דב הוז

  • מידע כללי:
      • סוג האוניה – אוניית חופים, הייתה עשויה מעץ.
      • גודל האוניה – אורכה כ-43 מטר ורוחבה כ-6 מטרים.
      • מהירות הפלגה – 12-14 קמ"ש.
      • סוג מנוע – מנוע דיזל מדגם אנסלדו. 
    • שם האוניה – שמה המקורי של האוניה היה "Fede", אך לפני הפלגתה שונה שמה. היא נקראה על שם מנהיג הפועלים הארץ ישראלי, דב הוז. הוז אירגן מתנדבים לגדוד העברי בצבא הבריטי במלה"ע הראשונה, היה אחד ממתווי הדרך של תנועת העבודה ושל ה'הגנה' והיה מיוזמי התעופה העברית. הוא נהרג בתאונת דרכים בדצמבר 1940.
  • ההכנות לקראת ההפלגה:
      • רכישת הספינה – האוניה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' עדה סרני ויהודה ארזי בעיר אונליה (Oneglia) באיטליה, סמוך לגבול הצרפתי בפברואר 1946. הרכישה התבצעה באמצעות אזרחית איטלקייה ששימשה כאשת קש, בחברת "דאקו פרסו מוסו מארקוצ'י" ("Dacco Presso Musso Marcutchi") בנמל סבונה.
      • ההכנות – מנמל סבונה הפליגה האונייה בעזרת סוכן איטלקי, למפרץ פירלי. הסוכן הבטיח מראש שהשלטונות לא יפריעו, והשיג שיתוף פעולה מצדם. אנשי המוסד לעליה ב' גייסו מהנדס יהודי מטורינו, שתכנן את מבנה האונייה, שעליו הונחו דרגשי עץ ללינה והורכבו מכלי מים נוספים. בנוסף, הובאה אספקה – 4 טון מים, 20 טון דלק ל-38 יום, ומזון ל-15 יום.
      • העברת הספינה – בעת ההכנות התפוצץ בקרבת הספינה מוקש ימי, שהופעל כנראה בעקבות הפעלת מנוע האונייה. הפיצוץ גרם למותם של ארבעה פועלי מספנה מקומיים. בעקבות זאת, הועברה הספינה במסדרון ימי בין מוקשים לנמל לה ספציה, שם נבנו באונייה תוספות נוספות.
        • בין הגורמים שהיו בנמל לה ספציה וסייעו בהכנת האונייה לקראת ההפלגה היו משה רבינוביץ (כרמלי) ויוחנן זייד.
      • הבאת המעפילים לאונייה – המעפילים שעלו על האוניה, כ-675 נפש, הגיעו ממדינות מזרח ומרכז אירופה. הם היו חניכי תנועות נוער, פרטיזנים וניצולי גטאות ומחנות השמדה, בקשת גילאים רחבה. הם נאספו במחנות בעיר מג'נטה (Magenta) , ליד רומא, ובעיר טרדאטה (Tradate) כשני קילומטרים צפונית ללה ספציה. המחנות נשכרו על ידי אנשי המוסד. 
    • פרשת "לה ספציה":
      • אוניית "דב הוז" הייתה אמורה להפליג למשימתה בראשית אפריל 1946 יחד עם אוניית המעפילים "אליהו גולומב". לפני ההפלגה המתוכננת אורגנה שיירת משאיות ש"הושאלו" מהצבא הבריטי ע"י קבוצת חיילים ארץ ישראלים. השיירה הביאה 1,014 מעפילים לנמל. האיטלקים חשבו בטעות שמדובר בפשיסטים ונאצים המנסים להימלט מעמידה לדין על פשעיהם במלחמת העולם השנייה ועצרו את השיירה. ישראל ליברטובסקי, מפקד שיירת המשאיות שהתחזה לקצין בריטי. לאחר נעצר על ידי המשטרה האיטלקית. יהודה ארזי, האחראי למבצע כולו מטעם המוסד לעליה ב', הצליח לשכנע את השוטרים האיטלקים כי השיטה הטובה ביותר לטיפול באירוע היא פינוי המעפילים מהכביש וריכוזם באוניות. בעקבות זאת ובעקבות הבנת טעותם, אפשרו האיטלקים את עלית המעפילים לספינה. לעומתם, הבריטים, ששלטו אז באיטליה בשלטון צבאי, הבינו בשלב זה את מהות הפעולה וחסמו את אפשרות היציאה של האוניות מהנמל. הם הטילו מצור על נמל לה-ספציה ושלחו כוח בריטי חמוש לעלות לספינות כדי לחפש מזון וציוד צבאי בריטי החשודים כגנובים. בכך בעצם מנעו את ההפלגה. בנוסף לכך, שלהבת פראייר וישראל ליברטובסקי, שארגנו את שיירת המעפילים, נעצרו. 
      • כתגובה לפעילות הבריטים, המעפילים התבצרו על הספינה והרציף שלצידו עגנה, איימו בהתאבדות והכריזו על שביתת רעב שארכה 3 ימים. פעולות המעפילים נעשתה בהנהגתם של יהודה ארזי, ראש המוסד לעליה ב' באיטליה שהתחזה למעפיל על מנת לעלות לאונייה "אליהו גולומב", וחבר הפלי"ם משה רבינוביץ שנשלח מהארץ על מנת לסייע בארגון ההפלגה. 
      • נחישותם וסבלם של המעפילים זכתה לתהודה רבה בכלי התקשורת בעולם. גם היישוב העברי הפגין הזדהות עם המעפילים. למשל, יום ראשון י"ג בניסן תש"ו 14 באפריל 1946 הוכרזו כיום שביתת מסחר וצום ומנהיגי היישוב הביעו בפומבי את מורת רוחם מעיכוב המעפילים בלה ספציה. ‏ 
        • גם תושבי העיר לה ספציה סיפקו למעפילים תמיכה איתנה במאבקם. בעקבות זאת, ניתן לנמל ניתן הכינוי "שער ציון" (Porta di Sion).
      • במהלך הפרשה הסכימו הבריטים תחת הלחץ לאפשר ל'אליהו גולומב' להיכנס לנמל ולקלוט חלק מהמעפילים על מנת להקל על הצפיפות הנוראית ששררה על גבי 'דב הוז'. עוד במהלך הפרשה, ארגון הג'וינט סיפק מזון למעפילים שאפשר חגיגה גדולה של ליל הסדר יחד עם מוזמנים רבים.
      • עד ה-17 באפריל התנהל משא ומתן סוער על עתיד שתי האוניות, שבו היו מעורבות ממשלות בריטניה ואיטליה ואישי ציבור ברחבי העולם. אחד נטל מאותם גורמים שנטל חלק מרכזי במו"מ היא הרולד לסקי, יהודי מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית. לבסוף אפשרה הממשלה הבריטית למעפילים להפליג ארצה, והחליטה לנכות את מספרם ממכסת ה'סרטיפיקטים' (רישיונות עלייה) החודשית.
      • חשיבות הפרשה – פרשת לה ספציה הייתה הפעם הראשונה אחרי מלה"ע בה זכה מפעל ההעפלה לפרסום בינלאומי נרחב. היא מהווה ציון דרך חשוב במפעל ההעפלה בזכות תרומתה הייחודית הן למוטיבציה של יהודי העולם להתגייס לעזרת היישוב במאבקו נגד הבריטים והן להשפעה המצטברת של מפעל ההעפלה על הצלחת המאבק המדיני שעתיד היה להגיע לשיאו תוך פחות משנה וחצי עם ההחלטה ההיסטורית של הכ"ט בנובמבר.
        • אוניית "דב הוז", יחד עם "אליהו גולמב", הפכה למפגן הסברה ציוני, וכך למשל, גלויות שנשלחו ממנה הוחתמו בחותמת מיוחדת שנוצרה לכבוד ההפלגה, ועליה בין היתר המילים "דב הוז" בעברית ואנגלית.
  • אנשי הצוות על האוניה:
      • מפקד האוניה – איש הפלי"ם אליעזר (קליין) טל.
      • גדעוני – גרשון עציון. לרשותו עמד מכשיר קשר שהוכן במעבדת ההגנה.
      • אנשי צוות נוספים על האוניה – צוות ההשטה כלל רב חובל ושנים עשר מלחים איטלקים.
  • ההפלגה וההגעה לחופי הארץ:
    • האוניה יצאה מנמל לה ספציה ב-8 במאי 1946 ועל סיפונה 675 מעפילים. בעת ההפלגה, נכח קהל אוהדים של אלפים מתושבי העיר בנמל. לפני ההפלגה הגלויה נערך טקס רב רושם בנמל שציין את ניצחון המאבק העקשני של המעפילים בפרשת "לה-ספציה".
    • האונייה הגיעה לחיפה ב – 13 במאי כשהיא מלווה בשתי משחתות בריטיות. כמובטח, המעפילים הורדו בנמל חיפה באופן חופשי.
    • ב-28 במאי הפליגה "דב הוז" חזרה לאיטליה עמוסה בדלק ובציוד. בהמשך 1946 ביצעה הספינה הפלגת מעפילים נוספת תחת השם 'ארבע חרויות'.

