קהילה
פוזנן פולין
יוצר הקהילה
עידו חסדאי
שלח מסר ליוצר הדף
משה סהופארט
אודות הקהילה
קהילת פוזנן
שם התלמיד: רועי ליניק
כיתה: יא'5
שם הקהילה: קהילת פוזנן מדינה: פולין
אורח החיים בקהילה לפני המלחמה:
בתום מלחמת העולם הראשונה (בשנת 1919) ישבו בפוזנן כ-1,400 יהודים ; עד 1931 עלה מספרם בהדרגה והגיע ל-1,954 הן כתוצאה מריבוי טבעי והן עקב נהירת יהודי הסביבה אל העיר .
המבנה המקצועי של יהודי פ' לא השתנה הרבה בתקופה זו, בהשוואה לסוף המאה הקודמת . בתחילת שנות ה-30 לא היה בפוזנן רב, ואת תפקידו מילא מורה הוראה, ר' דור יהושע סנדר. בשנת 1934 התקיימו בפוזנן בחירות לרבנות והמועמד היחידי, המורה סנדר, הוא שנבחר לתפקיד והיה אחרון רבניה של פוזנן. הבחירות לוועד הקהילה נדחו בידי מושל המחוז עד 1933. בשנה זו היו בקהילה 511 גברים יעלי זכות בחירה. לראש הקהילה נבחר מרטין כהן, עורך-דין בן 44. מלבדו נבחרו לוועד 6 סוחרים ושוליה אחד; לממלאי מקום נבחרו רופא, 4 סוחרים, שני בעלי מלאכה וחזן. בבחירות 1937 לוועד הקהילה הוגשו 7 רשימות (של ה"בונד", רשימה מאוחדת של איגודים מקצועיים ושל הליגה למען ארץ-ישראל העובדת, "המזרחי", רשימת בעלי-מלאכה, "גוש" משותף של אנשי עסקים וציונים ורשימה אזרחית). לוועד נבחרו אז 3 סוחרים, 3 בעלי מלאכה, עורך-דין ופקיד. על-פי דוח סודי של השלטונות, מחצית מחברי הוועד נטו לצדה של גרמניה ; השאר היו ברובם ציונים ותמכו במדיניות הפולנית הרשמית .
הכנסות הוועד באו בעיקר ממסי החברים אך גם מן השחיטה הכשרה ומן הקבורה. בשנת 1938 שילמו 596 יהודים את מסי הקהילה, והתקבולים הסתכמו בסך 108,000 זלוטי. סעיפי ההוצאה העיקריים היו בשנה זו קניית בשר כשר, קבורת הנפטרים, החזקת בתי תפילה ומוסדות למיניהם ותשלום משכורות ל"כלי- הקודש" ולשאר עוברי הקהילה .
כל מוסדות העזרה והסעד של הקהילה פעלו בחסותו של ועד הקהילה ומקצתם גם קיבלו ממנו את המימון לפעולותיהם. אחד המוסדות היהודיים החשובים ביותר היה בית-החולים היהודי (שהוקם ב-1887). בבית-הזקנים על שם הנדבן ס"ב לאץ (נוסד ב-1829) התגוררו בשנה זאת 50 זקנים וזקנות בתנאי אשפוז וטיפול טובים וקיבלו גם טיפול רפואי נאות. ועד הקהילה ניהל גם בית-יתומים, על שם הברון קוטביץ'; על המוסד הזה נמתחה ב-1938 ביקורת עקב מחסור במזון וליקויים בתברואה ובחינוך .
