רומן-רומניה

יוצר הקהילה

ורד בן-ארצי
שלח מסר ליוצר הדף
יוסף אברהם
פאולינה אברהם
סלומון זלצברגר
אסתר פיצהוף
מרדכי נווה
ישראל סאבו
בטי קיסין
בלנקה אנגשלטיין
הצג עוד>
הצג דף הקודם
אודות הקהילה
*** מקור הכתוב: מוזיאון בית התפוצות***
רומן Roman (במקורות היהודיים: ראמאן) עיר מחוז על הנהר מולדובה (Moldova), חבל מולדובה, הרגאט, רומניה. רומן נוסדה במאה ה- 14 על חורבות מבצר רומאי, והיתה מרכז כלכלי חשוב על דרכי מסחר, ולכן סבורים שהתיישבות היהודים במקום מוקדמת, אם כי מתועדת במסמכים רק מראשית המאה ה- 18. על פי המסורת היו יהודים ברומן במאה ה- 15 בימי אלכסנדר הטוב ((1402 - 1408). האגדה מספרת, שהנסיך בדרכו למלחמה נגד הטורקים עבר ברומן וביקש מיהודי המקום להתפלל למען נצחונו. בשובו אחרי הנצחון שחרר את יהודי העיר ממסים למשך שלוש שנים. על פי אגדה נוספת מימי בוגדן העיוור (1504 - 1517) הנסיך עבר דרך רומן, ביקר בבית הכנסת מעץ, ותרם כסף שתמורתו נרכשו תשמישי קדושה וספר תורה מפולין, שנודע לימים כ"e;תורת השליט בוגדאן"e;. מצבות בבית העלמין היהודי העתיק מעידות גם הן על עברם של יהודי רומן. המצבה העתיקה ביותר שנמצאה היא של "e;יהודה לייב בן הרב צבי הירש"e;, משנת 1745. בגלל סכסוכים עם תושבי העיר הנוצרים, נאלצה הקהילה לרכוש מגרש עבור בית עלמין חדש, אשר קודש ב- 1829 ובמרוצת הזמן הורחב. הקהילה ניסתה לשמר את בית העלמין הישן, אך נכשלה. בליל 19 באפריל 1872, בהוראת ראש העירייה, הרסו את בית העלמין הישן, שהיה אז בן 300 שנה. סיפור הריסתו של בית העלמין העתיק נחרת על החומה החיצונית של בית העלמין החדש, ובתוכה הניחו גם כמה מצבות מבית העלמין הישן. את עצמות המתים העבירו אל בית העלמין החדש. בעקבות תלונות שהגישו היהודים ובעקבות מחאות בינלאומיות הורחק ראש העירייה ומועצתו פורקה. על מגרש בית העלמין הישן הוקם בית ספר ובחפירות בחצר ב- 1929 נתגלתה מצבתו של הרב דוד בר (Ber) משנת 1780. בתולדות היחסים בין היהודים לנוצרים היו שתי עלילת דם, ב- 1714 וב- 1824, מלוות בפרעות ביהודים; אבל היו גם תקופות של שכנות טובה. ב-1889 העניק בעל אחוזה נוצרי לקהילה היהודית עצי הסקה לחלוקה לעניים, ו- 250 שתילי עצים לבית העלמין. היחסים הורעו בשנות ה- 30 של המאה העשרים. נושאי האנטישמיות בעיר ומפיציה בקרב הנוער היו סטודנטים בחופשת לימודים מהאוניברסיטה שבעיר יאש (Iasi), שם הושפעו מהפרופסור א"e;ק קוזא (Cuza), אבי האנטישמיות הגזענית ברומניה. עם ביסוסו בעיר התארגן הישוב היהודי לקהילה, רבים מהפנקסים המעידים על התהוות הקהילה ומוסדותיה נעלמו, נשרפו או חוסלו, והידיעה עליהם היא על פי עדויות. בדרך זו נודע שב- 1877 היה פנקס "e;חברה-קדישא"e; משנת