דזידר גדל וחי בקז'מרוק. הוא עבד בתור סנדלר וספק של עורות לסנדלרי סלובקיה. בשנת 1929 התחתן דזידר עם מרגית אפפל ובסוף אותה השנה נולד להם ילד, ארנסט יצחק אלטמן, בנם היחיד.
בשנת 1939 הכריזה סלובקיה על עצמאותה מצ'כיה והפכה להיות מדינה גרורה של גרמניה וזו מינתה את יוזף טיסו לשלוט בסלובקיה. באוגוסט 1944 פרץ מרד בסלובקיה שמטרתו הייתה להפסיק את שליטתו של יוזף טיסו. בעקבות זאת, נכנסו הגרמנים לסלובקיה ובה גם לקז'מרוק.
כאשר שמע על ההתפתחויות, לקח דזידר את אשתו מרגית, בנו יצחק ואחיינו טומי, ששהה איתם, לבית של הוריו בעיר קושיצה. מספר שבועות לאחר מכן, החליט דזידר לעזוב שוב את המקום בגלל הסכנה הגוברת עקב כמות היהודים הגדולה שהיו במקום. כדי למצוא מקום חדש ובטוח בו יוכלו לשהות, שלח דזידר את מרגית אל אחיה שהיה בעיר ניטרה כדי לבדוק האם העיר תהיה בטוחה עבורם. יום לאחר מכן, הודיעה מרגית שהמקום בטוח ודזידר ויצחק הגיעו לשם בעקבותיה (טומי נשאר מאחור לחכות שם להוריו). כשהגרמנים הגיעו לניטרה, דזידר, מרגית ויצחק יחד עם אחיה של מרגית, ברחו מהעיר ומצאו מחסה בבית של אדם נוצרי בסביבת העיר.
לאחר מספר ימים, נודע להם על הגעתו של הצבא האדום לעיר הסמוכה, זלאטה מורבצה. עקב זאת, הלכו המשפחה לעיר, בתקווה להמצא ולהנצל על ידי הצבא האדום. כשהגיעו לעיר, גילו כי הצבא האדום לא מצופה באמת להגיע לעיר וכי עליהם למצוא כעת מחסה שם.
מכיוון שמרגית ואחיה הכירו את המקום (שם נולדו וגדלו), הם מצאו אנשים שהכירו והיו מוכנים בתמורה לכסף לספק להם מקום ללון בו. לאחר מספר ימים, הופיעו גרמנים בדלת וביקשו לדעת האם יש בבית גרמנים שיעזרו ללחימה (מאוחר יותר נודע למשפחה שאותם הגרמנים היו בבית זה בעקבותיהם, לאחר שנודע לגרמנים על מיקומם). כדי שלא יתפסו, ברחו דזידר, בנו וגיסו והשאירו את מרגית מאחור מכיוון שאין חשש שתיתפס עקב היותה אישה.
בדרכם, פגשו השלושה בקבוצת פרטיזנים שחששו לצרפם אליהם ורק אחרי שהשתכנעו שאינם גרמנים או משתפי פעולה, הרשו להם הפרטיזנים להצטרף אליהם. הפרטיזנים, שהשיגו ממקור מהימן מידע כי הסובייטים עומדים על גדת נהר חרון (נהר הקרוב לגבול סלובקיה והונגריה) מהצד ההונגרי של הנהר. כשהתקדמו לכיוון החרון, נודע להם כי גם הגרמנים יודעים על התוכניות של הסובייטים וכי הם בדרכם לעצור אותם. כשהגיעו הפרטיזנים למקום, אכן נתקלו בגרמנים, שהחלו לירות לכיוונם והרגו כמה מהפרטיזנים. בזמן זה, תפסו דזידר, בנו וגיסו מחסה ולאחר מכן ברחו לכיוון כפרים שהיו בקרבת מקום מתוך חשש לחייהם.
לאחר מספר שבועות, הגיעו אל הכפר בו התחבאו, מספר חיילים שהודיעו לדזידר ומשפחתו על סוף המלחמה. כשנודע להם על כך, הם נסעו לבדוק האם מרגית נשארה בחיים ואכן כך היה - מרגית שרדה, עברה ממקום למקום ולבסוף חזרה לזלאטה מורבצה שם מצאו אותה משפחתה. יחד, חזרו דזידר ומרגית, בנם ואחיה של מרגית אל קז'מרוק, שם הקים מחדש דזידר את חנותו.