בשנות ה-20 וה-30 פעל בפוזנן סניף של ארגון הבריאות היהודי בפולין, שטיפל בעיקר בילדים ובתלמידי בתי-הספר וארגן למענם קייטנות. חברת "ביקור חולים וגמילות חסד של אמת" (הלוויית המת) הוותיקה, שנוסדה בשנת 1854 (קדמו לה בזמן שתי חברות "ביקור חולים" והחברה קדישא) היתה אחת הפעילות בקהילה. בשנת 1938 מנתה 134 חברים ומתנדבים. חבריה ערכו ביקורים סדירים אצל הזקנים המאושפזים במוסדות שבעיר וכמעט לכולם הוגשה עזרה כספית כלשהי. פעילותה מומנה מתרומות החברים ושאר בני הקהילה ומעזבונות. חברת סער חשובה נוספת, "אחיעזר" (נוסדה בשנת 1860), סייעה בכסף לעניים מקומיים ולעוברי-אורח, ומלבד זה נתנה לבעלי מלאכה שנקלעו לקשיים הלוואות לא גדולות כדי שיוכלו להמשיך ולהפעיל את עסקיהם. "אגודת נשים יהודיות", שנוסדה גם היא במאה ה-19 מנתה בשנת 1938 כ-130 חברות שהגישו עזרה לחולות וליולדות וסייעו לילדים במצוקה ובעת מחלה. לצד החברות הישנות פעלה בפוזנן בתקופה זו מעין לשכה מרכזית לסעד וצדקה, שהשתייכו אליה בני המעמד הגבוה .
פעילות ענפה התקיימה בתקופה זו בתחום החינוך והתרבות. ליד בית-הקהילה פעל תלמוד-תורה בן 3 כיתות, שלימדו בו 3 מלמדים. רוב ילדי ישראל למדו בתקופה זו בבית-ספר ממלכתי מסוג "שבסובקה", שהיה סגור הן בימי ראשון בשבוע ובחגי הנוצרים והן בשבת ובחגי ישראל. בשנת 1938 למדו בבית-ספר זה כ-270 ילדים (בנים ובנות). כמחצית מבני הנוער היהודי למדו בגימנסיות (בעיקר פרטיות). בשנת 1937 הוכנה תכנית להקים גימנסיה יהודית, אבל עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה היא לא מומשה. בשנת 1928 נפתח גן ילדים יהודי שהתקיים עד לפרוץ המלחמה. גם בספרייה על-שם י"ל פרץ, שנוסדה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, התקיימה פעילות תרבותית וחינוכית נמרצת עד לימיה האחרונים של הקהילה . מקום בולט בפעילות היהודית הציבורית בתקופה זו נועד לציונים על תנועותיהם וזרמיהם. רשימת ארץ-ישראל העוברת זכתה ברוב מוחלט, 151 קולות. בפוזנן פעל גם סניף "המזרחי", שהיה לו בית-תפילה משלו ובו התקיימו גם האספות . בין תנועות הנוער הציוניות בלטה "השומר הצעיר". בתחילת שנות ה-30 יצאו רבים מבוגריה להכשרה לקראת עלייתם ארצה במרכזי הכשרה בגרמניה. אחרי 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נפסק הנוהג הזה. במשך זמן-מה פעל בפוזנן גם ה"בונד", שהשתתף בבחירות האחרונות לוועד הקהילה בשנת 1938 . בשנות ה-30 המאוחרות גברו מאוד הלכי הרוח האנטישמיים, בפוזנן כבשאר חלקי פולין. בעיר התנהלה הסתה אנטישמית נמרצת, ומפעם לפעם פרצו בה גם מהומות אנטי-יהודיות ואפילו פרעות. הפעילים האנטישמיים העיקריים היו תושבי העיר הפולנים, אבל בד בבד עם התבססותו של המשטר הנאצי בגרמניה הצטרפו לשורותיהם של האנטישמים בעיר גם הגרמנים המקומיים. עד מהרה היתה פוזנן למרכז של כתבי-עת אנטישמיים וכתבי שטנה למיניהם שהופצו ברחבי פולין, ומלבד זה קמו בה מרכזים של ארגוני נוער אנטישמיים שחבריהם התחרו ביניהם בקיצוניותם. אחד מהישגיהם של האנטישמים בעיר היה הטלת חרם כלכלי על היהודים. הועלתה גם דרישה לסגור את שערי בתי- הספר הגבוהים בפני תלמידים יהודים. בפתחי החנויות ובתי-המלאכה של יהודי העיר והסביבה הוצבו משמרות של בני נוער חברי ארגונים אנטישמיים כדי להרחיק את הלקוחות, בייחוד לפני חגי הנוצרים. גם בשווקים הוצבו דוכנים למכירת דגים ושאר צורכי החג כדי לדחוק את רגליהם של הסוחרים והרוכלים היהודים .
