סיפורה של יונה לפני המלחמה - יונה נולדה בסביבות שנת 1873 באוסטריה או רומניה. היא עבדה בחנות ובית מרזח של בעלה, בעיירה מיהלני. היו לה 9 ילדים - 6 בנים ו 3 בנות.
סיפורה של יונה במהלך המלחמה - הסיפור הזה סופר מנקודת מבטה של סבתא שלי אשר הייתה צעירה בזמן התרחשותו.
בתחילת המלחמה, יונה ומשפחתה גורשו מהעיירה מיהלני (Mihăileni ), אל העיר דורוהוי. לאחר מכן, הם גורשו לטרנסניסטריה, לגטו מוגילב. בגטו, אחיה של סבתא שלי קיבל עבודה במפעלים של המהנדס זיגפריד יגנדורף. הם היו "ברי מזל", ובעזרת יגנדורף, כל המשפחה קיבלה אוכל, והם שרדו את הגירושים הרבים אשר היו מהגטו. עם זאת, התנאים עדיין היו זוועתיים. האוכל אשר הם קיבלו היה מרק דליל, ולחם אשר סבתי תיארה כ"לחם עם קוצים". כל יום, יונה הלכה לאסוף את האוכל, ואפילו תרמה חלק ממנו לאלו אשר לא היה להם אוכל. היא הייתה צריכה למכור את הבגדים של קרובי משפחה אשר נפטרו כדי להרוויח עוד כסף - במילותיה של סבתי, היא ידעה איך להסתדר בגטו.
לסבתי זכור שבתשעה באב באו אל יונה מספר נשים, ישבו על הרצפה, בכו והתפללו. סבתי הייתה ילדה והיא שאלה את עצמה למה היהודים עזבו את ארץ ישראל, הרי שבגלל זה הם סובלים עכשיו. כמה זמן לאחר מכן, בנה של יונה - הדוד של סבתא שלי - הצליח לקחת אותה לכפר אחר עם תנאים טובים יותר בשם וינדיצ'ני. אנחנו לא יודעים בדיוק איך זה היה, אבל אנחנו משערים שהם הצליחו לשלם לשומרים כדי לעבור לשם. בוינדיצ'ני, היא עדיין עזרה לאחרים ותמכה ביתומים, והיא נפטרה בגיל 70 בשנת 1943.
