רחל רוס הראל Rachel (Roos-Hertz) Harel נולדה ברוטרדם למשפחת רוס, עשר שנים אחרי אחיה הבכור. בגיל שנתיים חלתה בשנית, מחלה מדבקת ומסוכנת ביותר באותה תקופה והיא אושפזה בבידוד. מאחר שהתקשתה לבטא את רצונה והרבתה לומר די די (זה זה בהולנדית) כינו אותה האחיות בבית החולים דידי, כינוי שדבק בה כל חייה.
בהיותה בת ארבע נפטר אביה וכעבור שלוש שנים נישאה אמה ללואיס שטראוס. שטראוס ואמה סברו שעל רחל להצטרף לאחר סיום בית הספר היסודי למאמצי הפרנסה של המשפחה. היא נאבקה על זכותה ללמוד בתיכון ולאחר שמנהלת בית הספר התוודעה למאמציה היא נרתמה לסייע לה. בזכות שיעורי העזר שהוענקו לה ללא תשלום היא סיימה את בית הספר והכשירה עצמה כגננת.
את מרסל הרץ, שסיים לימודי אדריכלות, פגשה לראשונה במסיבת פורים שנועדה לגיוס כספים למען פליטים יהודים מגרמניה שהגיעו להולנד. הזוג התארס באוגוסט 1941. ביולי 1942 משפחת הרץ הייתה אמורה להשלח למזרח. מרתה נגטגל (Nagtegaal), שעבדה אצל משפחת הרץ, הציעה להסתירם אצל בני משפחתה. באוגוסט 1942 פוזרו בני משפחת הרץ, וכן רחל ואמה, בין בני משפחת נגטגל. במרס 1943 השיגה מרתה עבורם תעודות זהות מזויפות וכרטיסי הקצבה של מזון ומצרכי מחיה. בני משפחת נגנטל הוכרו ב- 1988 על ידי יד ושם כזכאים לתואר חסיד אומות העולם.
רוס, שהתחזתה לגויה כפרית, הצטרפה למחתרת ההולנדית וקיבלה תפקיד בלדרית של ביל וילבור (Bill Wildeboer ) שהיה מפקד תנועת ההתנגדות של אזור איידה. במאי 1943 צורפה קבוצת התנגדות זו לשלוש קבוצות אחרות שפעלו בכפרים הסמוכים: בנקום (Bennekom), לונטרן (Lunteren) ואדרויין (Ederveen). גם ארוסה מרסל פעל במחתרת ההולנדית תחת שם פיקטיבי: ריינוס ון אלק (Rienus van Elck).
תפקידה של רוס היה ליצור קשר בין מפקדי המחתרת לפעילים שדאגו בעיקר למציאת מקומות מסתור ליהודים ולסרבני חתימה על הצהרת הסולידריות. חרף הסכנות היא נעה בין הכפרים ברכיבה על אופנים כשהיא מתחזה לאיכרה בת האזור. באוגוסט 1944 כאשר אוחדו הקבוצות שלחמו בנאצים בארגון שכונה "כוחות הפנים" התרחב היקף עבודתה של רוס והיא נטלה חלק גם בפעולות בלתי אלימות נוספות אשר נועדו לשבש את ההוראות הרשמיות של הגרמנים על ידי סילופן.
ב-17 בנובמבר 1944 היא נתפסה על ידי הגרמנים לאחר שאחד מחברי המחתרת שנתפש ועונה גילה את המידע עליה. בעת תפיסתה היא הצליחה להשמיד את מכתבי מפקד המחתרת שהיו עמה והצליחה לשכנע את אנשי הביטחון הגרמנים שיש לה פגישה במקום ציבורי. אולם ניסיונה להימלט כפי שתכננה נכשל. היא נורתה ברגליה ונלקחה לאפלדורן (Apeldoorn ), מקום משכנה של המפקדה הראשית של שירות הביטחון הגרמני באזור.
אסירה ששהתה במקום תיארה את הגעתה של רוס : "אני נמצאת במחלקת הנשים של בית הכלא לאסירים פוליטיים באפלדורן. מצד אחד של המסדרון נמצאים התאים שניים וחצי על שלושה מטר כל אחד. ובכל תא שוכבות שש נשים על שקי קש. המסדרון הצר שאליו פונים התאים נעול היטב גם הוא. לפני כמה שבועות נעצרתי בחארדרן גם הוא כפר בפיילווה. יש כאן ארבעה שומרים... "...פתאום השומר מתרחק בריצה וחוזר אחרי כמה דקות כולו נרגש. מצווה עלינו לעמוד כולנו לאורך קיר המסדרון ולראות מה יעבור שם. הוא מניף את זרועותיו ומתבלבל בדיבורו. "כזאת מכשפה, באשמתה הציתו בית כזאת אישה רעה. אנחנו עומדות קרוב לדלת כאשר התהלוכה העלובה חולפת על פנינו: בחורה צעירה מאוד שאת פניה לא ניתן לזהות כמעט כי הם כחולים ונפוחים ממכות, עיניה הכהות סגורות לכדי חריצים דקים, רגליה מכוסות בתחבושת, כנראה בגלל פצעי ירי. שני שוטרים משירות הביטחון סוחבים אותה, כשהבעה נרגשת ונקמנית על פניהם. ...די היה לנו כל הזמן הזה בסבל של עצמנו, ועכשיו נסחבה פנימה הבחורה הזאת, הצעירה כל כך, שרגליה פצועות ופניה נפוחים ומאחוריה הזדחלה בלא קול הרוח הרעה ששמה "התעללות".