באוקטובר ובנובמבר 1938 נחלצה הקהילה לעזרתם של מגורשי זבונשין, שגורשו מגרמניה לפולין בחוסר כול. ועד הקהילה, המפלגות היהודיות, ובעיקר חברי "השומר הצעיר", התגייסו לעזרתם של הפליטים . בימי מלחמת העולם השנייה פוזנן נכבשה בידי הגרמנים ב-1 בספטמבר 1939, היום הראשון למלחמה. העיר והאזור כולו סופחו לרייך והגרמנים יצרו יחידה מינהלית חדשה, חבל וארטגאו, שכלל גם את אזור לודז' ושטחים נוספים, ופוזנן הוכרזה בירת החבל החדש .
חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה עדיין הספיקו כמה מאות יהודים לעזוב את פוזנן, וערב המלחמה נותרו בה כ- 1,500 יהודים. מיד לאחר כיבוש העיר החלו בעיר רדיפות של היהודים, בעזרתם הפעילה של גרמנים מקומיים ובני האספסוף הפולני. עוברי-אורח יהודים נחטפו לעבודות כפייה משפילות, בתי-עסק של יהודים נפרצו ונבזזו שוב ושוב, יהודים פונו מדירותיהם והועברו לשכונות דלות ומוזנחות .
ב-2 בנובמבר 1939 פרסם ראש הס"ס והמשטרה של חבל "וארטגאו" צו בדבר גירוש כל היהודים מפוזנן והפיכת העיר ל"יודנריין" ("מטוהרת מיהודים"). תוך חודש ימים, עד 2 בדצמבר ,1939 הושלם גירושם של כל יהודי העיר והאזור לגנרל-גוברנמן. רובם שולחו לאוסטרוב במחוז לובלין והנותרים הועברו לגרורז'יסק ולערים אחרות בגנרל-גוברנמן - לונה, ז'יררדוב - ומקצתם אף הגיעו לוורשה. ועד הקהילה הצליח להעביר לגטו ורשה שני ארגזים עם תשמישי קדושה יקרי-ערך. הגירוש התנהל באכזריות. רבים מבין המגורשים אולצו לעשות את כל הדרך ברגל. בין המגורשים לוורשה היה גם רבה האחרון של העיר, ר' דוד יהושע סנדר. גורלם של המגורשים היה כגורל אחיהם במקומות ששולחו אליהם : רובם נרצחו במחנות השמדה. רק יחידים מיהודי פוזנן שרדו, בין בעזרתם של תושבים לא-יהודים (שמקצתם הוכרו מאוחר יותר כ"חסידי אומות העולם"), ובין שהצליחו להתחזות לארים והסתייעו בתעודות אריות מזויפות .
מנובמבר 1939 עד אוגוסט 1943 התקיים בפוזנן מחנה עבודה שחלק מן העצירים בו היו יהודים מאזור פוזנן. יושבי המחנה הועסקו בעבודות בניין ובחקלאות .
רכושם של המגורשים - בתי-עסק, ריהוט וחפצי בית, כמו גם רכושה ונכסיה של הקהילה - כמה בתי-כנסת ומבני ציבור, בית-החולים, בתי-יתומים ועוד, שטח בית-העלמין ומגרשים אחדים, הוחרמו בידי הגרמנים. את בית-הכנסת הגדול הפכו הגרמנים לברכת שחייה מקורה, המשמשת את תושבי העיר עד היום .
שלטונות פולין המשוחררת לא דאגו לשיקום בית- הכנסת ולא החזירו אותו ליורשיהם של היהודים, ב-5 באפריל 1940 פרסם העיתון "אוסטדויטשה באובכטר" כי מאחרון בתי-הכנסת בעיר הוסר המגן-דוד בטקס מיוחד. בתור המלחמה התחדש לזמן מה היישוב היהודי בפ', וב-1946 מנה יותר מ-200 יהודים. אבל רק מעטים מהם היו בני המקום בעבר, השאר היו חיילים משוחררים ששבו מברית-המועצות וניסו לבנות את עתידם בפוזנן. בעיר פעל אז ועד יהודי שחילק לפליטים היהודים את כספי הסיוע מן הג'וינט, דאג לחלוקת מצות לפסח, קיים תפילה בציבור בראש השני וביום-הכיפורים ואירועים אחרים. ואולם המתיישבים היהודים החדשים בפוזנן עזבוה בגלי ההגירה ההמונית של יהודי פולין בשנים ,1906-1945 ,1950 1956 ו-1968. אפשר שמשפחה מעורבת אחת או שתיים עדיין נותרו שם עד היום, תוך הסתרת זהותן .