***

תמונות:

אוניית המעפילים "דב הוז".
       
[מקור(1) – ארכיון ההגנה, מקור(2) – אתר בנתיבי העפלה]
מעפילי "דב הוז" ליד האוניה.
[מקור – אתר בנתיבי העפלה]
אוניית המעפילים "דב הוז", 1946.
[מקור – עמותת חיל הים]
משה רבינוביץ, איש הפלי"ם, מכריז על שביתת הרעב בנמל לה-ספציה, 1946.
[מקור – אתר הפלי"ם (זרוע הים של הפלמ"ח)]
   
החיים על הרציף בלה ספציה בעת ההמתנה הארוכה לשחרור הספינות, 1946.
[מקור – אתר הפלי"ם (זרוע הים של הפלמ"ח)]
כנס בנמל ספציה של אנשי האוניות דב הוז ואליהו גולומב, 1946.
[מקור – אתר הפלמ"ח]
שביתת רעב של מעפילי האונייה בנמל לה ספציה, 1946.
[מקור – אתר הפלמ"ח]
שביתת רעב של מעפילי האונייה בנמל לה ספציה, 1946.
[מקור – הארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונות העולמית]
הצום של נבחרי הישוב כתמיכה במעפילים מאוניית "דב הוז" בעת עיכובה בנמל לה – ספציה, 1946. התמונה צולמה בחצר המוסדות בירושלים. במרכז התמונה – גולדה מאיר ואהרן צילינג.
[מקור – הארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונות העולמית]
    
נציג של הסוכנות היהודית, נואם על סיפונה של אוניית המפעילים "דב הוז" בנמל לה ספציה, 1946.
[מקור (1), מקור(2), מקור(3)– הארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונות העולמית]
   
הפלגת מעפילים מאיטליה באוניות המעפילים "דב הוז" ו"אליהו גולומב", 1946.
[מקור(1), מקור(2)– הארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונות העולמית]
אוניית המעפילים "דב הוז", 1946.
[מקור– הארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונות העולמית]
     
אוניית המעפילים "דב הוז" מגיעה לנמל חיפה, 1946.
[מקור (1), מקור(2) –  אוסף התמונות הלאומי (National Photo Collection of Israel)]
קרובי משפחה וחברים של המעפילים, בין היתר מאוניית המעפילים "דב הוז", צופים בחיל הים הבריטי שמעכבים את המעפילים בהגיעם לנמל חיפה, 1946.
[מקור –  אוסף התמונות הלאומי (National Photo Collection of Israel)]
מחנה אוהלים של מעפילים בנמל לה ספציה באיטליה, בו חיכו המעפילים לעלות לאוניית המעפילים "דב הוז", אפריל 1946.
[מקור – ארכיון בית לוחמי הגטאות]

מסמכים:

כרזה המכריזה על שביתת רעב בעיר חיפה שמחאה על מניעת עלייתם של מעפילי אוניית "דב הוז", 14/04/1946.

[מקור – הארכיון היוני המרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית]

***

חומרים נוספים:

  • הסרטון "עולי ספציה בחוף מבטחים" משנת 1946, אשר הופק ע"י נתן אקסלרוד, מציג את הגעתן לנמל חיפה של שתי ספינת המעפילים "דב הוז" ואחריה ספינת המעפילים "אליהו גולומב" – כאן [הסבר נוסף על הסרטון מתוך אתר הספרייה הלאומית – כאן]
  • עדויות וסיפורים על פרשת לה-ספציה:
  • שיחה עם ד"ר מרדכי נאור, על פרשת לה ספציה (שיחה מספר 3).
  • מסלול הפלגתה של אוניית המעפילים:
[מקור – עמותת חיל הים]

כתיבת תגובה