובסלילת כבישים.
בקיץ 1942 הועברו לרובע היהודי יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בספטמבר 1942 הפך הרובע היהודי לגטו סגור. לפי מקור אחד היו בו אז כ-8,000 יהודים, ולפי מקור אחר – כ-13,000.
ב-5 בספטמבר 1942 יצאה הפקודה לגירוש היהודים מסנוק. מי שנתפסו במקומות מחבוא נרצחו בבית הקברות בעיר. רוב היהודים גורשו למחנה זסלב (Zaslaw) שליד העיר, שם רוכזו יהודים מכל הנפה, ומשם גורשו בכמה טרנספורטים למחנה ההשמדה בלזץ'.
אחרי הגירוש נותרו בעיר כ-1,500 יהודים; כ-300 מהם נשארו בגטו, והאחרים הוחזקו בתנאי מחנה ליד מקומות העבודה. כמה מאות יהודים נכלאו במחנה שהוקם ליד בית החרושת לקרונות רכבת.בינואר 1943 רוכזו בגטו כל היהודים שעבדו עדיין במקומות שונים בעיר. משם הם הועברו למחה זסלאב . בכך,בפברואר 1943, הגיעו הגיטו והקהילה היהודית בסאנוק לחיסול סופי. לאחר שיושביהם גורשו למחנה זסלב, ומשם להמתה בבלז'ץ. מחנה זסלאב הוקם בסתיו 1940 בשטח בית החרושת לנייר . בתקופת קיומו עד 1943 עברו בו בין 15000 ל-20000 אסירים. לרוב יהודי סאנוק והסביבה הוא שימש תחנת מעבר למחנה המוות בבלזץ' והיו שמצאו בו את מותם. Poland ,Sanok, גירוש מהעיירה, 1939.
ארכיון יד ושם. ספטמבר 1939 חיילים גרמנים שומרים על יהודים בעיר סאנוק בתצלום נראים חיילים גרמנים שומרים על קבוצת יהודים שנעצרו ונאספו על ידם מיד אחרי כיבוש העיר סאנוק ב-9 בספטמבר 1939. החיילים הנראים בתצלום שרתו בדוויזיית ההרים הראשונה, יחידת חיל רגלים מובחרת של הצבא הגרמני, שהשתתפה בכיבוש פולין בספטמבר 1939. התמונה צולמה על ידי אחד מחיילי הדיוויזיה ונמצאה באלבום של חייל ששרת כרץ במפקדת הדיביזיה לצדו של המפקד, גנרל קיבלר.
מקורות הערך סאנוק sanok באתר מרכז מורשת יהדות פולין- http://moreshet.pl/he/node/434 הערך סאנוק בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A7 הערך סנוק ב"אנציקלופדיה של הגטאות", במכון הבין-לאומי לחקר השואה באתר "יד ושם" http://www.yadvashem.org/yv/he/research/ghettos_encyclopedia/ghetto_details.asp?cid=743 סאנוק, ספר זיכרון לקהילת סאנוק והסביבה, ערך: אלעזר שביט, בהוצאת ארגון יוצאי סאנוק והסביבה בישראל הספר נמצא גם באתר ספריית העיר ניו יורק http://yizkor.nypl.org/index.php?id=1813 תמונה: חיילים גרמנים שומרים על יהודים בעיר סאנוק, ספטמבר 1939, באתר יד ושם http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/this_month/september/02.asp
קרא עוד