ביום שלמחרת באו שתי נשים כדי לסחוב אותה מתוך התא, שבו כלאו אותה, כיוון שלא יכלה ללכת אל המשרד לצורך חקירה. בבית הסוהר חבשו מעט את רגליה הפצועות מהירי. היא לא קיבלה מקום שכיבה טוב יותר מאיתנו ולקחו אותה לחקירות, שוב ושוב. שם הכו אותה, כי הם רצו לדעת שמות."[1]
אף שעברה עינויים קשים רוס לא הסגירה את חבריה. מכיוון שמוצאה היהודי לא היה ידוע וגם חברותה במחתרת לא הוכחה היא לא הוצאה להורג. לאחר שלושה חודשים בכלא עם התקדמות כוחות בעלות הברית בתוך הולנד, היא הועברה במרץ 1945 מאפלדורן יחד עם אסירות נוספות למחנה המעבר וסטרבורק Westerbork transit camp במזרח הולנד סמוך לגבול גרמניה, ממנו שולחו 107,000 מיהודי הולנד ברכבת למחנות המוות בפולין בעיקר לאושויץ וסוביבור. במרץ כמעט ולא נותרו יהודים בהולנד, ורוס נכלאה בצריף עם אסירות פוליטיות נוספות.
במחנה ששימש באותה תקופה כמחנה עבודה בעיקר לאסירים ואסירות פוליטיים, היו התנאים קשים ביותר. הם עסקו בפירוק בטריות והמזון היה דל במיוחד.
בתחילת אפריל 1945 כאשר נשמעו תותחי בעלות הברית החלו אנשי האס.אס. לארגן את השיבה לגרמניה והנשים הצעירות הוצאו למסע רגלי קשה. בליל המסע השני הצליחה רוס לברוח ומצאה מחסה אצל איכר. למחרת נודע לה שהולנד שוחררה. היא החליטה לא לחכות למשחררים שעוד לא הגיעו לכפר והחלה לנוע לכיוון לונטרן, שם פגשה את ארוסה מרסל הרץ ומאוחר יותר גם את אמה.
ב-9 במאי אורגן טקס הנישואין האזרחי של רחל רוס ומשה (מרסל) הרץ בבניין העירייה של איידה. חברי המחתרת ששרדו השתתפו בטקס החתונה ומפקד המחתרת הזכיר בברכתו את עמידתה של רוס בעינויים ושתיקתה שהצילה את חייו וחיי חברי מחתרת נוספים. באוגוסט 1945 התחתנו רחל ומשה הרץ בטקס חתונה יהודי אצל הרב מרוטרדם בעיר באוטריכט. בנה הבכור של רוס נולד באפריל 1946. בספטמבר 1946 עברה המשפחה לרוטרדם שם קיבל משה הרץ עבודה וזכות לגור בעיר.
ב-21 בנובמבר 1946 התקיים במוזיאון הארצות הטרופיות באמסטרדם טקס חגיגי בו העניק השגריר האמריקאי Dr. Stanley E. Hornbeck שייצג את נשיא ארצות הברית טרומן לרחל רוס הרץ את מדליית החירות עם עיטור דקל ארד. בטקס נכחו גם ראש ממשלת הולנד וילם דרייס Willem Drees , שרי הרווחה והימייה ראש העיר של אמסטרדם, מר ד'איי d'Ailly ,נספח צבאי של בריטניה ונציגי רוב הסגל הדיפלומטי. יחד עם רוס קיבלו את המדליה לוחמי מחתרת נוספים.
בנוסף למדליה קיבלה רוס ציון לשבח שבו היה כתוב:
"רחל הרץ רוס, אזרחית הולנדית, בעבור הישג הראוי למרב השבחים, אשר סייעה לארצות הברית להמשיך ולהילחם באויב ביבשת אירופה, מאפריל 1943 עד מאי 1945. היא הצטיינה באומץ לבה, בנחישותה ובתושייתה בביצוע משימות מסוכנות. תוך התעלמות מוחלטת מביטחונה האישי ובמרץ שלא ניתן להכניעו היא פעלה בתנועת המחתרת, ובמסגרת זו סייעה בפועל במילוט ובהתחמקות של אנשי חיל האוויר של בנות הברית. כאשר נעצרה על ידי הגסטאפו היא סירבה לחשוף מידע חיוני במחיר של סבל אישי רב ועל כך מגיעות לה ההערכה וההוקרה הגבוהות ביותר של האומות המאוחדות."
באוגוסט 1947 התקיים באיידה טקס הסרת הלוט ממאוזוליאום שבו מצאו ארבעים ושלושה חללי המחתרת את מקום מנוחתם האחרון. רחל רוס עם עוד שלוש בלדריות אחרות שימשו משמר כבוד וקיבלו מהנסיך ברנרד שהיה מפקד של "כוחות הפנים" בזמן המלחמה את הדגל ההולנדי שכיסה את הלוט.
ביוני 1948 נולד הבן השני. באוקטובר 1948 הוזמנה רוס לשגרירות בריטניה בהאג לקבל את מדלית המלך עבור אומץ לב למען החירות. המדליה הוענקה לה על ידי השגריר הבריטי בשם המלך ג'ורג' השישי. בטקס נכחו גם ראש עיריית האג, נציג הממשלה והנספח הצבאי של שגרירות ארצות הברית.
בני הזוג הרץ היו פעילים בקהילה היהודית המשתקמת ברוטרדם.