יסודה הרשמי של החברה - 1794, אך כלל רשימות מ- 1774. מסמכים מן המאה ה- 19 מצביעים על מגעים רשמיים בין השלטונות לנציגי הקהילה. על כמה חותמות ומסמכים מ- 1840 מופיע "e;קהל עדת ישורון"e;, כנראה כינוי נציגות הקהילה במאה ה-19. בין רבני הקהילה היו: יצחק בן יהודה ליב, שנולד ברומן והיה לרב ב-1792; נוסף לבקיאותו בעברית הוא ידע שפות רבות והשלטונות נעזרו בו לתרגום. בתחילת המאה ה- 19 עמד בראש הקהילה הרב ינקו ברס (Beres) ולפני 1850 הרב פרוים יוסף גלנט. בסביבות 1850 התיישבה ברומן משפחת הרב יסאקזון (Isacsohn), וצאצאיה העשירו את הקהילה. ב- 1857 עלה על כס הרבנות ברומן דוד יסאקזון, בן הרב יצחק מקאליש. ב- 1908 כיהן הרב שלמה יסאקזון, ב- 1936 מונה הרב פרנקל דיין. בית הכנסת העתיק מעץ, מהמאה ה- 15, הועלה באש ב- 1830. (לפי גירסה אחרת, המבנה שנשרף היה בית כנסת מאבן שהוקם במקום בית הכנסת מעץ). על חורבותיו הקימה הקהילה באותה השנה בית כנסת מאבן, הוא בית הכנסת הגדול, שהכיל 100 מתפללים ובמראהו הפנימי דמה להיכל. תביעות הבישופות המקומית להריסת בית הכנסת בטענה שהוא נמצא בקרבת הכנסייה לא נענו וב- 1852 גודר בית הכנסת. לאחר שיפוצו ב- 1930 נודע כ"e;בית הכנסת המרכזי"e;. במאה ה-19 נוספו ברומן עוד בתי כנסת חשובים. ביניהם ב- 1825 בית הכנסת מאבן של חסידי קוסוב, במרוצת הזמן שופץ וכונה "e;בית ראשון בית המדרש"e;. על חורבות ביתו של הרב יאנקו ברס הוקם ב-1835 בית הכנסת של הסוחרים. במקומו הוקם ב- 1920 בית כנסת לייפציגר. רוב בתי-הכנסת שהוקמו במחצית השנייה של המאה ה- 19 נשאו את שמות מייסדיהם: בית כנסת על שם ברל גולברנס (Goldernes); בית מדרש "e;זלמינה"e; על שם זלמן; בית כנסת של הרב יסאקזון ועוד. במקום שבו היה בעבר ביתו של הרב גלנט, הוקם ב- 1866 בית הכנסת של ר' לוי. ב- 1876 הוקם "e;אלט נוי בית המדרש"e;. היו גם בתי כנסת של בעלי מלאכה כמו בית הכנסת של הסנדלרים והחייטים. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בית הכנסת "e;דאטשע שיל"e;, שבו התפללו יהודים אמידים. בכמה בתי-כנסת היו ספריות של ספרי קודש; הגדולה ביותר היתה בבית הכנסת על שם הרב יסאקזון וכללה 1,000 כרכים. חברות צדקה הוקמו ביזמת יחידים ובתשובה לצרכי הזמן. ב- 1782 נוסדה "e;חברה של מנורת המאור"e; שעסקה בצדקה וב- 1796 "e;גמילות-חסדים"e; שנתנה הלוואות ללא ריבית. ב- 1800 הוקם "e;ביקור חולים"e;. חברות סעד נוספות: "e;Sprijnul"e; (תמיכה) דאגה לביגוד התלמידים. "e;Fraterna"e; (אחווה) תמכה בחולים חברי האגודה. בין חברות הסעד היה גם "e;פועלי צדק"e;, האיגוד המקצועי הוותיק ברומניה שנוסד ב- 1794. ביזמת כמה בעלי מלאכה נוסדה ב- 1899 החברה "e;כנסת ישראל"e; שחבריה חוייבו בתשלום חודשי ומטרתה לסייע להם בעת שרפה, מחלה ופטירה. החברה "e;Materna"e; (אמהות) תמכה ביולדות. ההקדש, בראשיתו פונדק ליהודים שעברו את העיר, נעשה ב- 1905 לבית אבות. ב- 1870 הוקם בית חולים ומנהליו הראשונים היו ד"e;ר אליאס והרוקח פרנקל. ב- 1911 נחנך הבניין וב- 1939 נוסף אגף חדש. בית החולים היהודי שירת גם את האוכלוסיה הנוצרית. בית המרחץ היהודי, שהוקם במאה ה- 19, היה היחיד בעיר ושירת את כל האוכלוסייה. בימי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) חילקה הקהילה ארוחות למשפחות המגוייסים, 750 איש בערך, מהם רק 118 יהודים והשאר נוצרים. באותה תקופה היו נשים יהודיות רבות פעילות בצלב האדום והנוער היהודי היה פעיל במסגרת הצופים. אחרי מלחמת העולם הראשונה התארגנה הקהילה מחדש, ב- 1926 נקבע תקנון הקהילה וב- 1932 הוכרה כגוף משפטי. בניין הקהילה הוקם ב- 1929. בין שתי מלחמות העולם באו מקורות ההכנסה של הקהילה ממיסים, מהקצבות המדינה, מתרומות מרצון. בתחום הסעד ניתנה קצבה חדשית לאלמנות ולזקנים, תמכה בעניים ובנכים, סיפקה עצי הסקה, לימוד יסודי חינם לילדי העניים וטיפול רפואי חינם לעניים בבית החולים של הקהילה. ב- 1934, כדי לשים קץ לתופעת החזרה על הפתחים, נקבעה קצבה חודשית למקבצי נדבות. החינוד הדתי, ראשיתו ב"e;תלמוד-תורה"e; שנוסד בין 1680 ל- 1690 ונחשב לאחד הותיקים במולדובה. במקביל נתקיימו "e;חדרים"e;. באמצע המאה ה- 19 נתבע ראש הקהילה דאז, אבא אברהם, ליסד בית ספר יהודי מודרני, הנסיון לא הצליח. ב- 1866 נפתח בית-ספר בבניין שנרכש על ידי הקהילה אבל עויינות השלטונות הביאה לסגירתו תוך זמן קצר, והקהילה חוייבה להחזיר את הבניין למוכריו. הקהילה לא ויתרה ובית הספר נפתח לסירוגין בבניינים ארעיים. הילדים היהודים למדו גם בבתי הספר הממלכתיים והשלימו את חינוכם היהודי באופן פרטי, לרוב על ידי מלמד שבא מפולין. חוק החינוך היסודי, שנתקבל בפרלמנט הרומני ב- 1893, כלל סעיף של הוצאת התלמידים היהודים מבתי-הספר של המדינה. ברומן, כמו בשאר ערי רומניה, היה נצחון זה של האנטישמיות הרומנית מנוף לביסוס מערכת החינוך של הקהילה. ב- 1893 נפתח בית הספר היסודי לבנים, "e;בית הספר הישראלי-רומני"e;. תוכנית הלימודים הכללית נקבעה על פי תוכנית בתי-הספר הממלכתיים. החוק חייב מינוי מורים רומנים להוראת הרומנית ומינוי מנהל רומני, שבזכותו קיבל בית-הספר הכרה רשמית ב-1896. כעבור שנתיים שוכן בית הספר בבניין שנרכש עבורו ומספר התלמידים בו עלה. בעזרת תרומות הוקם בניין חדש, בית הספר שוכן בו ב- 1910 ובבניין הישן הוקם בית הספר לבנות. ב- 1903 נוסדה החברה "e;Cantina Scolara"e; והחליפה את בתי התמחוי שפעלו לפניה. פעילותה הורחבה אחרי מלחמת העולם הראשונה כשסיפקה לילדים ארוחות יומיות וביגוד חורפי, חילקה ספרים והעניקה מילגות לתלמידים עניים מצטיינים. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש בניין בית הספר כבית חולים והלימודים התקיימו בבתי-הכנסת. הלימודים התיכוניים היו במסגרת בתי-הספר הרומניים. ב- 1919 נמנו הורי תלמידים יהודים בין חברי הועד של בית הספר התיכון -Voda Romanוב- 1923 מונה לראשונה מורה יהודי בבית הספר. כמו בשאר ערי רומניה עסקו היהודים הראשונים ברומן במסחר ובמלאכה. רבוי בתי-כנסת הנושאים שמות בעלי מלאכה מעיד על ריבוי בעלי המלאכה ואירגונם בגילדות. באמצע המאה ה- 19 היו רוב המפרנסים היהודים בעלי מלאכה אבל בהדרגה היה המסחר, בעיקר בתבואה, לעיסוק עיקרי. ב- 1900 היו ברומן כ- 2,500 משפחות ובין מפרנסיהן 842 בעלי מלאכה יהודים; סנדלרים, חייטים, תופרות, אופים, עגלונים, נגרים, עובדי דפוס, אופי כריכים, שענים, צבעים, עושי חביות. ב- 1910 היו 322 סוחרים לעומת 145 בעלי מלאכה ו- 305 בעלי מקצועות אחרים. המעבר לתעשייה היה בשלב מאוחר ומפקד מ- 1930 מצביע על פעילות יהודים בתעשיית הטקסטיל, המזון, המתכת, הכימייה ועוד. יהודים הקימו בתי חרושת לשמן ולעור. היתה גם תעשייה זעירה של סיכות, אבזמים, סבון, נרות ועוד. כ- 90 אחוזים מהחנויות במרכז העיר היו בבעלות יהודים, בעיקר בקונפקציה. גם בין הבנקאים היו יהודים. ב-1925 ייסד נציג הג'וינט (Joint), מרצ'ל זינגר, יחד עם קבוצה של בעלי מלאכה, בנק לאשראי שסייע לבעלי- מלאכה. ב- 1899 קמו ברומן האיגודים הציוניים הראשונים, חברת "e;כרמיה"e; ואיגוד של נשים ציוניות. ב- 1915 הקימה קבוצת צעירים את הארגון הציוני "e;אור ציון"e; ובמרוצת הזמן הצטרפו אליהם מאות. התקיימו כינוסים, הרצאות, קורסים לעברית ונוסדה ספרייה של ספרים עבריים. ביוזמת יצחק רובינשטיין הוקם ארגון"e;תאודור הרצל"e;. את הצהרת בלפור (1917) חגגו ברומן בתהלוכה ברחוב המרכזי ובכינוס בגן ציבורי. ב- 1919 התארגנו תלמידי תיכון יהודיים ב"e;איגוד כללי של תלמידים ציונים"e; (A.G.A.E.Z) ב- 1922 נוסד "e;מרכז הנוער הציוני"e; (.C.T.S) כארגון צופים וב- 1925 כבר התעצב האופי החלוצי של קבוצות שעברו להכשרה ועלו לארץ ישראל. ב- 1924 קם הקן הראשון של "e;השומר"e; (לימים "e;השומר הצעיר"e;) ברומניה הישנה (Regat). מקימיו יצאו מבין שורות הארגונים הציוניים הקיימים, אליהם הצטרפו גם תלמידי תיכון. הדגש בהתחלה היה על פעילות תרבותית אבל במרוצת הזמן כוון לעלייה בארץ ישראל. אחרי ביקור יצחק בן אהרון (אז יצחק נוסנבאום, חבר ההנהגה הראשית ברומניה) עברו עשרות לחוות הכשרה, עלו לארץ והצטרפו לקיבוץ "e;שער העמקים"e;. בראש התנועה הציונית הרביזיוניסטית עמדו ברקו ברקוב ומ. בראם (Beram). "e;האיגוד התרבותי של הנשים היהודיות"e; (A.C.F.E) נשא אופי לאומי והצטרף ל"e;ויצ"e;ו"e;. אירגוני הנשים עסקו באיסוף תרומות לקרנות הלאומיות, באחזקת גן ילדים, בחלוקת ארוחות בבית התמחוי, בניקוי והגשת ארוחות בבית האבות ועוד. במסגרת האיגוד פעל חוג לתולדות ישראל, ואישים מן העיר ומחוצה לה הוזמנו כמרצים. ב- 1920 נוסד "e;מכבי"e;. תחרויות ספורט שאירגנו חבריו בעיירות הסביבה משכו לשורותיהם נוער יהודי. הנשפים של מכבי היו מוקד משיכה בעיר ותזמורתו נודעה ברבים. ב- 1934 היתה ברומן המכביה של חבל מולדובה. כתב העת "e;מכבי"e; יצא לאור בשנים 1932 - 1937. יהודים שהיו פעילים במפלגות רומניות נבחרו מטעמן למועצת העירייה ובין שתי מלחמות העולם כיהנו שני יהודים כסגני ראש-עירייה. ב- 1930 היו ששה יהודים בין עשרה חברי הועד המסחרי והתעשייתי. סוכאר ריבנסון, מנהל בית הספר היהודי נבחר לסנאט הרומני בראשית שנות השלושים. ב- 1857 יצא לאור העיתון היהודי הראשון. העיתון הופיע אחר כך בהפסקות בשנים 1860 - 1866 ובשנים 1867 - 1870. ה"e;פולקס דולמעטשער"e; הודפס ב- 1884. בימי "e;ההגירה ברגל"e; (תנועה ליציאת רומניה אל הארצות שמעבר לים, שצמחה על רקע רדיפות ומצב כלכלי קשה) הופיע ברומן פעמיים, ב- 1899 וב- 1900, העתון "e;Migrantii Romanului"e; ("e;מהגרי רומן"e;). ב- 1922 הופיע דו-ירחון בשם "e;ירושלים"e;, שהיה עלון הועד המרכזי של התנועה הציונית. כמה ספריות בעיר ריכזו את הפעילות התרבותית בשנים 1918 - 1940: ספריות על שם "e;רונטי רומן"e; ו"e;אור ציון"e; בשנים 1918 - 1922, ספריית מכבי בשנים 1920 - 1935. ב- 1920 נוסדה ספריה על שם שרה רוזנברג שכללה ספרים בעברית. ב- 1925 נוסדה ספריית "e;האיגוד התרבותי של הנשים היהודיות"e; שהיתה במרוצת הזמן לספריית הקהילה. ב- 1918 נוסד החוג התרבותי "e;רונטי רומן"e; שקיים כינוסים שבועיים של הרצאות בנושאים יהודיים (הסטוריה, ספרות) ובתרבות כללית. היו גם חוגים לדרמה שהעלו מחזות. ב- 1930 חיו ברומן 5,963 יהודים, שהיו 28 אחוזים מכלל האוכלוסייה). תקופת השואה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ועל יסוד ההסכם בין גרמניה לברית המועצות (ריבנטרופ-מולוטוב) מאוגוסט 1939 סיפחה ברית-המועצות ביוני 1940 את בסרביה וצפון-בוקובינה (חבלים במזרח ובצפון-מזרח רומניה). בימי נסיגת הרומנים מאזורים אלה היו התפרצויות אנטישמיות, במיוחד ביחידות הצבאיות. ברומן הורה קצין רומני לירות בכמה חיילים יהודים ביחידתו בגלל מוצאם. בספטמבר 1940 עלה לשלטון ברומניה (שהיתה אז בת ברית של גרמניה הנאצית) הגנרל אנטונסקו, ועד ינואר 1941 היתה