ישראל ניסן אייזן
קווים לדמותו
הכרתיו במשך שנים רבות, מאז היותי נער צעיר (מ-1953) ועבורי, הוא היה: האבא של פנינה, חברתי דאז ואשתי לעתיד. כרגיל
במחוזותנו, היה לי קושי,איך לקרוא לו...
עם השנים כאשר נולד טל, בננו הבכור, השם הפך באופן טבעי
ל"סבא" או"הסבא ממוצקין"...
הסבא, היה איש מיוחד במינו. קודם כל היה איש מסורתי מאד,
דתי שהקפיד
על כל המצוות ובית הכנסת היה מרכז עיסוקו הרוחני. בבית היה מופנם מעט,
ממעיט בדיבור אולם תמיד חייכן, סבלני וטוב לב. בבית הכנסת במוצקין (ובהמשך בקריית
ביאליק) שימש כגבאי ובעל תפילה מעולה. הייתי מאזין ברוב קשב לתפילתו הצלולה,
הבהירה, המתנגנת בניגון המסורתי כאשר כל מילה נאמרה בכוונה אמיתית. את רוב השבתות
והחגים היינו מוזמנים לבית של הסבא והסבתא ממוצקין, ובזמירות שבת או בשירת ברכת
המזון, לפי הניגונים מבית אבי מצפת, ראיתי איך היה רווה נחת.
במשך שנים היינו מגיעים במוצאי שבת עם הסבתא וכל המשפחה,
לבית הכנסת הגדול בקריית ביאליק ומביאים את הכיבוד (חלה, סרדינים, מלפפון חמוץ
ויין) - ל"שָלֶש שִידֶס" (סעודה שלישית) עבור המתפללים. עד היום ילדינו
נזכרים בערגה בחלה הטבולה ברוטב הסרדין...
לא הייתה עבודה למען הציבור שלא עסק בה, בהתנדבות כמובן.
היה חבר קבוע ב"חברה קדישא" מחזיק קופת גמילות חסדים, וחילק בסתר
"קימחה דה פסחא" לנצרכים.
לפני כל חג פסח, היינו מגיעים עם הילדים לעזור לו להכין
את העצים למדורה שמעליה הונח פח המים הגדול, ומסתכלים באנשים המביאים צרורות סירים
וכלים הקשורים בחבל, וצופים בהתפעלות בסבא הטובל אותם במים הרותחים – ע"מ
להכשירם לשמוש בפסח... ("הגעלת כלים": להכשיר לפני חג הפסח את הכלים שרוצים להשתמש בהם במהלך החג, ושהשתמשו
בהם קודם בחמץ).
מנהג נפוץ כיום, ואני שומע זאת רבות, אפילו מידידי
הקרובים – להאשים את "הדתיים"... "הדוסים, אשמים"...
והמעניין, שרוב הדוברים הללו – לא מכירים כלל את הדת והמסורת היהודית ומכאן, הדרך
קצרה להכללות חסרות בסיס. – ולכל אלה, אני תמיד נותן את הדוגמא של
"הסבא": דתי - לשם שמיים, שלא ע"מ לקבל פרס או טובת הנאה, תורם
ומתנדב בקהילה, לא כפה את דעתו על אף אחד – איש באמונתו יחיה...
איש תם וישר, ענו וצנוע, מסתפק במועט – ועם כל זאת:
"שמח בחלקו".
ישראל ניסן אייזן
נולד: בטומאשוב, פולין, בשנת 1900
נפטר: בקריית מוצקין, ה' בסיון תשל"ח,
10/06/1978 בן 78.
יהי זכרו ברוך.
