סופקה סקיפווית הייתה אריסטוקרטית רוסיה, קומוניסטית בבריטניה, זוכת אות גיבור השואה הבריטי וחסידת אומות עולם.
קורות חייה:
סופקה סקיפווית לבית דולגורוקי נולדה בשנת 1907 בסנט פטרסבורג שברוסיה, בתו של הנסיך פטר אלכסנדרוביץ דולגורוקי מסנט פטרסבורג.
סבה, הנסיך דולגורוקי, היה קצין בכיר בחצרו של הצאר ונצר למייסדי מוסקווה. לאחר נפילת הצארות הייתה סופקה פליטה וחיה באנגליה ובצרפת עם בעלה, לאו זינובייף, שהיה בן למשפחה רוסיה גולה אחרת. לסופקה וללאו היו שני בנים, פטר ויאן. בשנת 1937 התגרשה סופקה מלאו והתחתנה עם הבריטי גריי סקיפווית. בנם פטריק נולד ב-1939. גריי נהרג בשנת 1942, במסגרת תפקידו בחיל האוויר הבריטי.
כשהובס הצבא הצרפתי ביוני 1940 שהתה סופקה בפריס. הגרמנים עצרו אותה בנובמבר, עם אזרחים בריטיים אחרים, שכעת היו אזרחי מדינת אויב. הנתינים הבריטיים נכלאו בצריפים בבזנסו (Besançon), מחנה מעצר לאזרחים, ובמאי 1941 נשלחו כל 400 הבריטים למחנה המעצר ויטל (Vittel). סופקה שוחררה ביולי 1944 בעסקת חילופי אסירים בין בריטניה לגרמניה.
הצלת היהודים:
בתחילת 1943 הגיעו לוויטל מוורשה 280 יהודים פולנים שהיו בעלי דרכונים אמריקאיים או ויזות. חלק מהדרכונים זויפו או התקבלו דרך קונסוליות בשוויץ ומדינות אחרות ללא אישור ממשלותיהן של אותן מדינות. סופקה זועזעה מהסיפורים הטרגיים ששמעה מהאסירים היהודיים והחליטה לנסות לעזור להם.
"הדבר שהרשים אותנו יותר מכל באסירים חדשים אלה היה ההופעה הסהרורית שלהם. הם נראו המומים. הם דיברו מעט. לא נראה שחייכו אי-פעם. הם הלכו לאט בגינה, כאילו הם חוששים מעשיית מעשה לא נכון", כתבה סופקה באוטוביוגרפיה שלה סופקה, "אוטוביוגרפיה של נסיכה" (1968)
סופקה ומדליין וייט (לימים שטיינברג), אזרחית בריטית נוספת שהייתה עמה בכלא, ניסו לעזור ליהודים אלה ככל שיכלו. הם שמרו על מגע סדיר עם המחתרת הצרפתית, הרזיסטנס, שסיפקה להן מסמכים מזויפים, אותם הפיצה סופקה בקרב בני נוער יהודיים בוויטל.
ב-3 באפריל 1943 הצליחה סופקה להכניס לתוך שפופרת של משחת שיניים רשימת שמות של יהודים, מחזיקי דרכונים דרום אמריקאיים שהיו במחנה. השפופרת הועברה לפרטיזנים צרפתים ונועדה לליסבון שבפורטוגל ולדיפלומטים מערביים, כך שתתאפשר הגנתם של יהודים אלה מגירוש. לרשימה נוספו פרטים על המצב הטרגי, תוך הדגשת הצורך הדחוף לפעול מהר בערוצים דיפלומטיים.
בינואר 1944 החלו הגרמנים לבדוק את תוקפם של הדרכונים הדרום אמריקאיים אותם החזיקו האסירים היהודיים בוויטל והגיעו למסקנה שהדרכונים אינם תקפים. ממשלות דרום אמריקה עצמן לא הכירו במסמכים אלה, ולכן נמצאו מעתה נושאיהם של מסמכים אלה בסכנת גירוש למחנות ההשמדה – סכנת מוות.
נעשה נסיון להשיג מסמכים תקפים ליהודים אלה, אך לרוע המזל, כאשר הגיעו המסמכים לוויטל, היה זה מאוחר מדי. בסוף אפריל ובאוגוסט 1944 גורשו כל היהודים, להוציא 60 מהם, בשתי קבוצות מוויטל דרך מחנה דרנסי לאושוויץ-בירקנאו. סופקה יכלה לעשות אך מעט כדי לסייע למגורשים היהודיים, והייתה עדה בזעזוע לגירושם מוויטל.
"הפולנים ידעו טוב מאד מה פירושה של הרכבת הזו. עבורנו, 'גירוש' היה רק מילה… לא היתה לנו אפשרות לדמיין את השלדים המעונים שמאוחר יותר זוהו עם המחנות. אבל הם [הפולנים] ראו", כתבה סופקה באוטוביוגרפיה שלה.
לאחר הגירוש הראשון של היהודים הפולנים, השתמשו סופקה ומדליין בקשריהן עם תנועת המחתרת הצרפתית כדי לארגן את הוצאתם של מספר ילדים מהמחנה. הן הצליחו להציל את חייו של תינוק יהודי. האם נלקחה מבית החולים, אבל התינוק הושאר מאחור. השתיים פחדו שמא לבסוף יגורש התינוק, והבריחו את התינוק אל מחוץ למחנה.
לאחר המלחמה:
לאחר המלחמה עבדה סקיפווית עבור ארגוני צדקה והייתה פעילה במפלגה הקומוניסטית של בריטניה.
הנצחתה:
ב-14 ביוני 1998 הכיר יד ושם בסופקה סקיפווית כחסידת אומות העולם.
קישורים:
אתר יד ושם
https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/righteous-women/skipwith.asp
ויקיפדיה:
