נווה
מרדכי נולד ב- 1929. נפטר ב- 1995. חבר "בני עקיבא".
משפחתו
גרה בעיר לושונץ, לוצ'נץ. אמו שלחה אותו להכשרה של "בני עקיבא" בבודפשט,
בה מצאו נערים רבים מקלט מן הרדיפות.
מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה – 1944
מתוך הרצאה של דוד גור במוסד "e;יד ושם"e;, מרץ 2015
בסוף שנת 1943, תחילת 1944 היה ברור להנהגות תנועות הנוער הציוניות בהונגריה שמתנהלת השמדה שיטתית של יהודי אירופה ע"e;י הגרמנים. כאשר הגרמנים נכנסו להונגריה ב-19.3.1944, הבינה ההנהגה שיהדות הונגריה היא שארית יהדות אירופה וכי חובתה ואחריותה של ההנהגה לעשות הכל להצלת יהדות הונגריה. הסיבות שהכריעו חד משמעית בעד הבחירה בהצלה ולא בלחימה היו:
העדר תנאים טופוגרפיים – רוב שטח הונגריה מישור רחב ידיים, עני ביערות, ללא אזורי ביצות.
העדר זמן – עם כניסת הגרמנים להונגריה הגזירות האנטי-יהודיות רדפו זו את זו במהירות מסחררת. תוך פרק זמן קצר רוכזו היהודים בגטאות ותוך כמה שבועות יהדות הפרובינציה גורשה לאושוויץ. לא היה זמן להתארגנות.
העדר שכבה של נושאי נשק – רוב הגברים היהודים בגילאים 21 – 42 שרתו בעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי ומשנת 1942 היו רובם בחזית הרוסית. אלה שלא גויסו לפני כן, בין הגילאים 18 – 48 נקראו לשרות לאחר כניסת הגרמנים. עם נשים וילדים בלבד לא ניתן לארגן התנגדות מזוינת.
העדר אמפתיה מצד האוכלוסייה המקומית – אווירה של עוינות, וזרות שררה בקרב אזרחי הונגריה. לא ניתן היה לצפות לסיוע כל שהוא מהמקומיים הלא יהודים.
כיבוש הונגריה הפתיע את השלטונות ההונגריים וגם את המוסדות היהודיים, פרט לתנועות הנוער הציוניות. כבר בערב הכיבוש ולמחרת הורו לחברי התנועה הבוגרים מעל גיל 17, להחליף את זהותם, לזהות ארית ולרדת למחתרת. כך בזהות החדשה, החוקים האנטי-יהודים שיבוא, לא יחולו עליהם, ואז יוכלו לפעול ולהציל אחרים. החלטה אסטרטגית זו היוותה את תחילתה של הפעילות המחתרתית. בשלהי שלטון סלאשי הציבור היהודי בבודפשט ראה באנשי המחתרת ובראשי המחתרת הנהגה אלטרנטיבית של היהודים. אנשי המחתרת הסתכנו ביודעין בהצלת חבריהם ובהצלת רבבות יהודים שלא הכירו. החלטות הנהגת המחתרת על פעולות ההצלה היו אוטונומיות. הם לא קיבלו הוראה מאיש, לא מגורמים מקומיים ולא מחו"e;ל. לפעילי המחתרת הייתה אפשרות בכל רגע נתון למלט את עצמם. הם לא עשו זאת, נשארו על משמרתם והסתכנו שוב ושוב בהצלת אחרים. הם הצליחו להציל מעל 30,000 נפשות.
יוזמותיו של מחתרת הנוער הציוני בהונגריה בשנת 1944 כללו את פעולות ההצלה הבאות:
שיגור 200 שליחים לקהילות היהודיות בערי השדה ולמחנות עבודות כפייה כדי להתריע על הגרושים הצפויים ומטרתם.
הברחת כ-15,000 בני נוער לרומניה, בכיוון ארץ ישראל.
הקמה והפעלת 55 בתי ילדים בהם נצלו ששת אלפים נפשות.
אספקת "e;תעודת חסות"e; (Schutzpass) לעשרות אלפים יהודים כדי לדחות את הקץ.
שיגור שליחים לקהילות היהודיות בערי השדה ולמחנות עבודות כפייה
מהיום הראשון של הכיבוש הגרמני הקהילות היהודיות של ערי השדה היו מנותקות מסביבתן, מהמוסדות היהודיים המרכזיים בבודפשט (Budapest) ומכל העולם. השימוש בתחבורה ציבורית היה אסור ליהודים, הטלפונים נותקו, מכשירי הרדיו חויבו להימסר לשלטונות. מחתרת תנועות הנוער, מיוזמתה, שלחה שליחים לפרובינציה המנותקת, להתריע על הצעדים האנטי-יהודיים הצפויים: על הגטואיזציה, על הגירוש המתקרב ועל מטרת הגירוש. השליחים הביאו תעודות מזויפות, כסף והוראות לנוער היהודי איך לברוח לבודפשט.
