קהילה

דינוב (בפולנית: Dynów) היא עיירה במחוז ז'שוב בדרום פולין, באזור הידוע כגליציה המערבית. חבל הארץ בו שוכנת העיירה נקרא גם "מלופולסקה", כלומר פולין קטן. העיירה שוכנת על גבעה לגדות נהר סן. מספר תושביה נכון לשנת2006 היה 6,076. שמה של העיירה היה במקור "דינובו", מילה סלאבית שמשמעותה "מחדש" . שם זה ניתן לעיירה על ידי ולדיסלב השני (יגלו) כשבנה מחדש את העיירה, אחרי שנשרפו כל בתיה בזמן המלחמה נגד המסדר הטבטוני בתחילת המאה ה-15. דינוב הייתה עיר מסחר מחוזית ומרכז מחוזי לייצור בגדים והנעלה, והיו בה מנסרות שעיבדו עץ שנכרת ביערות הסביבה, וכן שוק מחוזי לבהמות. יהודי דינוב[עריכת קוד מקור | עריכה] התיעוד הראשון לישיבת יהודים בדינוב הוא מאמצע המאה ה-16. מהמאה ה-17 התבלטו היהודים בתעשיית הסחר בעיירה. בדינוב ישבה חצרו‏ של האדמו"ר צבי אלימלך מדינוב בעל ה"בני יששכר", ורבי יעקב צבי יולס (1778-1825) מדינוב, מחבר "קהלת יעקב" ו"מלא הרועים", שימש כרב הקהילה. כמו כן, העיירה נודעה כמרכז של תנועת החסידות והתנגדות לתנועת ההשכלה. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה קרוב ל-1,300 יהודים, כמחצית תושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית. כאשר כבשו הגרמנים את האזור בספטמבר 1939, ניצלו את התכנסות היהודים בבית הכנסת המרכזי בעיירה בראש השנה, והציתו את מבנה בית הכנסת, על מספר מהיהודים בו. גברים יהודים שהוצאו מבית הכנסת באלימות, וכן מאות יהודים נוספים, נלקחו ליער סמוך לעיירה, ושם נרצחו. כמו כן, הרסו הגרמנים את בתי העלמין היהודיים בעיירה. בסוף ספטמבר 1939 גירשו הגרמנים את יהודי העיירה הנותרים מעבר לנהר סן, אשר נקבע בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב כקו גבול בין שטחי הכיבוש הגרמניים והסובייטיים, והכריזו על העיירה כ"נקייה מיהודים". יהודי העיירה הוגלו בחלקם לסיביר בידי הסובייטים, בה רבים לא שרדו. רוב היהודים שנותרו בשטח הסובייטי נרצחו עם כיבוש האזור בידי הגרמנים במבצע ברברוסה.