ממשלתו מורכבת ברובה מאנשי "e;משמר הברזל"e;. המפקד המקומי של אנשי "e;משמר הברזל"e; היה קומיסאר לרומניזציה במפעלי התעשייה של ראש קהילת רומן, ברטהולד רורליך. הקשרים האישיים שנוצרו השפיעו לטובה על גורל יהודי רומן, ובפקודתו נמנעה מיהודי רומן האלימות שאפיינה את התקופה הזאת במקומות אחרים. ב- 1940 הוצאו התלמידים והמורים היהודים מבתי הספר הממלכתיים. בניין בית הספר היהודי לבנים הוחרם, הלימודים התקיימו באחד מבתי הכנסת וארכיון בית הספר הועבר למרתף בית הכנסת. בית הספר לבנות, הועבר גם כן לבית כנסת, ובבניינו הוקם בית הספר התיכון המעורב לקליטת התלמידים שהוצאו מהתיכון הממלכתי. בסגל ההוראה נקלטו גם בעלי מקצועות חופשיים שסולקו ממשרותיהם. ביזמת הרב פרנקל, שהיה גם מורה ליהדות, ערך בית הספר התיכון תפילות בציבור בשבת ובמועדים; המקהלה והחזנים היו מבין התלמידים. בחגיגות בית הספר השתתפו כל יהודי העיר. בינואר 1941 הוחרם בית החולים היהודי והחולים פונו. כתחליף הותקנה מרפאה בבניין אחר. על דלת חדרו של נשיא אגודת הרופאים המקומי היה שלט: "e;לכלבים וליהודים אין מקום בבית החולים"e; גם מבחינה כלכלית נפגעו היהודים. מבין 244 פקידים נותרו 158 ללא משרות, ומתוך 281 סוחרים ותעשיינים הורחקו 250 ממפעליהם. הוקמו שני בתי תמחוי לעניים ואחד לתלמידים מחוסרי אמצעים. אחרי המתקפה הגרמנית על ברית-המועצות ב- 22 ביוני 1941 הגיעו לרומן 800 פליטים, שגורשו מהעיירות ומהכפרים הסמוכים. הראשונים הגיעו בחוסר כל. הפליטים נקלטו על ידי הקהילה ואוכסנו בבתי כנסת ובבתים פרטיים. בית התמחוי שנפתח למענם סיפק ארוחות ל-600 אנשים. בית האבות שופץ וקלט פליטים קשישים. במסגרת עבודת הכפייה שהוטלה על יהודי רומניה הועסקו גם יהודי רומן והפליטים שבתוכם. תחילה עבדו בעיר ובסביבה אך כעבור זמן נשלחו לחבלים אחרים וגם לטראנסניסטריה. טכנאים ובעלי מלאכה נשלחו ליחידות צבאיות. הקהילה תמכה במשפחות עובדי הכפייה במזון ובביגוד. 16 מנהיגים יהודים נכלאו כבני ערובה והוחזקו כשלושה חדשים בבית הכנסת המרכזי. למעלה ממאה יהודים גורשו לטראנסניסטריה באשמת התחמקות מעבודת כפייה ובאשמת קומוניזם. במשך כל תקופת הגירוש שמרה הקהילה על קשר אתם בעזרת מכתבים ומשלוחי מזון, ביגוד וכסף. מלבד אחד חזרו כולם בשנים 1943 ו- 1944. ב- 2 ביולי 1941 עצרה ברומן, בדרכה לקאלארש, "e;רכבת המוות"e; מהעיר יאש, שבה היו קורבנות הפוגרום שהתחולל שם ב- 29 ביוני. למרות התנגדותם הרשויות המקומיות ומפקד המסע, הצליחה יושבת ראש הצלב האדום המקומי ויוריקה אגאריצ'י, בעזרת קצין מקומי, לפתוח את דלתות הקרונות, בתוכם היו כבר 53 מתים. האנשים הורדו למשך הלילה, ניתנו להם מים, הם נשלחו לבית מרחץ והקהילה