השליחים היו מצוידים בתעודות מתאימות למילוי תפקידם המסוכן. לא תמיד הצליחו השליחים ליצור קשר עם חברים או עם יהודים מקומיים, כי היו מקרים בהם נתקלו בחוסר אימון מוחלט מצד מנהיגי הקהילה. התיעוד הקיים מצביע על כ-200 שליחים שהגיעו ל-300 קהילות ומחנות עבודות כפייה במהלך שנת 1944.
הברחת כ-15,000 בני נוער לרומניה, בכיוון ארץ ישראל
דרך המילוט היחידה ממחנה הריכוז, ממחנה השמדה ומהמוות הבטוח, הייתה העלייה - לברוח מעבר לגבול רומניה, בכיוון ארץ ישראל, פלסטינה דאז. כך החלה ההברחה המאורגנת של הנוער היהודי (טיול- שם צופן עברי גם בפי המבריחים המקצועיים) לרומניה דרך ערי הגבול סגד (Szeged), קולוז'וואר (Kolozsvár), בקשצ'אבה (Békéscsaba ) ונאגיוואראד (Nagyvarad). ההברחה התחילה בבודפשט, בהרכבת קבוצה המועמדים להברחה, ובהכנה פרטנית של כל אחד. הכנה זו כללה דאגה ללבוש מתאים, לתעודות, לשינון שמותיהם החדשים. היה דרוש לספק לכל אחד כסף הונגרי וגם רומני. המועמדים קיבלו תדריך איך להתנהג ברכבת, היכן עליהם לפגוש את המבריח וכיצד לזהות אותו. היה עליהם לעבור את טבעת כוחות הביטחון, הצבא, המשטרה וסוכני החרש המנסים לזהות וללכוד יהודים מסתווים, להיכנס לבית הנתיבות בבודפשט ולקנות כרטיס לרכבת. במשך השעות הארוכות של הנסיעה היה עליהם להתנהג מבלי למשוך תשומת לב ולהראות את התעודות בטבעיות לבודקים החשדנים. את הלילה בעיר זרה עברו בעזרת המבריח. אחר כך חצו את הגבול ברגל בלילה ושלחו בחזרה את הסימן המוסכם שהבריחה הצליחה. בהגיעם לעיר הגדולה הראשונה בצד הרומני – ארד (Arad) או טורדה (Turda), מאחר שלא דברו רומנית, נעזרו ביהודים מאזור הגבול אשר דיברו גם הונגרית כדי להגיע לבוקרשט (Bucharest ). במבצע המסוכן הזה נתפסו מספר אנשים בעת הנסיעה ברכבת, גם בערי הגבול ולפעמים גם בצד הרומני.
מבצע ההברחה המאורגן נפסק ב-23.8.1944. רומניה הפסיקה את תמיכתה בגרמנים והצטרפה להלחם לצד ברית המועצות. הגבול הרומני-הונגרי הפך לשדה קרב. לפי הרישומים בספרי הקהילות של הערים ארד ו-טורדה 15,000 בני נוער יהודי עברו את הגבול באופן בלתי לגאלי בפרק זמן שבין החודשים אפריל - אוגוסט 1944.
הקמה והפעלת חמישים וחמישה בתי ילדים בהם נצלו ששת אלפים נפשות
ב-15.10.1944, לאחר העלייה לשלטון של מפלגת ”צלב החץ” הפשיסטית הצטוו קבוצות גיל שונות של יהודים גברים ונשים, להתייצב לעבודות כפייה. מצב זה גרם לכך שהאוכלוסייה הבוגרת בבודפשט נעלמה וילדים רבים נשארו ללא הורים. תוך פרק זמן קצר הקימו חברי תנועות הנוער הציוני חמישים וחמישה בתי ילדים בחסות ”הצלב האדום הבינלאומי”, במסגרת המחלקה A שבראשה פעל נתן קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית. בבתי ילדים אלה שרדו 6,000 נפשות.
מחתרת תנועות הנוער הציוניות דאגה לאספקה רצופה של מזון בסיסי לבתי ילדים ובחודשי החורף הקרים גם לחומרי הסקה. חברי מחתרת תנועות הנוער לוו את עגלות האספקה והגנו על משלוחי המזון מפני התנכלויות של קבוצות חמושות של אנשי "e;צלב החץ"e;, או מפני החרמה שרירותית על ידי יחידה צבאית.
אספקת "e;תעודת חסות"e; ובית המלאכה לזיוף מסמכים
משנת 1941 השגרירות השוויצרית ייצגה בהונגריה את בריטניה הגדולה וגם את ענייני ארץ ישראל, כחלק מהאימפריה הבריטית, ואת סידורי העלייה לארץ ישראל. שלושה שבועות לאחר הצלחת הפלישה לנורמנדיה (Normandy) על ידי כוחות בעלות הברית ב- 6/6/1944, אישר פורום שרי הממשלה ההונגרית את התזכיר של שגרירות שוויצריה למימוש 7,800 סרטיפיקטים שהיו ברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט ואשר הונפקו ע"e;י הרשויות בפלסטינה.
