מידע כללי

רקע

האונייה נבנתה בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 באיטליה, כאונית מפרשים בעלת נפח של כ-350 טון ובאורך של כ-30 מטר. הותקן בה מנוע דיזל משופץ שהעניק לה מהירות של 8 קשר.‏ היא שימשה כמפרשית בימי מלחמת העולם השנייה ושמה המקורי היה "Archimede".
רכישת האונייה נתרמה על ידי משפחה יהודית איטלקית אמידה אשר הספיקה לברוח מאירופה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. שני בני המשפחה הצטרפו לפלי"ם ואחד מהם, עמנואל ורדי, אף שירת על סיפונה. צוות הספינה כלל גם שבעה ימאים איטלקיים שכירים.
האוניה הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל פורטו-ונרה באיטליה.
האוניה קיבלה את השם "האומות-המאוחדות" לציון החלטת האו"ם לחלוקת הארץ והקמת מדינת ישראל.

- אנשי הצוות – מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד מימון. ה'גדעונית' הייתה שושנה קלירס (כרמלי). מלווה נוסף היה מן ורדי. צוות הספינה, שככלל 7 ימאים כולל רב החובל, היה איטלקי.

ההפלגה:

- בשלהי דצמבר 1947, לאחר שהושלמה הכנתה להפלגה, עגנה הספינה מול חוף צ'יויטווקיה (Civitavecchia)‏ שבחוף המערבי של איטליה, מצפון-מערב לרומא.
- 537 מעפילים, יוצאי הונגריה, רומניה ופולין,שהיו ברובם צעירים שגילם כ-35, ובהם 34 ילדים, הובאו אליה באמצעות סירות, ועלו על סיפונה בעזרת גשר מאולתר, שתי סירות גומי וכבל שהיה מתוח בין הגשר לספינה.
- הספינה הפליגה ב-24 בדצמבר 147. הפלגה שנמשכה שמונה ימים ללא אירועים מיוחדים. בהתאם לנתוניה ועל מנת להקשות על הגילוי, הפליגה הספינה סמוך לקו החוף, היא שטה דרך מיצר מסינה שבין איטליה לסיציליה, מצפון לאי כרתים, על פני החוף הדרומי של קפריסין עד לחוף הסורי, ומשם הדרימה אל חופי הארץ.
- במהלך ההפלגה ננקטו אמצעי זהירות במטרה למנוע את זיהוי הספינה כנושאת מעפילים. נוסעיה הורשו לעלות על הסיפון רק בלילות. לקראת סיום ההפלגה פורק המטבח שנבנה על הסיפון והושלך לים.
- בעת שהספינה התקרבה לחופי הארץ פקדו עליה אנשי המוסד לעלייה ב' להגיע לחוף נהריה, אך בהמשך שינו את דעתם והורו לה להגיע לחוף תל אביב מכיוון מצרים – דבר שהיה מחייב להאריך את מסעה בכ-480 קילומטר.
- מפקד ספינה החליט שלא לקיים את ההוראה החדשה אלא להמשיך לחוף נהריה. הוא עשה כן משום שחשש שהארכת ההפלגה תגדיל את הסיכון לאיתור הספינה על ידי מטוסים וספינות בריטיים, וכן משום שלא רצה להחמיץ את ההזדמנות להנחית את המעפילים בחוף ב-1 בינואר, יום ראשית השנה החדשה, מועד שבו היה סיכוי שהבריטים בחוף יהיו פחות ערניים.
- כאשר הגיעה הספינה לראש הנקרה נראתה באופק משחתת בריטית, ולכן שינה מפקד האוניה את כיוון הספינה כדי להיצמד לחוף ככל האפשר. אולם, באותה העת השלטונות הבריטים, התרכזו בלכידתן של צמד אוניות ה"פאנים" ("פאן יורק" ו"פאן קרשנט"), ולכן לא השגיחו עליה.
- ב-1 בינואר בשעה 12:00 לערך עלתה הספינה על שרטון כ-80 מטר מחוף נהריה והחלה הורדת המעפילים לחוף באמצעות חבלים וסירות.
- שוטרים ממשטרת עכו הגיעו לחוף במהרה, אבל באופן מפתיע וחסר תקדים הם לא הפריעו לירידת המעפילים לחוף, הבטיחו לעכב את הגעת הצבא הבריטי למקום ואפילו החישו את פיזור המעפילים.
- בתוך כשלוש שעות הורדו המעפילים מהספינה ופוזרו למקומות מסתור: כ-300 נותרו בנהריה והיתר פוזרו ביישובים יהודיים באזור.
- הצבא הבריטי נהג באדישות מפתיעה: הודעה על הגעת האוניה נמסרה לבסיס צבאי סמוך לנהריה, אך הוא לא הוציא סיור כדי לבדוק אותה. לאחר השעה 14:00 הקיף לבסוף כוח צבאי את החוף לאחר שתצפית בריטית מבסיס סטלה מאריס שעל הר הכרמל הבחינה בהתקהלות שם. הבריטים החלו בזיהוי האנשים, שהיו רובם תושבי נהריה וקיבוצי הסביבה. אלו מהם שנשאו תעודות שוחררו מיד, ומרבית האחרים שוחררו בהתערבות ה"מוכתר" של נהריה. רק 12 בני אדם – שלא היו מעפילים – נותרו בידי הצבא.
- לקראת ערב הוטל עוצר על נהריה אך החלו בה חיפושים אחרי מעפילים רק למחרת בבוקר. 131 מהמעפילים נלכדו. בסופו של דבר הסכימו השלטונות הבריטיים לבקשת הסוכנות היהודית שמעפילים אלו לא יגורשו לקפריסין ויישארו בארץ, והעבירו את המעפילים לידי אנשיה.
- ההיסטוריון נחום בוגנר סבור שעל רקע ההגעה בהסכמה של 15,000 מעפילי אוניות הפאנים לקפריסין, לא ראו הבריטים טעם להתמיד ולרדוף אחרי כמה מאות מעפילים. יותר מזה, הוא סבור שכל מעשי כוחות הביטחון הבריטיים סביב נחיתת מעפילי הספינה מעידים על כך, שהדרגים הגבוהים של ממשלת המנדט העדיפו שלא לעסוק במצוד נמרץ אחרי המעפילים, משום שהשלטון הבריטי בארץ התקרב לסיומו והפינוי הבריטי ממנה כבר היה בעיצומו. ההסכמה להשאיר את המעפילים בארץ נבעה כנראה מכך שהבריטים היו מעוניינים בדילול מחנות המעצר בקפריסין לקראת סגירתם.
- בכך, "האומות המאוחדות" הייתה אוניית המעפילים האחרונה שפרצה את ההסגר הבריטי על חופי ארץ-ישראל.