דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
מוישה ויזל
1939-1967
יוצר הדף: ליה גביש קשר לדף: קרוב משפחה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

 

משה ויזל, אחיו המאומץ של סבי (מצד אמא) היה יתום ניצול שואה מהונגריה.

נולד בתאריך 5.2.1939 ונהרג בתאריך 10.6.1967

סיפור חייו של מוישה

נולד בפראג שבצ'כיה בתחילת מלחמת העולם השנייה כאשר הגרמנים פלשו לצ'כיה (בהיותו בן ארבעה חודשים), אביו נלקח למחנות ואימו עם מוישה ושלושת אחיו ברחו להונגירה וחיו בגטו בבודפשט עד תום המלחמה, אך בשנת 1944 עם פלישת הגרמנים להונגריה גם אימו של מוישה נלקחה ויותר לא חזרה.

לאחר המלחמה

אחותו הגדולה של מוישה (ציפי) כאשר הייתה בת 12 נאלצה לטפל בשלושת אחיה הקטנים בניהם מוישה היה הקטן ביותר, בהיותו בן חמש נגמרה המלחמה ונדד עם אחיו במחנות העקורים ולבסוף בשנת 1947 במסגרת עליית הנוער, הגיע לארץ לפנימיית אהבה בקיריית ביאליק. בפנימייה זכה ליחס משפחתי מזוג מורים שנהיה אצלם כבן בית ושמר איתם על קשר עד סוף חייו. כשהגיע מוישה לארץ היה אז נהוג להפריד בין האחים-כל אחד הגיע למקום אחר, לכן היה חשוב לו למצוא בית וקשר חם כמו עם הזוג שוורץ שלימדו בפנימייה שלו.

מפנימיית אהבה נדד מוישה לפנימיית הדסים ומשם לבן-שמן במרכז הארץ שם הרגיש עצמו מאוד מאוד בודד, מנותק ממשפחתו ואחיו. מוישה גילה שיהודית בת דודתו חייה עם בני משפחתו בקיבוץ כפר מסריק שנמצא בשכנות לקיבוץ עין המפרץ ולמדו בבית ספר משותף שני הקיבוצים, יהודית ביחד עם בני המשפחה הפעילו קשרים והצליחו לגרום לכך שמוישה שיגיע ללמוד איתם במוסד המשותף, שם הכיר מוישה את סבי דורון וגרו ביחד במוסד ששימש גם כפנימייה והיו באותה קבוצה שנקראה "קבוצת זית". נוצרה בניהם חברות חזקה וכך משפחתו של סבי "אימצה" את מוישה אליהם למשפחה, בקיבוץ מוישה מצא לראשונה בית לגור בו מאז השואה. זו הייתה התקופה הארוכה וכנראה היפה והמשמעותית ביותר בחייו.

מוישה היה נער יפה תואר, בלונדיני עם עיניים כחולות ורב כשרונות. בזכות אופיו הידידותי והחברותי, השתלב בקבוצה ונהפך לדמות עיקרית בחייהם של כל החברים. מוישה היה מצטיין בלימודים ובספורט, התבלט בתחום הציור. בילדותו כשהיה בפנימיית אהבה מוישה השתתף בתחרות ציור בינלאומית בנושא "הברווזון המכוער" וזכה במקום הראשון. בזכות הכישרון הגדול של מוישה בציור, רבים מהמכתבים שכתב מוישה היה הוסיף ציורים.

את שירותו הצבאי עשה בסיירת הצנחנים, כבר מראשית הטירונות התבלט מוישה בכושר יוצא הדופן שלו והצטיין המיוחד בריצות למרחקים בינוניים, עוד לפני הגיוס לצבא השתתף וזכה בתחרות ארצית בריצת שדה. בצבא זכה פעמיים באליפות צהל בריצת שדה. בזמנו היה מקובל לקרוא לכל מחזור גיוס לסיירת על שם דמות מרכזית סיירת, במחזור שלו קראו לסיירת על שמו- ויזל.

לאחר השירות הצבאי חזר מוישה לקיבוץ (עין המפרץ) ועבד במכוורת לגידול דבורים. לאחר מכן הצטרף להדרכה בשומר הצעיר. אחת האהבות הגדולות של מוישה הייתה טיולים ברחבי הארץ ובשומר הצעיר חניכיו היו מעריצים אותו על היכולת שלו לאירגון הטיולים ובכלל על היותו. מוישה לא וויתר על הזדמנות לארגן טיול עם משפחתו וחבריו, אהב הרפתקאות וללכת על קצה גבול הסכנה. אהבה נוספת שהייתה למוישה הייתה אהבה לסרטי קולנוע, בתקופה אחרי הצבא אהבו דורון סבי ומוישה לנסוע לחיפה בטרמפים ולראות שלושה סרטים בכל פעם, כשלא היו יותר טרמפים בערב היו עולים לאוטובוס ומוישה היה עולה על גג האוטובוס (כדי לא לשלם על כרטיס).

אהבתו של מוישה

אחת מהבנות המעריצות בשומר הצעיר הייתה מימי, נערה יפה ומסתורית. הקשר בין מימי ומוישה הי מורכב מכיוון שהוא היה גדול ממנה ב8 שנים, הקשר נמשך לאורך שנים עד שהתממש בנישואים מאוד מאושרים שלא הספיקו להתממש, נקטעו לאחר פחות משנתיים בנפילתו של מוישה במלחמת ששת הימים.

 

מכתב שכתב מוישה למימי-

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"למתוקה שלי שלום רב.  

מימי, חשבתי שלא כל כך טוב להחניף  לך אבל יחד עם זה אני חושב שאין צורך להסתיר רגשות ..."

 

לאחר תקופת ההדרכה בשומר הצעיר קרא מוישה את הספר "כמעיין המתגבר" של איין ראנד והחליט בעקבותיו ללכת וללמוד אדריכלות. מוישה עזב את הקיבוץ והחל ללמוד אדריכלות בטכניון. עבד במספר עבודות כדי לפרנס עצמו בניהן עבד כנהג אוטובוס.

מלחמת ששת הימים-מותו של מוישה

לאחר כמעט 4 שנות לימודים נקרא מוישה למילואים של סיירת הצנחנים במלחמת ששת הימים, הסיירת יצאו להילחם בירושלים- משם יצא מוישה בשלום. בשלב הסופי של המלחמה נלחמו ברמת הגולן- שם בהיתקלות עם משאית של קצינים סורים בצומת נוב נהרג מוישה והוא החלל האחרון במלחמת ששת הימים בהיותו בן 28.

לאחר המלחמה חבריו של מוישה מסיירת הצנחנים העבירו סלע בזלת גדול למקום בו נפל עליה חרטו הקדשה לזכרו. בשנת 2006 ביוזמת המשפחה ומזכירות מושב נוב הוחלט להקים אתר זיכרון שבמרכזו סלע הבזלת, את תכנונו וביצועו עשה אחיו המאמץ, סבא שלי.

מאז כל שנה ב10 ביוני באתר נוב מקיימים מפגש רב משתתפים עם תכנית לזכרו של אדם שעבר את השואה ובנה את חייו פה בארץ ישראל והקריב את חייו למען המולדת.

מוישה קבור בהר הרצל שבירושלים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

את כל המידע והסיפורים על משה ויזל שמעתי מסבי וסבתי, קראתי מהספר שנכתב על סיפור חייו.

 

 

 

כתבה חוה ניסימוב

(חברה מתקופת הילדות במוסד "אהבה")

הוא הגיע משם

ילד שרדן זוועות.

שנים חלפו מאז הלך,

אך עיניו הכחולות תמיד איתי

מבטיחות

שיהיה טוב.

היו לו עיניים כחולות וצחוק עצוב,

הוא זכר את כל מה שהיה

וכמו ניחש את העלול לבוא.

לא התנחמנו

על הכחול שכבה. 

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה בודפשט
חברי קהילה תנועת הנוער "השומר הצעיר"
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text