ב – 24/7/1944 נפתח משרד לרישום בקשות העלייה ולארגון העלייה תחת שלט: "e;מחלקת ההגירה, ייצוג אינטרסים זרים, שגרירות שוויצריה"e;. עד לסיום התהליכים האדמיניסטרטיביים של ההגירה, המבקשים קיבלו תעודת חסות - Schutzpass לפיו הם רשומים בדרכון קולקטיבי שהגדיר אותם עד ליציאתם מהונגריה כאזרחים שוויצריים אשר נמצאים בחסות הנציגות השוויצרית. משרד רישום זה מוקם ברחוב וואדאס (Vadász) 29 ב-"e;בית הזכוכית"e;, בנין שנהנה ממעמד אקסטריטוריאלי.
מחודש אוגוסט פעל משרד של תנועות הנוער הציוניות ב"e;בית הזכוכית"e; בניהולו של רפי בנשלום. במשרד זה חילקו פעילי המחתרת את התעודות המזויפות, קיבלו את משימותיהם, תדרכו את המועמדים לבריחה מעבר לגבול, לשם הגיעו המסרים המוצפנים על הצלחה בגניבת גבול ומשם כיוונו את השליחים-הקשרים למחנות עבודות הכפייה. ל"e;בית הזכוכית"e; הגיעו הידיעות על חברי מחתרת שנתפסו ונכלאו ומשם דאגו לפדותם מהשבי. במשרד "e;החלוץ"e; התנהלו הדיונים והמשא ומתן עם נציגי קבוצות האנטי גרמניות והאנטי פשיסטיות על שיתוף פעולה – ללא ידיעת הנהלת "e;בית הזכוכית"e;. גם ההתייעצויות של הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות נערכו עתה בין כותלי "e;בית הזכוכית"e; הבטוחים במקום במקומות המפגש המזדמנים והמסוכנים בבתי קפה ובפארקים.
במחצית השנייה של אוקטובר, לאחר הפוץ' של מפלגת "e;צלב החץ"e;, נפתחו ביזמת מחתרת תנועות הנוער שערי "e;בית הזכוכית"e; ונבלעו לתוכו עריקים ממחנות עבודות הכפייה, משפחות הפעילים הציוניים, חניכי תנועות הנוער ואחרים. "e;בית הזכוכית"e; אשר התרחב להיות שלושה מבנים. הנוער הציוני ב"e;בית הזכוכית"e; ייזם מפעל הצלה אדיר ממדים ובעל שאיפה יומרנית: לספק תעודת חסות לכל דורש כדי להרוויח זמן ולדחוק את הקץ !! הדפסת התעודות נעשתה ב,בית הזכוכית"e; וגם ממשרדי "e;הצלב האדום הבינלאומי"e; ומה"e;קונסוליה השוויצרית"e; שהוקמה במיוחד למטרה זו. יחידות שלמות של עובדי כפייה הוחזרו בעזרת תעודות אלה מהגבול הגרמני. במבנים של "e;בית הזכוכית"e; מצאו מקלט מעל 4000 יהודים אשר זכו לשחרור ב-18 בינואר 1945 ע"e;י הצבא האדום.
במאי-יוני 1944 התארגנה ברית אנטי גרמנית בשם "e;החזית ההונגרית"e; בהשתתפות כמה מפלגות ואישים מתנגדי המשטר. הם נזקקו לתעודות מזויפות ופנו אל מחתרת תנועות הנוער הציוניות בבקשה לספק להן מסמכים שיאפשרו להם לשנות את זהותם ולפעול במחתרת. בקשותיהם נענו. המסמכים העיקריים שסופקו לקבוצות שפעלו נגד המשטר היו: תעודה של רישום מגורים קבועים, מסמכים צבאיים ותעודות של עובד מפעל צבאי. הודות לקשרים אלה שנוצרו סיפקו החוגים האנטי גרמנים דירות, מקומות מסתור ומקומות עבודה לחברי תנועות הנוער הציוניות.
מסיבות בטיחות החליף בית המלאכה לזיוף מסמכים את מיקומו ואת הסוואתו כמה פעמים. בתחילת דצמבר המקשר שהחזיק את הקשר עם העולם החיצון, לא הופיע במועד שנקבע וגם לא מאוחר יותר. על פי החוקים הבלתי כתובים של המחתרת, בית המלאכה עזב מייד את מיקומו. ב-21.12.1944 במקום העבודה החדש, שמוקם בסניף של משרד מהנדס העיר בש'ד ארז'יבט 13 נתפסו שלושה חברים מצוות בית המלאכה, עם כל הציוד. השלושה (דוד גור, מיקי לנגר, אנדריי פאברי) נחקרו באכזריות במשרדי מפלגת "e;צלב החץ"e;. מיקי לנגר הוציא את נשמתו מעוצמת העינויים. השניים שנותרו בחיים נלקחו לבית הסוהר הצבאי המרכזי בשד' מרגיט, שם נמשכו חקירותיהם ועינוייהם. ב-25 בדצמבר, שחררה אותם הנהגת המחתרת יחד עם 115 אנשי מחתרת נוספים שהיו כלואים באותו מתקן.