המבנה המקצועי של יהודי פ' לא השתנה הרבה בתקופה זו, בהשוואה לסוף המאה הקודמת . בתחילת שנות ה-30 לא היה בפוזנן רב, ואת תפקידו מילא מורה הוראה, ר' דור יהושע סנדר. בשנת 1934 התקיימו בפוזנן בחירות לרבנות והמועמד היחידי, המורה סנדר, הוא שנבחר לתפקיד והיה אחרון רבניה של פוזנן. הבחירות לוועד הקהילה נדחו בידי מושל המחוז עד 1933. בשנה זו היו בקהילה 511 גברים יעלי זכות בחירה. לראש הקהילה נבחר מרטין כהן, עורך-דין בן 44. מלבדו נבחרו לוועד 6 סוחרים ושוליה אחד; לממלאי מקום נבחרו רופא, 4 סוחרים, שני בעלי מלאכה וחזן. בבחירות 1937 לוועד הקהילה הוגשו 7 רשימות (של ה"בונד", רשימה מאוחדת של איגודים מקצועיים ושל הליגה למען ארץ-ישראל העובדת, "המזרחי", רשימת בעלי-מלאכה, "גוש" משותף של אנשי עסקים וציונים ורשימה אזרחית). לוועד נבחרו אז 3 סוחרים, 3 בעלי מלאכה, עורך-דין ופקיד. על-פי דוח סודי של השלטונות, מחצית מחברי הוועד נטו לצדה של גרמניה ; השאר היו ברובם ציונים ותמכו במדיניות הפולנית הרשמית .
הכנסות הוועד באו בעיקר ממסי החברים אך גם מן השחיטה הכשרה ומן הקבורה. בשנת 1938 שילמו 596 יהודים את מסי הקהילה, והתקבולים הסתכמו בסך 108,000 זלוטי. סעיפי ההוצאה העיקריים היו בשנה זו קניית בשר כשר, קבורת הנפטרים, החזקת בתי תפילה ומוסדות למיניהם ותשלום משכורות ל"כלי- הקודש" ולשאר עוברי הקהילה .
כל מוסדות העזרה והסעד של הקהילה פעלו בחסותו של ועד הקהילה ומקצתם גם קיבלו ממנו את המימון לפעולותיהם. אחד המוסדות היהודיים החשובים ביותר היה בית-החולים היהודי (שהוקם ב-1887). בבית-הזקנים על שם הנדבן ס"ב לאץ (נוסד ב-1829) התגוררו בשנה זאת 50 זקנים וזקנות בתנאי אשפוז וטיפול טובים וקיבלו גם טיפול רפואי נאות. ועד הקהילה ניהל גם בית-יתומים, על שם הברון קוטביץ'; על המוסד הזה נמתחה ב-1938 ביקורת עקב מחסור במזון וליקויים בתברואה ובחינוך .
בשנות ה-20 וה-30 פעל בפוזנן סניף של ארגון הבריאות היהודי בפולין, שטיפל בעיקר בילדים ובתלמידי בתי-הספר וארגן למענם קייטנות. חברת "ביקור חולים וגמילות חסד של אמת" (הלוויית המת) הוותיקה, שנוסדה בשנת 1854 (קדמו לה בזמן שתי חברות "ביקור חולים" והחברה קדישא) היתה אחת הפעילות בקהילה. בשנת 1938 מנתה 134 חברים ומתנדבים. חבריה ערכו ביקורים סדירים אצל הזקנים המאושפזים במוסדות שבעיר וכמעט לכולם הוגשה עזרה כספית כלשהי. פעילותה מומנה מתרומות החברים ושאר בני הקהילה ומעזבונות. חברת סער חשובה נוספת, "אחיעזר" (נוסדה בשנת 1860), סייעה בכסף לעניים מקומיים ולעוברי-אורח, ומלבד זה נתנה לבעלי מלאכה שנקלעו לקשיים הלוואות לא גדולות כדי שיוכלו להמשיך ולהפעיל את עסקיהם. "אגודת נשים יהודיות", שנוסדה גם היא במאה ה-19 מנתה בשנת 1938 כ-130 חברות שהגישו עזרה לחולות וליולדות וסייעו לילדים במצוקה ובעת מחלה. לצד החברות הישנות פעלה בפוזנן בתקופה זו מעין לשכה מרכזית לסעד וצדקה, שהשתייכו אליה בני המעמד הגבוה .
