קהילה

 יהדות יאנינה כתב יואב רז יואנינה או יאנינה  היא העיר הראשית במחוז אפירוס ואוכלוסייתה מנתה 112,486 תושבים בשנת 2011. העיר שוכנת 450 קילומטר צפונית - מערבית לאתונה, על גדותיו של אגם פאמבוטיס. במרכזו של האגם שוכן האי "ניסאקי" (ביוונית; "אי קטן"). פירוש שמה של העיר ביוונית הוא "עירו של יוחנן הקדוש" (איוס יאניס, אחד משנים עשר השליחים של ישו). למרות זאת, רבים, וביניהם היהודים, מעדיפים את השם יאנינה.

היסטוריית העיר יאנינה העיר נוסדה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטינוס השני. לאחר מסע הצלב הרביעי ב -1204 ייסדו השליטים הביזנטים, שנמלטו מקונסטנטינופול הכבושה בידי הצלבנים הלטינים, את דספוטט אפירוס. בתקופה זו פרחה העיר והפכה למרכז תרבותי ומסחרי. בשנת 1430 נפלה העיר לידי העות'מאנים. השלטון הטורקי היה סובלני לאוכלוסייה היוונית והיהודית. אמנם ניבנו בעיר מסגדים, אך ניתן חופש דת, ויואנינה הפכה למרכז פיננסי בייצוא סחורות, בעיקר ממלאכת יד ודברי אמנות.   בשנת 1789 קיבל עלי פאשה את השלטון ביואנינה. בשנת 1820 שלח עלי פאשה שליחים שרצחו מתנגד פוליטי שלו מקונסטנטינופול. דבר זה העלה את חמת הסולטאן, שדרש מעלי פאשה להתפטר, ומשזה סירב- שלח הסולטאן צבא שצר על יואנינה במשך 15 חודשים. עלי פשה הסתגר במנזר על האי ניסאקי. לבסוף שלחו הטורקים סוכני חרש, שהצליחו להסתנן למעונו ולרצוח אותו. המנזר בו נרצח עלי פאשה משמש כיום כמוזיאון, המתאר את תקופת שלטונו של העריץ. בקירות הקומה השנייה אפשר עדיין להבחין בנקבי היריות שהרגו אותו. בשנת 1913, בעקבות מלחמת הבלקן במלחמה השנייה עם טורקיה צורפה יואנינה ליוון, ובשנת 1922  תבוסת יוון נחתם הסכם לוזאן, ולפיו בוצעו חילופי אוכלוסין, והטורקים בעיר הוחלפו בפליטים יוונים מטורקיה. במלחמת העולם השנייה נכבשה יואנינה על ידי הגרמנים לאחר סיום הכיבוש האיטלקי. .




      יהדות יאנינה התיישבות היהודים ביואנינה, כמו בערים יווניות רבות, החלה כבר לאחר חורבן בית המקדש השני. הם דברו בניב רומניוטי, המכונה יווניטיקה, והיה להם נוסח תפילה משלהם. עם גירוש ספרד הצטרפו לקהילה אך מעט דוברי לדינו, והקהילה, בניגוד לקהילות אחרות ביוון, שמרה על הנוסח הקדום שנהגו בו יהודי ביזנטיון. בניגוד לנוסח התפילה בקהילות יוון, שנבלע בנוסח הספרדי בימים שלאחר גירוש ספרד, נוסח יואנינה נותר רומניוטי ייחודי והיה היחיד ששימר את הנוסח הקדום.   תפילה בבית הכנסת "קהל קדוש" ביאנינה בתחילת המאה ה -20 היגרו חלק מהיהודים לארצות הברית וחלק הגיע ארצה ופתח בשנת 1925 בשכונת "אהל משה" בירושלים את בית הכנסת "בית אברהם ואהל שרה של קהילת יהודי יאנינא". היהודים מנו ערב מלחמת העולם השנייה למעלה מ -2,000 איש, שעסקו במלאכות שונות כמסחר ותעשייה זעירה, בפרט תעשיית הגבינה, וכן אחדים שהיו בעלי מקצועות חופשיים.  אביזרי קודש בבית הכנסת ביאנינה רוב היהודים היו במצב כלכלי ירוד והחיים היהודיים התרכזו בשתי שכונות קהילתיות, שקמו סביב שני בתי הכנסת: הישן- בתוך חומות העיר העתיקה, והחדש- מחוץ לחומות. עם כיבוש יוון על ידי הגרמנים ב -1941 נמצאה יואנינה בשטח הכיבוש האיטלקי. האיטלקים התייחסו אל היהודים בסובלנות והחיים היהודיים נמשכו באין מפריע, והקהילה נדרשה לממן את המאמץ המלחמתי על ידי עבודות כפייה ומסים כבדים.      


  המצב הורע כאשר פרשה איטליה מהמלחמה בספטמבר 1943 כשאת מקום האיטלקים תפסו הגרמנים. ב -25 במרץ 1944, יום העצמאות היווני, נצטוו כל יהודי יואנינה להתרכז ליד חוף האגם. נאמר להם שהם מובלים ל"התיישבות מחדש"  ארטמיס מירון בת אֵפְטִיכִיאָה ואִיוֹסִיף - פֵּפּוֹ בטיש נולדה בשנת 1928 בינינה. לארטמיס היה אח צעיר ממנה בשש שנים, סולומון. באחד הלילות באוגוסט 1943 פרצו אנשי אס - אס לביתה של ארטמיס, שדדו כסף ועצרו את אביה. אביה וסבה, נסים, הוסעו לבית הסוהר פָּבְלו - מֵלָה בסלוניקי, ולאחר שבועיים הוצאו להורג בירי כנקמה על פעילות המחתרת היוונית   עם תחלית גירוש היהודים מהעיר  הועלו על משאיות והוסעו לעיר לאריסה, שם הייתה תחנת רכבת. בלריסה שהו היהודים כשבוע, ואז הועלו על רכבת בקר, והוסעו משך ימים רבים למרחק, עד שב -11 באפריל 1944 הם הגיעו לאושוויץ - בירקנאו. עוד באותו יום הוכנסו רובם לתאי הגזים. לאחר המלחמה שרדו כ -150 יהודים מבני העיר. .       מקורות http://haifasaloniki.blogspot.co.il/p/70_19.html?m=1   ויקיפדיה