*** מקור הכתוב: מוזיאון בית התפוצות***
רומן Roman
רומן נוסדה במאה ה- 14 על חורבות מבצר רומאי, והיתה מרכז כלכלי חשוב על דרכי מסחר, ולכן סבורים שהתיישבות היהודים במקום מוקדמת, אם כי מתועדת במסמכים רק מראשית המאה ה- 18.
על פי המסורת היו יהודים ברומן במאה ה- 15 בימי אלכסנדר הטוב ((1402 - 1408). האגדה מספרת, שהנסיך בדרכו למלחמה נגד הטורקים עבר ברומן וביקש מיהודי המקום להתפלל למען נצחונו. בשובו אחרי הנצחון שחרר את יהודי העיר ממסים למשך שלוש שנים. על פי אגדה נוספת מימי בוגדן העיוור (1504 - 1517) הנסיך עבר דרך רומן, ביקר בבית הכנסת מעץ, ותרם כסף שתמורתו נרכשו תשמישי קדושה וספר תורה מפולין, שנודע לימים כ"e;תורת השליט בוגדאן"e;.
מצבות בבית העלמין היהודי העתיק מעידות גם הן על עברם של יהודי רומן. המצבה העתיקה ביותר שנמצאה היא של "e;יהודה לייב בן הרב צבי הירש"e;, משנת 1745. בגלל סכסוכים עם תושבי העיר הנוצרים, נאלצה הקהילה לרכוש מגרש עבור בית עלמין חדש, אשר קודש ב- 1829 ובמרוצת הזמן הורחב.
הקהילה ניסתה לשמר את בית העלמין הישן, אך נכשלה. בליל 19 באפריל 1872, בהוראת ראש העירייה, הרסו את בית העלמין הישן, שהיה אז בן 300 שנה. סיפור הריסתו של בית העלמין העתיק נחרת על החומה החיצונית של בית העלמין החדש, ובתוכה הניחו גם כמה מצבות מבית העלמין הישן. את עצמות המתים העבירו אל בית העלמין החדש. בעקבות תלונות שהגישו היהודים ובעקבות מחאות בינלאומיות הורחק ראש העירייה ומועצתו פורקה. על מגרש בית העלמין הישן הוקם בית ספר ובחפירות בחצר ב- 1929 נתגלתה מצבתו של הרב דוד בר (Ber) משנת 1780.
בתולדות היחסים בין היהודים לנוצרים היו שתי עלילת דם, ב- 1714 וב- 1824, מלוות בפרעות ביהודים; אבל היו גם תקופות של שכנות טובה. ב-1889 העניק בעל אחוזה נוצרי לקהילה היהודית עצי הסקה לחלוקה לעניים, ו- 250 שתילי עצים לבית העלמין. היחסים הורעו בשנות ה- 30 של המאה העשרים. נושאי האנטישמיות בעיר ומפיציה בקרב הנוער היו סטודנטים בחופשת לימודים מהאוניברסיטה שבעיר יאש (Iasi), שם הושפעו מהפרופסור א"e;ק קוזא (Cuza), אבי האנטישמיות הגזענית ברומניה.
עם ביסוסו בעיר התארגן הישוב היהודי לקהילה, רבים מהפנקסים המעידים על התהוות הקהילה ומוסדותיה נעלמו, נשרפו או חוסלו, והידיעה עליהם היא על פי עדויות. בדרך זו נודע שב- 1877 היה פנקס "e;חברה-קדישא"e; משנת יסודה הרשמי של החברה - 1794, אך כלל רשימות מ- 1774. מסמכים מן המאה ה- 19 מצביעים על מגעים רשמיים בין השלטונות לנציגי הקהילה. על כמה חותמות ומסמכים מ- 1840 מופיע "e;קהל עדת ישורון"e;, כנראה כינוי נציגות הקהילה במאה ה-19.
בין רבני הקהילה היו: יצחק בן יהודה ליב, שנולד ברומן והיה לרב ב-1792; נוסף לבקיאותו בעברית הוא ידע שפות רבות והשלטונות נעזרו בו לתרגום. בתחילת המאה ה- 19 עמד בראש הקהילה הרב ינקו ברס (Beres) ולפני 1850 הרב פרוים יוסף גלנט. בסביבות 1850 התיישבה ברומן משפחת הרב יסאקזון (Isacsohn), וצאצאיה העשירו את הקהילה. ב- 1857 עלה על כס הרבנות ברומן דוד יסאקזון, בן הרב יצחק מקאליש. ב- 1908 כיהן הרב שלמה יסאקזון, ב- 1936 מונה הרב פרנקל דיין.
חברות צדקה הוקמו ביזמת יחידים ובתשובה לצרכי הזמן. ב- 1782 נוסדה "e;חברה של מנורת המאור"e; שעסקה בצדקה וב- 1796 "e;גמילות-חסדים"e; שנתנה הלוואות ללא ריבית. ב- 1800 הוקם "e;ביקור חולים"e;. חברות סעד נוספות: "e;Sprijnul"e; (תמיכה) דאגה לביגוד התלמידים. "e;Fraterna"e; (אחווה) תמכה בחולים חברי האגודה. בין חברות הסעד היה גם "e;פועלי צדק"e;, האיגוד המקצועי הוותיק ברומניה שנוסד ב- 1794. ביזמת כמה בעלי מלאכה נוסדה ב- 1899 החברה "e;כנסת ישראל"e; שחבריה חוייבו בתשלום חודשי ומטרתה לסייע להם בעת שרפה, מחלה ופטירה. החברה "e;Materna"e; (אמהות) תמכה ביולדות.
