עבודת הנצחה- מזריץ, פולין
מעיין קרן יא5
עיירת מזריץ נמצאת בפולין במחוז ביאלסקי .
מזריץ הוכרה רשמית כעיר ב-1477. והחל מהמאה ה-16 התקיימה בה אוכלוסייה יהודית גדולה, ביניהם סבתא רבתא שלי יוספה מבית בידרמן, אימה רבקה (ריפצ'ה) בידרמן ובן דודה מרדכי בידרמן, למרבה המזל הם עלו ארצה לפני תחילת השואה ובכך ניצלו מזוועות השואה.
למצער, שלושת אחיותיו של אהרון טוכמינץ- סבא רבא שלי (בעלה של יוספה מבית בידרמן), ועוד הרבה ממשפחתו של סבי לא עלו ארצה, וניספו בשואה.
להלן תמונות של משפחתי ממזריץ אשר צולמו בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים:
במסגרת עבודת השורשים שאימי עשתה בכיתה ז' בבית הספר אליאנס סיפרה סבתא רבתא שלי יוספה על הילדות במזריץ', על העלייה לארץ ועל משפחתה שנספתה (התמונות הסרוקות נכתבו על ידי יוספה בכתב ידה):
הקהילה היהודית במזריץ
ב-1562 היה במזריץ' רחוב יהודי, בית כנסת ששימש גם כבית ספר ובית עלמין יהודי, אך לא ידוע מתי נוסד בית הכנסת הראשון. מזריץ' נמנית בין המקומות הראשונים בפולין שבהם הודפסו ספרים עבריים. בית דפוס שהיה קיים כבר ב-1595 ובעליו היה יעקב פולק, הועבר אחר כך לבזל, שבשוויץ. את השירותים הקהילתיים הראשונים קיבלו המתיישבים כנראה מקהילת בריסק, ולאחר איחוד פולין וליטא ב-1576 נדרשו להסתפח לקהילת טיקטין. קהילת מזריץ' לא הסכימה למצב זה, נאבקה על עצמאותה וגם זכתה בה ב-1688. מזריץ שהייתה קהילה חשובה, שיגרה נציגים לוועד ארבע ארצות, ואחד מהם אף היה פרנס הועד. מזריץ' התפתחה לאט כעיר יהודית. ב-1674 היהודים בה היוו מעוט (21% מכלל התושבים), וב-1827 הם הגיעו לרוב של 65% מכלל התושבים שעם השנים הלך וגדל.
בית הכנסת שבמזריץ
תקופת השואה 1.9.1939 - 26.6.1944
הפצצות קשות של הגרמנים, שגרמו לשרפת חלק מן העיר, בישרו לתושבי מזריץ' על פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-13 בספטמבר 1939, נכנסו הגרמנים לעיר. הם הוחלפו כעשרה ימים מאוחר יותר, ב-25 לספטמבר על ידי הרוסים, שמינו את א. בלושטיין לעמוד בראשות העיר. גם שהות הרוסים לא נמשכה יותר משבועיים, אבל לצבא האדום הנסוג הצליחו להצטרף כ-2,000 צעירים יהודים. ב-9 לאוקטובר השתלט הוורמכט מחדש על העיר, וב-20 לאותו חודש הועברה העיר לשלטון אזרחי בפיקוד הגסטפו תחת שלטון הממשל הכללי הידוע בשמו הגנרל-גוברנמן. בתחילת נובמבר 1939 הטילו הגרמנים על היהודים חובת תשלום כספי גבוה וכעירבון, עד לפירעונו, הם עצרו 20 בני ערובה. דיירים יהודים גורשו מדירותיהם ברחובות הראשיים שבהן הוקמו מפקדות גרמניות שונות. הגרמנים הקימו שם גם יודנראט וגם משטרה יהודית. על היהודים נאסרה נסיעה בתחבורה הציבורית והם חויבו לענוד על הזרוע סרט לבן ועליו מגן דוד כחול. יהודים רבים נחטפו ברחובות לעבודות כפייה. פליטים שגורשו ממקומות אחרים בסביבה הקרובה והרחוקה, באו לעיר ושוכנו במבני ציבור של הקהילה. בין היחידות שהתמקמו בעיר הייתה הז'נדמריה והשופו שהיה להם לאחר מכן חלק דומיננטי בהשמדת יהודי העיר. בין הז'נדרמים היה סמל פראנס באואר הידוע בכינויו ה'שלייגה', שהרג במו ידיו כ-1,000 מיהודי העיר והסביבה מתוכם עשרות שנרצחו על ידו ועל חבר מרעיו במיטתם בבית החולים היהודי בעיר.
בית החולים היהודי בעיר.
. בקיץ 1940 הוקמו באזור שישה מחנות עבודה, שבהם עבדו בתנאים קשים מאד למעלה מ- 2,000 מיהודי העיר. חלק מהעובדים מתו מרעב ומקור אבל רובם חזרו לעיר. כל זכויות היהודים בוטלו. מפעלים יהודים רבים הוחרמו על ידי הגרמנים ובניהם כל תעשיית הזיפים, שחלקה עבר בשלב מאוחר יותר לטרווניקי ומשם למיידנק. רכוש רב הועבר לפולנים המקומיים. כל העת פליטים המשיכו להגיע מקרקוב ומהסביבה.
רחבת השוק במזריץ בו ריכזו את היהודים למשלוחים למחנות ההשמדה טרבלינקה ומיידנק.
אקציות על יהודי מזריץ בזמן השואה
בדצמבר 1941 הוכרחו היהודים למסור את כל הפרוות שברשותם לידי הגרמנים. כהקדמה לפעולת איסוף הפרוות, 20 יהודים נרצחו על ידי הגרמנים ברחובות העיר ו- 75 נוספים בזמן החיפושים, שבוצעו על ידי שבויים יהודים של הצבא הפולני שהובאו במיוחד לעיר.
ב- 19 באפריל 1942 הוכרחו היהודים למסור תוך שלושה ימים 50 ק"ג זהב. כהוכחה לרצינות כוונתם רצחו באותו היום, אנשי הגסטפו, שהגיעו מרדזין -40 יהודים ברחובות העיר.
ב- 25-26 באוגוסט 1942 רוכזו בכוח ובאכזריות חייתית בכיכר העיר, כ-10,000 יהודים. הם הובלו לתחנת הרכבת ונשלחו ב-52 קרונות (משלוח מספר 566 כפי שנרשם על ידי הגרמנים) לטרבלינקה. באותו זמן חלק מהתושבים חשבו שהם נשלחים למזרח, לעבודות, ולכן הם סחבו איתם מזוודות וחבילות. המשלוח כלל גברים, נשים, ילדים וטף. הרוצחים הנאצים התעללו במיוחד בתינוקות אשר נרצחו לעיני אמהותיהן כחלק ממשחק. כ-2,000 יהודים נורו ברחובות ובמקומות מסתור שנתגלו, חלקם באקראי וחלקם עקב הלשנה. על מבצע זה פקד אישית גנרל ס.ס. אודיליו גלובוצ'ניק מלובלין. במבצע זה השתתפו יחידות של אוקראינים, ליטאים, המשטרה הכחולה של הפולנים, ה ז'נדמריה, השופו, ה-ס.ס., הגסטפו ובלטו באכזריותם חיילי בטליון 101 של משטרת המילואים הגרמנית.
בתמונה ניתן לראות כ 10,000 מיהודי מזריץ מגורשים
ב- 28 באוגוסט 1942 הוקם לראשונה בהיסטוריה של יהודי מזריץ' גטו. מספר קטן של רחובות מהעיר העתיקה שנקרא שמולביזנה הוקף בגדר תיל. היהודים שנותרו עברו, כמעט בחסר כל ובצפיפות רבה לתוך הגטו. רכוש יהודי רב נשדד ע"י הגרמנים והפולנים. להגברת הצפיפות הרבה, הפנו הגרמנים לגטו מזריץ' פליטים רבים שגורשו ממקומות אחרים מכל רחבי פולין ומסלובקיה.
חלק קטן מגטו מזריץ
ב- 6-9 באוקטובר 1942 התרחשה האקציה השנייה. כ-7,000 יהודים רוכזו שוב בכוח בכיכר העיר. הפעם כבר היה ברור לכולם לאן הם מובלים. האחים טשינקי שהצליחו לברוח מטרבלינקה דווחו לראשונה ליודנראט של מזריץ' ולכל העיר על תהליך השמדה שיטתי המתחולל שם. ראש היודנראט האמין בתום לב שהגסטאפו אינו יודע על מה שקרה בטרבלינקה והלשין להם על כך. כתגובה, שני האחים טשנקי נלקחו בעורמה לאחת הסמטאות בעיר ושם נורו למות. לאחר ישיבה בכיכר במשך מספר שעות נכלאו היהודים בבית הכנסת, בצפיפות אל-אנושית למשך שלוש יממות, ללא מזון וללא מים ולאחריהן הם הובלו לתחנת הרכבת ונשלחו לטרבלינקה . רק בודדים הצליחו לקפוץ דרך החלונות מהרכבת בזמן נסיעתה.
27-29 לאוקטובר 1942 – 7-8 לנובמבר 1942 התרחשו במזריץ' שתי אקציות שנמשכו כשבועיים ללא הפסקה. הגרמנים, בעזרת המשטרה היהודית, ערכו חיפושים בגטו. יהודים רבים נתפסו, וחלקם נורו במקום וחלקם נשלח למחנות. באותם השבועיים רבים אבדו את הרצון להמשיך לחיות והתמסרו מרצונם לידי הגרמנים.
ב-24 לדצמבר 1942 הועברה כל תעשיית הזיפים על עובדיהם ומשפחותיהם למחנה טרווינקי . הם היו כ- 500 איש, וההעברה בוצעה ללא כל התנגדות. בקיץ 1943 הם הועברו מטרווינקי למיידנק ושם, אחרי מספר חודשי עבודה, בסוכות (3 בנובמבר 1943), הם נורו. כשבוע אחר-כך בליל סילבסטר הגיעו לגטו אנשי הגסטפו מביאלה פודלסקה ולשם שעשוע הרגו 65 יהודים.
ב-2-3 למאי 1943 התרחשה לאחר הפסקה ממושכת אקציה חמישית. כ-3000 יהודים נתפסו ונשלחו למחנות שונים. כ- 200 אחרים שנתגלו במחבוא הובלו לבית העלמין היהודי שם הם צוו להתפשט ולאחר מכן כולם נורו. בחור יהודי בשם חיים פוגה התנפל על בעל דרגות גרמני ושפך חומצה על פניו. ביום זה נורו גם כל אנשי היודנראט ואנשי המשטרה היהודית.
ב-26 למאי 1943 ארעה האקציה השישית. הפעם נתפסו כ-700 יהודים שנשלחו למחנות. העיר הוכרזה "יודנריין" (עיר ללא יהודים). למרות זאת הגרמנים השאירו את הגטו והרשו ליהודים להתאסף בו, אך זאת הייתה מלכודת מוות.
18– 19 ליולי 1943 האקציה השביעית והאחרונה התרחשה בעקבות פעולה של המחתרת הפולנית שהרגה שני גרמנים. מאה שבעים ותשעה מאחרוני יהודי מזריץ' נתפסו והובלו לפרבר העיר פיסקי ושם הם נורו ונקברו. בשנת 1946 הועברו גופותיהם בידי הפולנים לקבר אחים בבית העלמין היהודי.
ב-26 ליוני 1944 לאחר יומיים של קרבות, העיר שוחררה על ידי הצבא האדום. רק מעטים, כ-200 איש שהוו פחות מאחוז מכלל יהודי העיר לפני המלחמה, מבני מזריץ' שרדו, כולל הניצולים ממחנות הריכוז .
לסיכום, האירועים הנוראיים שעברו היהודים בשואה, ובהם יהודי מזריץ' נותנים את אותותיהם עד ליום זה ומשפיעים על חיי כולנו. כשנה לפני הגיוס לצה"ל, לימוד אירועים אלו מחזק אצלי את ההבנה והצורך מדוע אנו חייבים להיות תמיד חזקים וערניים כדי שאירועים שכאלו לא יחזרו לעולם, וזאת לצד רצוננו לעשות ולחיות בשלום עם כל העמים.
