Moshe Harel
1920-2001
Moshe Harel was born on October 13th 1920 in Sitard Holland (Province of MAASTRICHT in the south of Holland) as the first son of Martijn and Elisabeth Hertz. He was born as Marcel Ernest Hertz.
When child his family moved to Rotterdam, where he received his elementary education.
Moshe –Marcel finished High school and left for the University of Delft to study Architecture (he will complete his studies in 1941, as the WW2 was already under way). During his studies Marcel joined Jewish youth organizations that were active assisting Jewish refugees fleeing Nazi Germany. During one of the fund raising functions he met his friend for life Rachel ROSS.
With the Nazi invasion in to Holland and its conquest. Laws against the Jews were immediately implemented. When the process of expelling Dutch Jews to the East started, the Hertz family house maid Mrs. Martha Nachtechaal recruited her family in Benekom, Ede and Lunteren to hide host, hide and save the Hertz family.
Marcel who had to work in the fields and green-houses, was forced to change his identity and changed his name to Rinnus Freiland. He also had to appear as deft and limited in speech to disguise the fact he is not a local farmer. Later he joined the Resistance and was active in helping soldiers from the Allied forces to reunite with their units. For his bravery and sacrifice he would receive appreciation letters from the US supreme commands and from the Dutch government.
On VE Day May 9th 1945 he reunited with Rachel his injured and beaten Fiancée who just escaped from the Gestapo captivity, The same day they married in Ede as members of the Resistance were standing on guard saluting the young couple.
Ayear later their first son Matty was born and two years later their second son Elchanan will join.
The family moved back to Rotterdam where Marcel returned to his Architecture practice.
Immediately after the war Marcel and Rachel realized there is no place for Jews but Israel and they should immigrate without delay. Their decision finally materialized in February 1950 , The Family founded a new start in Kibbutz Beit Hashita ,where Marcel ( now MOSHE) worked as a construction worker and Rachel as a kindergarten teacher. Two years later they founded their new home in the small town of Holon and Moshe returned to become an Architect.
He joined the local firm of LOTTE COHEN.
Moshe was proudly enlisted to the reserve units of the IDF, engineering corps, and had to participate in the Sinai war of 1956.
In 1954 their third "Israeli" son Shmuel was born. And they moved to Tel Aviv. Moshe joined one of the leading Architecture firms Zalkind & Co to later become the senior partner of that office. He became a renowned expert of Scientific Institutions Universities and public offices.
His buildings /creations have upgraded and shaped the Technion in Haifa , Hebrew University – Jerusalem, Tel Aviv University, and others but the jewel in the crown was off course buing the chief Architect of the Weizmann Institute of Science .here he created his masterpieces including the Koffler Tower and the Sun Tower.
His office was also instrumental in defining the new concept of high schools in Israel building three model schools in Yahood, Ashdod and UM EL PHACHEM.
In parallel to his professional contribution, Moshe emphasized social activities; He joined the Rotary club and became a center –active member serving as the President of the Hertzeliya Rotary club
Moshe passed away at the age of 81 in 2001 leaving behind three son, three daughters in law, seven grand- children and two great grandchildren.
As well as tenth of buildings which serve as monuments and evidence to his talents and love of humanity.
משה הראל
1920-2001
משה הראל נולד בעיירה סיטארד,בדרום הולנד (אזור מאסטריכט) ב 13 אפריל 1920 . בן בכור להוריו מרטין
ואליזבת הרץ. שמו בעת הולדתו היה מרסל ארנסט הרץ.
בהיותו ילד, עברה משפחתו לרוטרדם ושם בילה את ילדותו
משה-מרסל סיים תיכון ריאלי והחל בלימודי אדריכלות באוניברסיטת דלפט (
את לימודיו יסיים ב-1940 לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה)
במקביל ללימודיו היה פעיל בארגוני נוער יהודיים, במסגרתם החלו לסייע
לפליטים יהודים אשר עברו מגרמניה להולנד,
באחד מארועי התרמה אלו הכיר את רחל רוס ,עמה החליט לקשור את עתידו.
בשנת 1941, עם פלישת הגרמנים להולנד וכיבושה ,החלו הנידויים והסנקציות
כנגד היהודים,וכשהתחיל תהליך גרוש יהודי הולנד למחנות ההשמדה במזרח, התגייסה מנהלת
משק הבית של משפחת הרץ- מרטה נכטיחאל- וארגנה את הסתרתם של בני המשפחה בבתי משפחת
נכטיחאל, בבנקום, איידה ולונטרן ( עיירות וכפרים ליד ארנהיים).
משה מרסל – עליו הוטל לעבוד בשדות הירק כאחד האיכרים- נאלץ להסתיר
זהותו ואימץ את השם רינוס פריילאנד ( ארץ חןפשית) היה עליו להתנהג כחרש אילם בכדי
להסתיר העובדה שלא היה בן המקום. בהמשך התגייס למחתרת ההולנדית ועסק באיתור ,
איסוף הסתרה והצלה של לוחמי בנות הברית אשר נותקו מיחידותיהם או הוצנחו מעבר
לקווים, על פעילויות אלו זכה למכתבי הוקרה וצל"שים ממפקדי כוחות הברית וממשלת
הולנד.
ביום סיום המלחמה -9 במאי 1945 נשא לאשה את ארוסתו רחל רוס –אתה התאחד
יום קודם עם שובה פצועה ממחנות הגסטאפו
הגרמני.
כעבור כשנה נולד בנם הבכור מתי וכשנתיים מאוחר יותר בנם השני אלחנן
המשפחה עברה שוב לרוטרדם ,שם עסק במקצועו –אדריכלות,
מיד עם סיום המלחמה גמלה בליבם של משה ורחל ההחלטה לעלות לארץ ישראל
שכן אין ליהודים בית אחר להוציא מדינתם, ושוב לא יוכלו להשאר בגיא ההריגה בארופה.
משקולי סוכנות ורשויות העליה התמהמה עליתם עד פברואר 1950 , עם עליתם שוכנו בקיבוץ
בית השיטה שם הועסק משה כפועל בנין בעוד רחל מטפלת בבית הילדים.
כעבור כשנתיים עברה המשפחה לחולון ומשה שב לעסוק בתחום האדריכלות
במשרדה של האדריכלית לוטה כהן
משה התגייס לצהל ושובץ כקשר בחיל ההנדסה – במסגרת זו לחם המבצע קדש-
חיל חופשי במדינתו! במקביל נולד בנו השלישי – צבר בשם שמואל
ב1954 הצטרף למשרד אדריכלים מוביל של נחום זלקינד והחל בתכנונם של
מוסדות ציבור ומוסדות חינוך. משה הפך לבר סמכא בתחום והיה ,לימים אדריכלם של מיטב
בניני ההשכלה הגבוהה בישראל. בניניו מפארים עד היום את הטכניון, האוניברסיטה
העברית, אוניברסיטה תל- אביב. הקריה למחקר גרעיני ועוד. אך גולת הכותרת של עבודתו
היו בניני המופת במכון ויצמן למדעים ( פיסיקה,מדעי החיים, אולם ויקס, כימיה, מאיצי
החלקיקים, מגדל קופלר ומכון השמש).
משרדו של משה הראל היה שותף לגיבושה של התפיסה ההנדסית של בתי הספר
המקיפים בישראל ( יהוד. אשדוד. אום אל פאחם ועוד)
במקביל לעבודתו היה משה פעיל מסור במועדון רוטרי הרצליה והיה נשיא
המועדון מספר תקופות
משה הראל נפטר בגיל 81 (2001) ממחלה קשה ץ השאיר אחריו שלשה בנים שלש כלות שבעה נכדים ,שני נינים ועשרות בנינים המהווים עדות ומזכרת לפועלו וכשרונו.