ההקדש, בראשיתו פונדק ליהודים שעברו את העיר, נעשה ב- 1905 לבית אבות. ב- 1870 הוקם בית חולים ומנהליו הראשונים היו ד"e;ר אליאס והרוקח פרנקל. ב- 1911 נחנך הבניין וב- 1939 נוסף אגף חדש. בית החולים היהודי שירת גם את האוכלוסיה הנוצרית. בית המרחץ היהודי, שהוקם במאה ה- 19, היה היחיד בעיר ושירת את כל האוכלוסייה.
בימי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) חילקה הקהילה ארוחות למשפחות המגוייסים, 750 איש בערך, מהם רק 118 יהודים והשאר נוצרים. באותה תקופה היו נשים יהודיות רבות פעילות בצלב האדום והנוער היהודי היה פעיל במסגרת הצופים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה התארגנה הקהילה מחדש, ב- 1926 נקבע תקנון הקהילה וב- 1932 הוכרה כגוף משפטי. בניין הקהילה הוקם ב- 1929. בין שתי מלחמות העולם באו מקורות ההכנסה של הקהילה ממיסים, מהקצבות המדינה, מתרומות מרצון. בתחום הסעד ניתנה קצבה חדשית לאלמנות ולזקנים, תמכה בעניים ובנכים, סיפקה עצי הסקה, לימוד יסודי חינם לילדי העניים וטיפול רפואי חינם לעניים בבית החולים של הקהילה. ב- 1934, כדי לשים קץ לתופעת החזרה על הפתחים, נקבעה קצבה חודשית למקבצי נדבות.
החינוד הדתי, ראשיתו ב"e;תלמוד-תורה"e; שנוסד בין 1680 ל- 1690 ונחשב לאחד הותיקים במולדובה. במקביל נתקיימו "e;חדרים"e;. באמצע המאה ה- 19 נתבע ראש הקהילה דאז, אבא אברהם, ליסד בית ספר יהודי מודרני, הנסיון לא הצליח. ב- 1866 נפתח בית-ספר בבניין שנרכש על ידי הקהילה אבל עויינות השלטונות הביאה לסגירתו תוך זמן קצר, והקהילה חוייבה להחזיר את הבניין למוכריו. הקהילה לא ויתרה ובית הספר נפתח לסירוגין בבניינים ארעיים. הילדים היהודים למדו גם בבתי הספר הממלכתיים והשלימו את חינוכם היהודי באופן פרטי, לרוב על ידי מלמד שבא מפולין.
חוק החינוך היסודי, שנתקבל בפרלמנט הרומני ב- 1893, כלל סעיף של הוצאת התלמידים היהודים מבתי-הספר של המדינה. ברומן, כמו בשאר ערי רומניה, היה נצחון זה של האנטישמיות הרומנית מנוף לביסוס מערכת החינוך של הקהילה. ב- 1893 נפתח בית הספר היסודי לבנים, "e;בית הספר הישראלי-רומני"e;. תוכנית הלימודים הכללית נקבעה על פי תוכנית בתי-הספר הממלכתיים. החוק חייב מינוי מורים רומנים להוראת הרומנית ומינוי מנהל רומני, שבזכותו קיבל בית-הספר הכרה רשמית ב-1896. כעבור שנתיים שוכן בית הספר בבניין שנרכש עבורו ומספר התלמידים בו עלה. בעזרת תרומות הוקם בניין חדש, בית הספר שוכן בו ב- 1910 ובבניין הישן הוקם בית הספר לבנות.
ב- 1903 נוסדה החברה "e;Cantina Scolara"e; והחליפה את בתי התמחוי שפעלו לפניה. פעילותה הורחבה אחרי מלחמת העולם הראשונה כשסיפקה לילדים ארוחות יומיות וביגוד חורפי, חילקה ספרים והעניקה מילגות לתלמידים עניים מצטיינים. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש בניין בית הספר כבית חולים והלימודים התקיימו בבתי-הכנסת. הלימודים התיכוניים היו במסגרת בתי-הספר הרומניים. ב- 1919 נמנו הורי תלמידים יהודים בין חברי הועד של בית הספר התיכון -Voda Romanוב- 1923 מונה לראשונה מורה יהודי בבית הספר.
כמו בשאר ערי רומניה עסקו היהודים הראשונים ברומן במסחר ובמלאכה. רבוי בתי-כנסת הנושאים שמות בעלי מלאכה מעיד על ריבוי בעלי המלאכה ואירגונם בגילדות. באמצע המאה ה- 19 היו רוב המפרנסים היהודים בעלי מלאכה אבל בהדרגה היה המסחר, בעיקר בתבואה, לעיסוק עיקרי. ב- 1900 היו ברומן כ- 2,500 משפחות ובין מפרנסיהן 842 בעלי מלאכה יהודים; סנדלרים, חייטים, תופרות, אופים, עגלונים, נגרים, עובדי דפוס, אופי כריכים, שענים, צבעים, עושי חביות. ב- 1910 היו 322 סוחרים לעומת 145 בעלי מלאכה ו- 305 בעלי מקצועות אחרים.
המעבר לתעשייה היה בשלב מאוחר ומפקד מ- 1930 מצביע על פעילות יהודים בתעשיית הטקסטיל, המזון, המתכת, הכימייה ועוד. יהודים הקימו בתי חרושת לשמן ולעור. היתה גם תעשייה זעירה של סיכות, אבזמים, סבון, נרות ועוד. כ- 90 אחוזים מהחנויות במרכז העיר היו בבעלות יהודים, בעיקר בקונפקציה. גם בין הבנקאים היו יהודים. ב-1925 ייסד נציג הג'וינט (Joint), מרצ'ל זינגר, יחד עם קבוצה של בעלי מלאכה, בנק לאשראי שסייע לבעלי- מלאכה.
ב- 1899 קמו ברומן האיגודים הציוניים הראשונים, חברת "e;כרמיה"e; ואיגוד של נשים ציוניות. ב- 1915 הקימה קבוצת צעירים את הארגון הציוני "e;אור ציון"e; ובמרוצת הזמן הצטרפו אליהם מאות. התקיימו כינוסים, הרצאות, קורסים לעברית ונוסדה ספרייה של ספרים עבריים. ביוזמת יצחק רובינשטיין הוקם ארגון"e;תאודור הרצל"e;.
את הצהרת בלפור (1917) חגגו ברומן בתהלוכה ברחוב המרכזי ובכינוס בגן ציבורי. ב- 1919 התארגנו תלמידי תיכון יהודיים ב"e;איגוד כללי של תלמידים ציונים"e; (A.G.A.E.Z) ב- 1922 נוסד "e;מרכז הנוער הציוני"e; (.C.T.S) כארגון צופים וב- 1925 כבר התעצב האופי החלוצי של קבוצות שעברו להכשרה ועלו לארץ ישראל. ב- 1924 קם הקן הראשון של "e;השומר"e; (לימים "e;השומר הצעיר"e;) ברומניה הישנה (Regat). מקימיו יצאו מבין שורות הארגונים הציוניים הקיימים, אליהם הצטרפו גם תלמידי תיכון. הדגש בהתחלה היה על פעילות תרבותית אבל במרוצת הזמן כוון לעלייה בארץ ישראל. אחרי ביקור יצחק בן אהרון (אז יצחק נוסנבאום, חבר ההנהגה הראשית ברומניה) עברו עשרות לחוות הכשרה, עלו לארץ והצטרפו לקיבוץ "e;שער העמקים"e;.
בראש התנועה הציונית הרביזיוניסטית עמדו ברקו ברקוב ומ. בראם (Beram). "e;האיגוד התרבותי של הנשים היהודיות"e; (A.C.F.E) נשא אופי לאומי והצטרף ל"e;ויצ"e;ו"e;. אירגוני הנשים עסקו באיסוף תרומות לקרנות הלאומיות, באחזקת גן ילדים, בחלוקת ארוחות בבית התמחוי, בניקוי והגשת ארוחות בבית האבות ועוד. במסגרת האיגוד פעל חוג לתולדות ישראל, ואישים מן העיר ומחוצה לה הוזמנו כמרצים.
ב- 1920 נוסד "e;מכבי"e;. תחרויות ספורט שאירגנו חבריו בעיירות הסביבה משכו לשורותיהם נוער יהודי. הנשפים של מכבי היו מוקד משיכה בעיר ותזמורתו נודעה ברבים. ב- 1934 היתה ברומן המכביה של חבל מולדובה. כתב העת "e;מכבי"e; יצא לאור בשנים 1932 - 1937.
יהודים שהיו פעילים במפלגות רומניות נבחרו מטעמן למועצת העירייה ובין שתי מלחמות העולם כיהנו שני יהודים כסגני ראש-עירייה. ב- 1930 היו ששה יהודים בין עשרה חברי הועד המסחרי והתעשייתי. סוכאר ריבנסון, מנהל בית הספר היהודי נבחר לסנאט הרומני בראשית שנות השלושים.
ב- 1857 יצא לאור העיתון היהודי הראשון. העיתון הופיע אחר כך בהפסקות בשנים 1860 - 1866 ובשנים 1867 - 1870. ה"e;פולקס דולמעטשער"e; הודפס ב- 1884. בימי "e;ההגירה ברגל"e; (תנועה ליציאת רומניה אל הארצות שמעבר לים, שצמחה על רקע רדיפות ומצב כלכלי קשה) הופיע ברומן פעמיים, ב- 1899 וב- 1900, העתון "e;Migrantii Romanului"e; ("e;מהגרי רומן"e;). ב- 1922 הופיע דו-ירחון בשם "e;ירושלים"e;, שהיה עלון הועד המרכזי של התנועה הציונית.
כמה ספריות בעיר ריכזו את הפעילות התרבותית בשנים 1918 - 1940: ספריות על שם "e;רונטי רומן"e; ו"e;אור ציון"e; בשנים 1918 - 1922, ספריית מכבי בשנים 1920 - 1935. ב- 1920 נוסדה ספריה על שם שרה רוזנברג שכללה ספרים בעברית. ב- 1925 נוסדה ספריית "e;האיגוד התרבותי של הנשים היהודיות"e; שהיתה במרוצת הזמן לספריית הקהילה. ב- 1918 נוסד החוג התרבותי "e;רונטי רומן"e; שקיים כינוסים שבועיים של הרצאות בנושאים יהודיים (הסטוריה, ספרות) ובתרבות כללית. היו גם חוגים לדרמה שהעלו מחזות.
ב- 1930 חיו ברומן 5,963 יהודים, שהיו 28 אחוזים מכלל האוכלוסייה).
בספטמבר 1940 עלה לשלטון ברומניה (שהיתה אז בת ברית של גרמניה הנאצית) הגנרל אנטונסקו, ועד ינואר 1941 היתה ממשלתו מורכבת ברובה מאנשי "e;משמר הברזל"e;. המפקד המקומי של אנשי "e;משמר הברזל"e; היה קומיסאר לרומניזציה במפעלי התעשייה של ראש קהילת רומן, ברטהולד רורליך. הקשרים האישיים שנוצרו השפיעו לטובה על גורל יהודי רומן, ובפקודתו נמנעה מיהודי רומן האלימות שאפיינה את התקופה הזאת במקומות אחרים.
ב- 1940 הוצאו התלמידים והמורים היהודים מבתי הספר הממלכתיים. בניין בית הספר היהודי לבנים הוחרם, הלימודים התקיימו באחד מבתי הכנסת וארכיון בית הספר הועבר למרתף בית הכנסת. בית הספר לבנות, הועבר גם כן לבית כנסת, ובבניינו הוקם בית הספר התיכון המעורב לקליטת התלמידים שהוצאו מהתיכון הממלכתי. בסגל ההוראה נקלטו גם בעלי מקצועות חופשיים שסולקו ממשרותיהם. ביזמת הרב פרנקל, שהיה גם מורה ליהדות, ערך בית הספר התיכון תפילות בציבור בשבת ובמועדים; המקהלה והחזנים היו מבין התלמידים. בחגיגות בית הספר השתתפו כל יהודי העיר.
בינואר 1941 הוחרם בית החולים היהודי והחולים פונו. כתחליף הותקנה מרפאה בבניין אחר. על דלת חדרו של נשיא אגודת הרופאים המקומי היה שלט: "e;לכלבים וליהודים אין מקום בבית החולים"e; גם מבחינה כלכלית נפגעו היהודים. מבין 244 פקידים נותרו 158 ללא משרות, ומתוך 281 סוחרים ותעשיינים הורחקו 250 ממפעליהם. הוקמו שני בתי תמחוי לעניים ואחד לתלמידים מחוסרי אמצעים.
אחרי המתקפה הגרמנית על ברית-המועצות ב- 22 ביוני 1941 הגיעו לרומן 800 פליטים, שגורשו מהעיירות ומהכפרים הסמוכים. הראשונים הגיעו בחוסר כל. הפליטים נקלטו על ידי הקהילה ואוכסנו בבתי כנסת ובבתים פרטיים. בית התמחוי שנפתח למענם סיפק ארוחות ל-600 אנשים. בית האבות שופץ וקלט פליטים קשישים.
במסגרת עבודת הכפייה שהוטלה על יהודי רומניה הועסקו גם יהודי רומן והפליטים שבתוכם. תחילה עבדו בעיר ובסביבה אך כעבור זמן נשלחו לחבלים אחרים וגם לטראנסניסטריה. טכנאים ובעלי מלאכה נשלחו ליחידות צבאיות. הקהילה תמכה במשפחות עובדי הכפייה במזון ובביגוד.
16 מנהיגים יהודים נכלאו כבני ערובה והוחזקו כשלושה חדשים בבית הכנסת המרכזי. למעלה ממאה יהודים גורשו לטראנסניסטריה באשמת התחמקות מעבודת כפייה ובאשמת קומוניזם. במשך כל תקופת הגירוש שמרה הקהילה על קשר אתם בעזרת מכתבים ומשלוחי מזון, ביגוד וכסף. מלבד אחד חזרו כולם בשנים 1943 ו- 1944.
ב- 2 ביולי 1941 עצרה ברומן, בדרכה לקאלארש, "e;רכבת המוות"e; מהעיר יאש, שבה היו קורבנות הפוגרום שהתחולל שם ב- 29 ביוני. למרות התנגדותם הרשויות המקומיות ומפקד המסע, הצליחה יושבת ראש הצלב האדום המקומי ויוריקה אגאריצ'י, בעזרת קצין מקומי, לפתוח את דלתות הקרונות, בתוכם היו כבר 53 מתים. האנשים הורדו למשך הלילה, ניתנו להם מים, הם נשלחו לבית מרחץ והקהילה נתנה להם מזון וביגוד. בעקבות פעולה זאת פוטרה אגאריצ'י מתפקידה. בטקס שנערך ב"e;יד ושם"e; בירושלים ב- 1983 הוענק לה, אחרי מותה, תואר "e;חסידי אומות העולם"e;.
