קהילה

לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה מפוארת ועתיקה. בנימין מטודלה כתב שמצא באי ארבע מאות יהודים. הרב עובדיה מברטנורא עבר באי במסעו לארץ ישראל בשנת ה'רמ"ח (1487) וציין לשבח את השכלתם של יהודי האי. לאחר כיבוש האי בידי סולימאן הראשון בשנת 1522 הוטב מעמד היהודים ומספרם באי גדל. בין השאר, קלט האי ממגורשי ספרד. לקראת סוף המאה ה-19 היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באי, וקהילתם מנתה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף תושביו. בתחילת המאה העשרים עזבו יהודים רבים את רודוס, בחיפושיהם אחר פרנסה טובה יותר, או מפחד הכרזת החוקים האנטישמיים. בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית כ-4,000 איש מתוך 30,000 תושבי האי. בשנת 1927 הוקם באי בית מדרש לרבנים בתמיכת הממשלה האיטלקית. הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הביא אסון ליהודי רודוס, ו-1,673 מהם נשלחו לאושוויץ. רק 151 מהם שרדו. הקונסול הטורקי, סלאחטין אולקומן, הצליח להציל כ-42 יהודים, בטענה כי הם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה. כיום נותרו כ-40 יהודים ברודוס, ובית כנסת קהל שלום בעיר רודוס הוא היחיד שפעיל בו ומשמש בעיקר כמוזיאון. מששת בתי הכנסת שהיו בעיר רק בית הכנסת קהל שלום עומד היום על תילו. בבית הכנסת ובחדרים הסמוכים נמצא המוזיאון היהודי של רודוס. בשנת 2016 הוקם באי בית חב"ד, על ידי הרב אורי מדינה הפעיל בעיקר בעונת התיירות, המקום מפעיל גם בית כנסת ומסעדה כשרה.