דף לכבוד / לזכר

אסף זהר יא 5

עבודת הנצחת יהודי אמסטרדם,הולנד

רקע ואורח החיים בקהילה:

מספר היהודים בהולנד בכ-140,000 נפש ועליהם נוספו 30,000 פליטים יהודים מגרמניה הנאצית . מייד לאחר כניסת הכוחות הגרמנים אל הולנד, הוטלו על היהודים צווים והגבלות. כ־2,000 מהם ברחו וחלק מהאחרים הסתתרו. רבים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה ואל למחנות השמדה במזרח אירופה . בהולנד, על פי תעודות גרמניות, שהה כוח מוגבל מאוד של הוורמאכט , הצבא הגרמני. מרבית ההולנדים לא סייעו ליהודים, וחלקם אף השתתפו בתהליך האיתור, הריכוז וההובלה של יהודי הולנד יחד עם הנאצים. הנאצים הקימו מספר מחנות ריכוז אליהם גורשו היהודים: במזרח הולנד ובצפונה במחנה וסטרבו

אישיות בקהילה היהודית באמסטרדם:

קלאס והנדריקה ואן דר קנופ ומשפחת דינגסדך   התגוררו בשכנות באמסטרדם בהולנד .

עם תחילת גירוש יהודי אמסטרדם בקיץ 1942 החליטו אחותה של סלין- מריאן ובעלה לואי שלא להתייצב  ל "עבודה במזרח" אלא לברוח ולחפש מסתור.

על מנת להקל עליהם במציאת מקום מסתור הסכימו הנדריקה וקלאס  ואן-דר קנופ לקחת את בנם אלכסנדר, בן השלוש. מריאן ולואי הצליחו למצוא מקום מסתור, אך בעקבות הלשנה הם נתפסו ונשלחו אל מותם. הנדריקה וקלאס לימדו את אלכסנדר להציג את עצמו כבן למשפחת ואן-דר קנופ וכך היה מציג את שמו בפני זרים .  בני הזוג אף הצליחו לרשום אותו במרשם התושבים בעירייה בשם משפחתם . 

גם סלין, שהצטרפה לקבוצת מחתרת, מצאה מקלט בביתה של  משפחת ואן-דר קנופ , שם הסתתרה במשך תקופות שונות. סלין אף השתמשה בתעודת הזהות של הנדריקה, בה הוחלפו התמונות.  התעודה אפשרה לסלין להתנייד והצילה את חייה פעמים רבות .

אמצע המלחמה היתה הנדריקה בהריון ועברה להתגורר, לשמירת הריון, בבית הוריה .  אלכס  ילדם של מריאן ולואי נשאר בבית בהשגחתה של דודתו סלין .

שם המחנה/ גטו: מחנה ריכוז אושוויץ

שם מדינת המחנה/ גטו: פולין

שנות פעילות:

מידע וקהילה יהודית:

 אושוויץ-בירקנאו היה מחנה ההשמדה הגדול ביותר, ובו נרצחו מעל 1,100,000 יהודים. אושוויץ-בירקנאו היה גם מחנה עבודה וגם מרכז לרצח מהיר של יהודים על ידי גז ציקלון בי. הוא היה מצויד במספר מתקני השמדה ומשרפות. אושוויץ I, שהיה מחנה הריכוז הראשוני ושימש מרכז מנהלי למערכת המחנות, ובו נרצחו כ-75,000 אינטלקטואלים פולנים וכ-15,000 שבויי מלחמה סובייטיים. יהודים נשלחו לאושוויץ מכל רחבי אירופה: מנורווגיה בצפון עד רודוס, בדרום אירופה, ומטולוז בדרום צרפת ועד אוקראינה במזרח. רוב האנשים הגיעו למחנה ברכבת, לעיתים קרובות אחרי נסיעה קשה ביותר בקרונות בקר חתומים, שנמשכה כמה ימים, ואף מעל שבוע והורדו לרמפה היהודית. עם הגיעם אל הרציף הורדו היהודים מהרכבת באלימות ובכוח. התנאים במחנה אושוויץ היו קשים מאוד בעקבות האקלים ששרר באזור המחנה בחודשי החורף, היה רעב וצמא בקרב האסירים, הנאצים התעללו והשפילו אותם והם הוסיפו להעביד אותם.  ההמתה בגז החלה באושוויץ I ב-3 בספטמבר 1941. סגן מפקד המחנה, קארל פריטש, החליט ביוזמתו להמית 600 שבויי מלחמה רוסיים וכ-250 אסירים מבין החולים שבמחנה. הם רוכזו במרתף בלוק 11, והומתו באמצעות גז ציקלון בי. תהליך ההשמדה החל עם הורדת היהודים מן הרכבות לרציפים. למרות הלחץ והאלימות שבהם הורדו היהודים מהרכבות, עשו הגרמנים מאמץ להסוות את כוונתם ואמרו להם שהם צריכים להתקלח ואף הביאו להם סבון. הם הסתירו עד הרגע האחרון את גורלם. אנשי האס אס הקפידו על שקט ועל כך שהיהודים לא ידברו ביניהם, כדי שלא תיווצר תסיסה. כמו כן, הוזהרו האסירים היהודים מיחידת "קנדה", שעסקו בפריקת הציוד, שלא לדבר עם היהודים שהגיעו. העובר על הוראה זו נענש במוות מיידי. על הרציף נערכה סלקציה, והנשלחים למוות הוצעדו או הוסעו לתאי הגזים. גם בהליכה לתאי הגזים נשמרה התדמית הנינוחה. את היהודים ליווה אמבולנס של האס אס, שיצר אשליה של ליווי רפואי. למעשה, בתוך האמבולנס הובלו פחיות הרעל, ציקלון בה. עם הגיעם לחצר המשרפה נאמר ליהודים שהם עומדים לעבור תהליך חיטוי. היהודים הורדו לחדר שנאמר להם שהוא מלתחה, שבו הם נדרשו להתפשט. ב"מלתחה" היו שלטים שסייעו לאווירת ההונאה, שעליהם היה כתוב בגרמנית "לרחצה", "לחיטוי", וכדומה. לחלק מהיהודים ניתנו סבון ומגבת, ואף נאמר להם לזכור את מספר הוו שבו תלו את הבגדים, הכל כדי לשמור על ההסוואה. עם זאת, במקום נכחו גם אנשי אס אס עם כלבים, כדי למנוע התנגדות גם ברגע האחרון. לאחר ההתפשטות הוכנסו היהודים לתאי הגזים. בדרך כלל הוכנסו נשים וילדים ראשונים. עם התמלאות תאי הגזים נסגרו הדלתות באמצעות בריחים ואף הוברגו. אנשי האס אס שפכו את גבישי הציקלון דרך פתחים בגג, והגבישים הפכו לגז עם המפגש עם האוויר הדחוס והחם שבתוך תאי הגזים (כאשר היה האוויר קר נמשך התהליך זמן רב יותר, והגרמנים ניסו לחמם את אוויר התא במקרים כאלה בשיטות שונות). האנשים שעמדו ליד פתחי הגז מתו מיד בדרך כלל, והאחרים מתו בתוך כ-20 דקות לכל היותר.לאחר כחצי שעה נפתחו דלתות התאים, ומאווררים הופעלו כדי להוציא את האוויר הרווי באדי הגז, ועובדי הזונדרקומנדו, חבושים במסכות גז, החלו בפינוי הגופות. פינוי הגופות היה כרוך בביזתן: מן הגופות הוסרו משקפיים, איברים תותבים, שיני זהב וכתרים בשיניים. שער הנשים נגזז, ותכשיטים הוסרו מן הגופות. הגופות הועמסו על מעלית מיוחדת, והועלו לכבשנים. כל התהליך, עד לסיום שריפת כל הגופות, נמשך כארבע שעות.

מפה:

תמונות נוספות:

תזמורת של אסירים במחנה אושוויץ.