נתנה להם מזון וביגוד. בעקבות פעולה זאת פוטרה אגאריצ'י מתפקידה. בטקס שנערך ב"e;יד ושם"e; בירושלים ב- 1983 הוענק לה, אחרי מותה, תואר "e;חסידי אומות העולם"e;. שורה של גזרות פקדה את יהודי רומן אחרי פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות. ב- 25 באוגוסט 1941 צוו על ענידת הטלאי הצהוב. הוקם שוק נפרד ליהודים בפרוורי העיר. נאסרה היציאה לרחוב משמונה בערב עד שש בבוקר. 12 יהודים נאסרו כדי לסחוט סכום כסף גדול מהקהילה, ועל הפעולה הזאת זכה מפקד המשטרה לשבחי המדינה. הכספים וה"e;תרומות"e; בבגדים, בלבנים וברהיטים ל"e;מועצת החסות"e; (ועד לסיוע סוציאלי בראשות אשת רודן רומניה) שנכפו על כל יהודי רומניה, זירזו והגבירו את ההתרוששות. קשריו של לאו רורליך, מפעילי הקהילה, עם קצין גבוה ביאש הקלו ברומן על החרמות הרכוש של המשטרה והצבא. באביב 1943 דאגה הקהילה לקליטת 130 יתומים, שהוחזרו מטראנסניסטריה, ולהעברתם לבוקארשט. באביב 1944, עם התקדמות חזית המלחמה, שכרה הקהילה משאיות גרמניות, העבירה לרומן כ- 2,400 פליטים יהודים מאזורי הקרבות והשיגה עבורם רשיון שהייה. בעזרת הג'וינט נפתחו למענם בתי תמחוי. הקהילה שמרה על קשר וסייעה לאנשיה בפלוגות העבודה שהוקמו במאי 1944, הפלוגות הועמדו לרשות הצבא ועסקו בעבודה מפרכת שנמשכה עד כניעת רומניה לבנות הברית באוגוסט 1944. באותה שנה נקלטו ברומן פליטים ממגורשי טראנסניסטריה שמוצאם היה מאזורים שחזרו לשלטון הסובייטי. אחרי המלחמה נקלטו ברומן פליטים רבים ומספר היהודים בעיר הגיע בשנת 1947 ל- 7,900 נפשות. התנועה הציונית, תנועות הנוער ו"e;מכבי"e;, חידשו את פעילותם. בעיר היה גם סניף הכשרה לעלייה וגם החלוצים נסתייעו בעזרה שהג'וינט שלח לקהילה. ב- 15 במאי 1948, ביום קום מדינת ישראל, התכנסו היהודים בבית הכנסת הגדול. השתלטות המשטר הקומוניסטי ברומניה פגעה בפעילות הציונית, וב-1949 נאסרה הפעילות כליל. מנחם חנוך באדי, פעיל ציוני, עיתונאי ועורך, היה אסיר ציון בשנים 1950 - 1954 ואחרי שחרורו עלה לישראל. מוסדות הקהילה הועברו לרשות המדינה, רוב בתי הכנסת רוקנו והושכרו כדירות או כסדנאות מלבד בית הכנסת המרכזי ובית הכנסת של החייטים שנשמרו על תכולתם. הישוב היהודי הלך וקטן בעקבות העלייה וההגירה, ובשנת 1978 נותרו בעיר 200 יהודים בלבד. בכל זאת כעבור שנתיים עוד תיפקדו שני בתי כנסת ותלמוד-תורה וב- 1988 נכללה רומן ברשימת הישובים היהודים ברומניה שבהם קיימים תלמוד-תורה ומקהלה. בישראל הוקמה התאחדות עולי רומן, ובין פעיליה היו: מנחם חנוך באדי (1906 - 1985); נתן מוסקוביץ' (1914 - 1983); רודי מרכוס ריבנזון (1909 - 1989); משה שוורץ (1911 - 1985); סולו חיימזון.
קרא עוד
הסתר