פעילות ענפה התקיימה בתקופה זו בתחום החינוך והתרבות. ליד בית-הקהילה פעל תלמוד-תורה בן 3 כיתות, שלימדו בו 3 מלמדים. רוב ילדי ישראל למדו בתקופה זו בבית-ספר ממלכתי מסוג "שבסובקה", שהיה סגור הן בימי ראשון בשבוע ובחגי הנוצרים והן בשבת ובחגי ישראל. בשנת 1938 למדו בבית-ספר זה כ-270 ילדים (בנים ובנות). כמחצית מבני הנוער היהודי למדו בגימנסיות (בעיקר פרטיות). בשנת 1937 הוכנה תכנית להקים גימנסיה יהודית, אבל עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה היא לא מומשה. בשנת 1928 נפתח גן ילדים יהודי שהתקיים עד לפרוץ המלחמה. גם בספרייה על-שם י"ל פרץ, שנוסדה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, התקיימה פעילות תרבותית וחינוכית נמרצת עד לימיה האחרונים של הקהילה . מקום בולט בפעילות היהודית הציבורית בתקופה זו נועד לציונים על תנועותיהם וזרמיהם. רשימת ארץ-ישראל העוברת זכתה ברוב מוחלט, 151 קולות. בפוזנן פעל גם סניף "המזרחי", שהיה לו בית-תפילה משלו ובו התקיימו גם האספות . בין תנועות הנוער הציוניות בלטה "השומר הצעיר". בתחילת שנות ה-30 יצאו רבים מבוגריה להכשרה לקראת עלייתם ארצה במרכזי הכשרה בגרמניה. אחרי 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נפסק הנוהג הזה. במשך זמן-מה פעל בפוזנן גם ה"בונד", שהשתתף בבחירות האחרונות לוועד הקהילה בשנת 1938 . בשנות ה-30 המאוחרות גברו מאוד הלכי הרוח האנטישמיים, בפוזנן כבשאר חלקי פולין. בעיר התנהלה הסתה אנטישמית נמרצת, ומפעם לפעם פרצו בה גם מהומות אנטי-יהודיות ואפילו פרעות. הפעילים האנטישמיים העיקריים היו תושבי העיר הפולנים, אבל בד בבד עם התבססותו של המשטר הנאצי בגרמניה הצטרפו לשורותיהם של האנטישמים בעיר גם הגרמנים המקומיים. עד מהרה היתה פוזנן למרכז של כתבי-עת אנטישמיים וכתבי שטנה למיניהם שהופצו ברחבי פולין, ומלבד זה קמו בה מרכזים של ארגוני נוער אנטישמיים שחבריהם התחרו ביניהם בקיצוניותם. אחד מהישגיהם של האנטישמים בעיר היה הטלת חרם כלכלי על היהודים. הועלתה גם דרישה לסגור את שערי בתי- הספר הגבוהים בפני תלמידים יהודים. בפתחי החנויות ובתי-המלאכה של יהודי העיר והסביבה הוצבו משמרות של בני נוער חברי ארגונים אנטישמיים כדי להרחיק את הלקוחות, בייחוד לפני חגי הנוצרים. גם בשווקים הוצבו דוכנים למכירת דגים ושאר צורכי החג כדי לדחוק את רגליהם של הסוחרים והרוכלים היהודים .
באוקטובר ובנובמבר 1938 נחלצה הקהילה לעזרתם של מגורשי זבונשין, שגורשו מגרמניה לפולין בחוסר כול. ועד הקהילה, המפלגות היהודיות, ובעיקר חברי "השומר הצעיר", התגייסו לעזרתם של הפליטים . בימי מלחמת העולם השנייה פוזנן נכבשה בידי הגרמנים ב-1 בספטמבר 1939, היום הראשון למלחמה. העיר והאזור כולו סופחו לרייך והגרמנים יצרו יחידה מינהלית חדשה, חבל וארטגאו, שכלל גם את אזור לודז' ושטחים נוספים, ופוזנן הוכרזה בירת החבל החדש .
חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה עדיין הספיקו כמה מאות יהודים לעזוב את פוזנן, וערב המלחמה נותרו בה כ- 1,500 יהודים. מיד לאחר כיבוש העיר החלו בעיר רדיפות של היהודים, בעזרתם הפעילה של גרמנים מקומיים ובני האספסוף הפולני. עוברי-אורח יהודים נחטפו לעבודות כפייה משפילות, בתי-עסק של יהודים נפרצו ונבזזו שוב ושוב, יהודים פונו מדירותיהם והועברו לשכונות דלות ומוזנחות .
ב-2 בנובמבר 1939 פרסם ראש הס"ס והמשטרה של חבל "וארטגאו" צו בדבר גירוש כל היהודים מפוזנן והפיכת העיר ל"יודנריין" ("מטוהרת מיהודים"). תוך חודש ימים, עד 2 בדצמבר ,1939 הושלם גירושם של כל יהודי העיר והאזור לגנרל-גוברנמן. רובם שולחו לאוסטרוב במחוז לובלין והנותרים הועברו לגרורז'יסק ולערים אחרות בגנרל-גוברנמן - לונה, ז'יררדוב - ומקצתם אף הגיעו לוורשה. ועד הקהילה הצליח להעביר לגטו ורשה שני ארגזים עם תשמישי קדושה יקרי-ערך. הגירוש התנהל באכזריות. רבים מבין המגורשים אולצו לעשות את כל הדרך ברגל. בין המגורשים לוורשה היה גם רבה האחרון של העיר, ר' דוד יהושע סנדר. גורלם של המגורשים היה כגורל אחיהם במקומות ששולחו אליהם : רובם נרצחו במחנות השמדה. רק יחידים מיהודי פוזנן שרדו, בין בעזרתם של תושבים לא-יהודים (שמקצתם הוכרו מאוחר יותר כ"חסידי אומות העולם"), ובין שהצליחו להתחזות לארים והסתייעו בתעודות אריות מזויפות .
מנובמבר 1939 עד אוגוסט 1943 התקיים בפוזנן מחנה עבודה שחלק מן העצירים בו היו יהודים מאזור פוזנן. יושבי המחנה הועסקו בעבודות בניין ובחקלאות .
רכושם של המגורשים - בתי-עסק, ריהוט וחפצי בית, כמו גם רכושה ונכסיה של הקהילה - כמה בתי-כנסת ומבני ציבור, בית-החולים, בתי-יתומים ועוד, שטח בית-העלמין ומגרשים אחדים, הוחרמו בידי הגרמנים. את בית-הכנסת הגדול הפכו הגרמנים לברכת שחייה מקורה, המשמשת את תושבי העיר עד היום .
שלטונות פולין המשוחררת לא דאגו לשיקום בית- הכנסת ולא החזירו אותו ליורשיהם של היהודים, ב-5 באפריל 1940 פרסם העיתון "אוסטדויטשה באובכטר" כי מאחרון בתי-הכנסת בעיר הוסר המגן-דוד בטקס מיוחד. בתור המלחמה התחדש לזמן מה היישוב היהודי בפ', וב-1946 מנה יותר מ-200 יהודים. אבל רק מעטים מהם היו בני המקום בעבר, השאר היו חיילים משוחררים ששבו מברית-המועצות וניסו לבנות את עתידם בפוזנן. בעיר פעל אז ועד יהודי שחילק לפליטים היהודים את כספי הסיוע מן הג'וינט, דאג לחלוקת מצות לפסח, קיים תפילה בציבור בראש השני וביום-הכיפורים ואירועים אחרים. ואולם המתיישבים היהודים החדשים בפוזנן עזבוה בגלי ההגירה ההמונית של יהודי פולין בשנים ,1906-1945 ,1950 1956 ו-1968. אפשר שמשפחה מעורבת אחת או שתיים עדיין נותרו שם עד היום, תוך הסתרת זהותן .
קרא עוד