דף לכבוד / לזכר
auto play
play music
סיפור חיים
דב טלמון הינו סבי מצד אבי.
סבי נולד ב- 8.8.1922 בעיר טרגומורש שבהונגריה (בחבל הארץ טרנסילבניה).
סבי היה בן לזאב וזהבה מיטלמן. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים, היו לו עשרה אחים ואחיות רובם
מבוגרים ממנו.
אחיו הגדולים עלו לארץ עוד לפני תקופת המלחמה במסגרת עליית הנוער. והשתקעו בארץ בין היתר
בקיבוץ עברון. אחת מהאחיות הגדולות עברה לגור באמריקה. מכיוון שסבי עדיין היה צעיר, הוא נשאר
לגור עם הוריו בהונגריה.
אביו נפטר ממחלה ואמו ואחיו אשר נשארו איתו בהונגריה נספו כולם בשואה. לפני המלחמה הייתה
לו חברה אשר נספתה בשואה גם כן.
בהונגריה בתקופת המלחמה יהודים שהגיעו לגיל גיוס ( 18 ) היו נשלחים למחנות עבודה בכפייה.
כשמלאו לסבי 18 הוא נשלח גם כן למחנה עבודה (שמו ומיקומו אינו ידוע לנו) אבי סיפר לי שסבי לא
אהב לדבר על חייו בתקופת השואה לכן ידוע לנו מעט מאוד על חייו בתקופה זו.
ממה שסבי כן סיפר ידוע לנו שהחיים במחנה העבודה היו בלתי אנושיים
הוא סיפר שהם עבדו בתנאי מזג אוויר מאוד קשים בבגדים מאוד מועטים, בתקופות אשר היה שלג
היו משתמשים בעיתונים כדי לעטוף את הרגליים במקום גרביים שלא היו להם.
ה"מזון" המועט שקיבלו היה קליפות תפוחי אדמה וזה היה מקור התזונה הכמעט יחיד שלהם. סבי
סיפר שמכיוון שהמפקד של המחנה אהב אותו מידי פעם הייתה ניתנת לו בנוסף חצי פרוסת לחם.
מעבר לכך סבי סיפר שכאשר היה במחנה הוא היה חולה מאוד והיה צריך לעבור ניתוח להסרת
שקדים. לא נתנו לו חומרי הרדמה והוא עבר את הניתוח ללא חומרי הרדמה ולאחר מכן נשארה לו
צלקת למשך כל החיים.
כאשר השתחרר מהמחנה בתום המלחמה סבי שקל 35 קילו בלבד והוא היה מאושפז במשך
חודשיים בבית חולים.
מגישה – מאיה טלמון כיתה – יא 4
עלייתו של סבי לארץ:
סבי הגיע מהונגריה לאיטליה ומשם חיכה לספינת המעפילים כתריאל יפה. כאשר המעפילים חיכו
לספינה הם חיכו במחנה אוהלים על החוף שהסווה כמחנה נופש על מנת שהאיטלקים לא יסכלו את
המבצע.
הספינה יצאה מאיטליה ב- 31.7.46 . סמוך לזמן בו יצאה הספינה, הבריטים החליטו לשנות את כללי
המשחק ולטפל בבעיית הפליטים על ידי שליחתם למחנות מעצר בקפריסין. כאשר הספינה כתריאל
יפה הגיעה לקרבת הארץ היא אותרה על ידי הבריטים שלאחר מאבק השתלטו עליה. הספינה נגררה
לנמל חיפה ולאחר זמן מה המעפילים ששהו בה וביניהם סבי נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. סבי
שהה במחנה זה במשך כ- 7 חודשים. למזלו של סבי, אחד מאחיו הגדולים ששהה בקיבוץ עברון
הצליח לסדר לו אישור הגעה לארץ מטעמים בריאותיים על ידי כך שניצל פגם מולד שהיה לסבי,
עיגול לבן מסביב לאישון בשתי עיניו. לפגם זה לא הייתה שום משמעות רפואית אך הוא הספיק על
מנת לספק לסבי שחרור ממחנה המעצר ואישור עלייה לארץ.
וכך ב 15.4.47 סבי עלה לארץ והתיישב בקיבוץ עברון והתאחד עם אחיו הגדולים שחיו בארץ.
לאחר שעלה לארץ, סבי וחלק מאחיו החליטו לשנות את שמם ממיטלמן לטלמון.
לאחר מספר שנים שחי בקיבוץ סבי הכיר את סבתי שהגיעה לקיבוץ כמורה חיילת. הם התחתנו
ומספר שנים לאחר שהתחתנו הם עברו לגור בנהריה והקימו משפחה בת שלושה ילדים.
סבי עבד במפעל ישאסבסט בנוכחות החומר אסבסט (שכיום ידוע כחומר מסרטן) ונפטר מסרטן
ריאות ב- 28.12.1986 בגיל 64 בלבד.
מגישה – מאיה טלמון כיתה – יא 4
תעודת העולה שניתנה לסבי כשהגיע לארץ
קבלה על סך של 36.75 לירות ארץ ישראליות שקיבל סבי כהלוואה עם הגיעו לארץ
סבי נולד ב- 8.8.1922 בעיר טרגומורש שבהונגריה (בחבל הארץ טרנסילבניה).
סבי היה בן לזאב וזהבה מיטלמן. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים, היו לו עשרה אחים ואחיות רובם
מבוגרים ממנו.
אחיו הגדולים עלו לארץ עוד לפני תקופת המלחמה במסגרת עליית הנוער. והשתקעו בארץ בין היתר
בקיבוץ עברון. אחת מהאחיות הגדולות עברה לגור באמריקה. מכיוון שסבי עדיין היה צעיר, הוא נשאר
לגור עם הוריו בהונגריה.
אביו נפטר ממחלה ואמו ואחיו אשר נשארו איתו בהונגריה נספו כולם בשואה. לפני המלחמה הייתה
לו חברה אשר נספתה בשואה גם כן.
בהונגריה בתקופת המלחמה יהודים שהגיעו לגיל גיוס ( 18 ) היו נשלחים למחנות עבודה בכפייה.
כשמלאו לסבי 18 הוא נשלח גם כן למחנה עבודה (שמו ומיקומו אינו ידוע לנו) אבי סיפר לי שסבי לא
אהב לדבר על חייו בתקופת השואה לכן ידוע לנו מעט מאוד על חייו בתקופה זו.
ממה שסבי כן סיפר ידוע לנו שהחיים במחנה העבודה היו בלתי אנושיים
הוא סיפר שהם עבדו בתנאי מזג אוויר מאוד קשים בבגדים מאוד מועטים, בתקופות אשר היה שלג
היו משתמשים בעיתונים כדי לעטוף את הרגליים במקום גרביים שלא היו להם.
ה"מזון" המועט שקיבלו היה קליפות תפוחי אדמה וזה היה מקור התזונה הכמעט יחיד שלהם. סבי
סיפר שמכיוון שהמפקד של המחנה אהב אותו מידי פעם הייתה ניתנת לו בנוסף חצי פרוסת לחם.
מעבר לכך סבי סיפר שכאשר היה במחנה הוא היה חולה מאוד והיה צריך לעבור ניתוח להסרת
שקדים. לא נתנו לו חומרי הרדמה והוא עבר את הניתוח ללא חומרי הרדמה ולאחר מכן נשארה לו
צלקת למשך כל החיים.
כאשר השתחרר מהמחנה בתום המלחמה סבי שקל 35 קילו בלבד והוא היה מאושפז במשך
חודשיים בבית חולים.
מגישה – מאיה טלמון כיתה – יא 4
עלייתו של סבי לארץ:
סבי הגיע מהונגריה לאיטליה ומשם חיכה לספינת המעפילים כתריאל יפה. כאשר המעפילים חיכו
לספינה הם חיכו במחנה אוהלים על החוף שהסווה כמחנה נופש על מנת שהאיטלקים לא יסכלו את
המבצע.
הספינה יצאה מאיטליה ב- 31.7.46 . סמוך לזמן בו יצאה הספינה, הבריטים החליטו לשנות את כללי
המשחק ולטפל בבעיית הפליטים על ידי שליחתם למחנות מעצר בקפריסין. כאשר הספינה כתריאל
יפה הגיעה לקרבת הארץ היא אותרה על ידי הבריטים שלאחר מאבק השתלטו עליה. הספינה נגררה
לנמל חיפה ולאחר זמן מה המעפילים ששהו בה וביניהם סבי נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. סבי
שהה במחנה זה במשך כ- 7 חודשים. למזלו של סבי, אחד מאחיו הגדולים ששהה בקיבוץ עברון
הצליח לסדר לו אישור הגעה לארץ מטעמים בריאותיים על ידי כך שניצל פגם מולד שהיה לסבי,
עיגול לבן מסביב לאישון בשתי עיניו. לפגם זה לא הייתה שום משמעות רפואית אך הוא הספיק על
מנת לספק לסבי שחרור ממחנה המעצר ואישור עלייה לארץ.
וכך ב 15.4.47 סבי עלה לארץ והתיישב בקיבוץ עברון והתאחד עם אחיו הגדולים שחיו בארץ.
לאחר שעלה לארץ, סבי וחלק מאחיו החליטו לשנות את שמם ממיטלמן לטלמון.
לאחר מספר שנים שחי בקיבוץ סבי הכיר את סבתי שהגיעה לקיבוץ כמורה חיילת. הם התחתנו
ומספר שנים לאחר שהתחתנו הם עברו לגור בנהריה והקימו משפחה בת שלושה ילדים.
סבי עבד במפעל ישאסבסט בנוכחות החומר אסבסט (שכיום ידוע כחומר מסרטן) ונפטר מסרטן
ריאות ב- 28.12.1986 בגיל 64 בלבד.
מגישה – מאיה טלמון כיתה – יא 4
תעודת העולה שניתנה לסבי כשהגיע לארץ
קבלה על סך של 36.75 לירות ארץ ישראליות שקיבל סבי כהלוואה עם הגיעו לארץ
קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
מחוות | נרות
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text