שורה של גזרות פקדה את יהודי רומן אחרי פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות. ב- 25 באוגוסט 1941 צוו על ענידת הטלאי הצהוב. הוקם שוק נפרד ליהודים בפרוורי העיר. נאסרה היציאה לרחוב משמונה בערב עד שש בבוקר. 12 יהודים נאסרו כדי לסחוט סכום כסף גדול מהקהילה, ועל הפעולה הזאת זכה מפקד המשטרה לשבחי המדינה.
הכספים וה"e;תרומות"e; בבגדים, בלבנים וברהיטים ל"e;מועצת החסות"e; (ועד לסיוע סוציאלי בראשות אשת רודן רומניה) שנכפו על כל יהודי רומניה, זירזו והגבירו את ההתרוששות. קשריו של לאו רורליך, מפעילי הקהילה, עם קצין גבוה ביאש הקלו ברומן על החרמות הרכוש של המשטרה והצבא. באביב 1943 דאגה הקהילה לקליטת 130 יתומים, שהוחזרו מטראנסניסטריה, ולהעברתם לבוקארשט.
באביב 1944, עם התקדמות חזית המלחמה, שכרה הקהילה משאיות גרמניות, העבירה לרומן כ- 2,400 פליטים יהודים מאזורי הקרבות והשיגה עבורם רשיון שהייה. בעזרת הג'וינט נפתחו למענם בתי תמחוי. הקהילה שמרה על קשר וסייעה לאנשיה בפלוגות העבודה שהוקמו במאי 1944, הפלוגות הועמדו לרשות הצבא ועסקו בעבודה מפרכת שנמשכה עד כניעת רומניה לבנות הברית באוגוסט 1944. באותה שנה נקלטו ברומן פליטים ממגורשי טראנסניסטריה שמוצאם היה מאזורים שחזרו לשלטון הסובייטי.
אחרי המלחמה נקלטו ברומן פליטים רבים ומספר היהודים בעיר הגיע בשנת 1947 ל- 7,900 נפשות.
התנועה הציונית, תנועות הנוער ו"e;מכבי"e;, חידשו את פעילותם. בעיר היה גם סניף הכשרה לעלייה וגם החלוצים נסתייעו בעזרה שהג'וינט שלח לקהילה. ב- 15 במאי 1948, ביום קום מדינת ישראל, התכנסו היהודים בבית הכנסת הגדול.
השתלטות המשטר הקומוניסטי ברומניה פגעה בפעילות הציונית, וב-1949 נאסרה הפעילות כליל. מנחם חנוך באדי, פעיל ציוני, עיתונאי ועורך, היה אסיר ציון בשנים 1950 - 1954 ואחרי שחרורו עלה לישראל. מוסדות הקהילה הועברו לרשות המדינה, רוב בתי הכנסת רוקנו והושכרו כדירות או כסדנאות מלבד בית הכנסת המרכזי ובית הכנסת של החייטים שנשמרו על תכולתם.
הישוב היהודי הלך וקטן בעקבות העלייה וההגירה, ובשנת 1978 נותרו בעיר 200 יהודים בלבד. בכל זאת כעבור שנתיים עוד תיפקדו שני בתי כנסת ותלמוד-תורה וב- 1988 נכללה רומן ברשימת הישובים היהודים ברומניה שבהם קיימים תלמוד-תורה ומקהלה.
בישראל הוקמה התאחדות עולי רומן, ובין פעיליה היו: מנחם חנוך באדי (1906 - 1985); נתן מוסקוביץ' (1914 - 1983); רודי מרכוס ריבנזון (1909 - 1989); משה שוורץ (1911 - 1985); סולו חיימזון.
תנועות הנוער היהודיות הראשונות קמו בגרמניה ובפולין במהלך המאה ה-19, כחלק מגל הלאומיות ששטף את אירופה במהלך המאה. הסיבה העיקרית להיווצרותן של תנועות נוער יהודיות הייתה האיסור הלא רשמי על השתתפותם של נערים יהודים, אשר אף בתקופה זו נחשבו כ"e;נטע זר"e; וכגורם שאינו חלק מהלאום, במסגרת פעילותן של תנועות נוער גרמניות ופולניות. כתוצאה מכך, בשונה מתנועות הנוער הלא יהודיות, אשר נשאו על דגלן את אידיאל הלאומיות האתנית והפוליטית, פיתחו תנועות הנוער היהודיות זיקה חזקה, גם אם מגוונת בעוצמתה בין התנועות, למסורת היהודית.
המסורת היהודית הייתה דבר חשוב ומרכזי בתנועות הנוער היהודיות, מצד אחד הראתה את מצוקתן של הקהילות היהודיות במזרח אירופה, אך מצד שני הפיחה בדת ובקהילה סביבו רוח התחדשות ומהפכנות.
בתקופת השואה לתנועות הנוער היהודיות היו מספר אופני פעילות מרכזיים:
