דף לכבוד / לזכר

שושנה נולדה ב-1.9.1932 בעיר ויז'ניץ שברומניה שם הייתה קהילת יהודים מכובדת וגדולה.

שושנה הייתה בת למשפחה דתייה בת 5 נפשות- 3 אחים: יואל- הבן האמצעי, נטע הקטנה (נספתה בשואה בעוד היותה תינוקת) והיא- הבכורה. בבית הם דיברו יידיש וגרמנית. משפחתה כלכלה את עצמה בכבוד בתקופה שלפני המלחמה. אביה עבד בחברת אוטובוסים שנסעה בקו ויז'ניץ טשרנוביץ. לעיתים הוא עבד כנהג ולעיתים עבד במשרד החברה. אמה לא עבדה מחוץ לבית אלא טיפלה במשק הבית.

המשפחה גרה בבית כפרי במעלה העיירה ,בבית שנבנה לאמה לאחר החתונה על ידי אחיה בכספי הנדוניה שנתנו לה. הרהיטים בבית נבנו אף הם על ידי אחיה שהיו נגרים.                                                                                 בבית היו חדרים רבים: היה מטבח רחב ידיים שהיה בו תנור גדול וכיריים של גז, שולחן גדול עם כסאות ודרגש ששימש גם כמקום אחסון. לבית היו גם וילונות על החלונות. בבית היה חדר שינה וסלון שהיו בו שתי מיטות יפות, שידות, שטיחים ושולחן. חדר אחר היה מיועד לסבתא של שושנה שהתגוררה עמה ועם משפחתה של שושנה. היה עוד חדר מטבח ששימש  אך ורק לחג הפסח. השירותים היו בחוץ והיו משותפים לעוד משפחות.

בחורף החליקו עם מזחלות שלג במורד הרחוב בו גרו. הם נהגו לבקר את סבם וסבתם שגרו בכפר הרחוק מביתם כשעה. שושנה מספרת כי הרכבת הייתה עוצרת רק לדקה אחת בתחנה והיא תמיד חששה שמא לא תספיק לרדת מהרכבת בתחנה הנכונה ותיאלץ להמשיך עם הרכבת לתחנה הבאה.                                                                                                      אצל סבא וסבתא, שושנה ואחיה נהגו לשחק עם חיות משק החי ,וגם בנגריה של סבם. באזור הבית של סבא וסבתא שלהם היה אחו גדול, מעין קרחת יער ששם נאספו כל ילדי הכפר למשחקים. היו גם עצי פרי גדולים.

בילדותה לא היו לה צעצועים קנויים אלא צעצועים שהוריה תפרו במיוחד עבורה ועבור אחיה, למשל כמו בובת סמרטוטים, כדור מסמרטוטים ועוד פריטים שהכינו ממוצרים זמינים שהיו בבית.

שושנה הייתה בבית הספר למשך שנה וקצת. כל כיתה א' וחלק מכיתה ב' (אז החלה המלחמה). אחיה שהיה קטן ממנה בשנה לא זכה להיות בבית הספר. הם למדו שניהם יחד ב"מלמד"- שם למדו את לשון הקודש. הם למדו גם את האלף בית הגוטי, הגרמני. ה"מלמד" היה קפדן והשיעור התנהל במשמעת נוקשה.

תקופת המלחמה:

בשנת 1941 גורשה משפחתה של שושנה מבתיהם על ידי הרומנים. הם נאלצו לעזוב הכל ולהשאיר את בתיהם ורכושם, ורק עם הבגדים אשר היו לגופם, החלו לנדוד מעיר הולדתם לכיוון העיר הסמוכה בשם מוגלייב אך כשהגיעו לשם, הרומנים אילצו אותם להמשיך לנדוד הלאה אל העיר שרגורוד שם למעשה חיו בגטו.                                                                                                 שושנה מספרת כי לה ולאחיה יואל היו בגדים שאמם תפרה להם  והם ניתנו לרקמה אצל רוקמת. לשושנה הייתה חצאית כחולה של בית הספר ולאחיה הייתה חולצה לבנה רקומה אותם לבשו כאשר נדדו אך עוד בתחילת הנדודים הם נאלצו להיפרד מהם ולמכור את בגדיהם בתמורה לאוכל.                                     תקופה זו הייתה קשה ביותר, הם נדדו בתקופת החורף כשהכל מושלג וקפוא והם יחפים וללא בגדים מתאימים. במשך ארבע שנים חיו מקיבוץ נדבות, ומגניבת פירורי אוכל או מאכילת שאריות מזון שמצא יואל אחיה.

החיים בגטו:                                                                                                                        בגטו בשרגורוד הם חיו עם עוד משפחות, כ-100 אנשים בערך בתוך מרתף של בית מטבחיים שבו פשטו עור של בהמות. כל החורף הם חיו במרתף ובמהלך תקופה זו נפטרו חלק מהיהודים שחיו שם עמם. כשהגיע האביב והחלה תקופת הפשרת השלגים, יצאו מהמרתף חלק מהמשפחות.                               במרתף כל המשפחה התכסתה בשמיכה אחת. סבתה של שושנה ואחיה יואל חלו במחלת הטיפוס בגטו. אמה של שושנה חלתה בדלקת ריאות ואחותם התינוקת נטע נפטרה. גם סבתה לא הצליחה לשרוד ולאחר שיצאו מהמרתף היא נפטרה. סבתה ואחותה של שושנה נקברו בגטו.

סוף המלחמה:                                                                                                          בסוף המלחמה כשהבינו כי הרומנים נסוגים והרוסים חוזרים, ידעו כי המלחמה הסתיימה והחלו לנדוד בחזרה לעיר מולדתם.                                               הם נדדו שוב ברגל כ-300 ק"מ לערך והגיעו לעיר צ'רנוביץ', לאח של האם.     כשהגיעו לעיר נפטרה אמה של שושנה ושם נקברה. לפני כמה שנים שושנה מצאה את הקבר של אמה כאשר הייתה בטיול שורשים עם בתה.                            הם ברחו והגיעו לגבול רומניה- אוקראינה, אז נודע להם שהגבול לרומניה נפתח למשך יומיים ,ולכן הצליחו לעבור את הגבול ולהגיע לעיר הבירה בוקרשט. הם השתכנו במחנה צבאי וגרו שם כשנתיים. בתקופה זו הם ביקרו באופן חלקי בבית הספר ולמדו לקרוא ולכתוב רומנית.                              אביה של שושנה הכיר אישה בשם צילי, ונשא אותה לאישה בעיקר מתוך חשיבה של דאגה לילדים שנשארו יתומים מאם.

בשנת 1947- עזבו את רומניה אחיה של שושנה, אביה ואשתו אל עבר ארץ ישראל. שושנה עלתה לארץ עם "עליית הנוער" באותה שנה, רק לאחר שאבא שלה שוכנע שזה לטובתה. היא הגיעה לארץ כחודש לפני שאר משפחתה, יחד עם קבוצתה אל כפר הנוער שדה יעקב בגליל.

את השכלתה השלימה שושנה יחד עם אחיה יואל בלימודי ערב מיוחדים כאשר עלו לארץ.                                                                                                    כיום שושנה חיה ברמת גן. יש לה בת ששמה ניצה. ובן ששמו רוני. הוא הבן הבכור. שושנה ניהלה כל חייה משרד עורכי דין ורואי חשבון בכירים. היא חלמה ללמוד לנגן על פסנתר ובתה הגשימה לה את חלום זה. קרבתי לשושנה היא מצד אמי. שושנה היא דודה של גיסתה של אמי.

שושנה ואחיה יואל חוזרים לעיר הולדתם ויז'ניץ

הקבר של אמה-חנה-לאה

ביתם שבויז'ניץ כיום, בקרבת יער עבות