דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
יוסף פלדמן
1914-1992
יוצר הדף: שלו בירן קשר לדף: סבא/תא
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

יוסף פלדמן

דניאלה פלדמן

1941-1992

                                                                  

יוסף פלדמן ז"ל נולד בשנת 1914 בעיר אווטין,ליטא, להורים רבקה ודוד הוא נקרא יוסף על שם סבו ז"ל . יוסף נולד למשפחה עשירה. בעבר סיפר כי הוא זוכר שכשהיה צעיר הוא וחבריו בשכונה היו משחקים קריקט (משחק שהיה נפוץ בתקופת ילדותו) וגם כדורגל.  בבית ספר הוא למד מקצועות כמו חשבון, עברית ,תנ"ך,היסטוריה וגאוגרפיה והצטיין במיוחד בחשבון. בביתו נהגו לקיים מצוות ולחגוג את החגים היהודיים יוסף היה חבר בתנועת הנוער בית"ר שהיו ציונים ומטרתם הייתה לעלות לארץ ישראל. את אשתו חנה ז"ל הכיר כאשר חזר מסיביר , היא הייתה ניצולות שואה, הם התאהבו והחליטו להתחתן.

עדותו של יוסף ז"ל:

"ב1933 הייתי בהכשרה. לא רחוק מהפלוגה שלי בית"ר היה קיבוץ של השומר הצעיר לפעמים היינו הולכים לבקר אותם למרות שלא היינו בדיוק חברים. יום אחד כאשר אנחנו צועדים לבקרם נזרק עלינו מבול של אבנים, אחר כך הסתבר שהם זרקו עלינו אבנים מפני שבאותו יום מת ארלוזרוב והם חשבו שאנחנו הביתרי"ם הרגנו אותו,באותו מקרה חטפתי אבן בראש ושכבתי חודש בבית חולים."

יוסף ואשתו חנה

 


יוסף מדבר על סיביר:

"לסיביר נשלחתי בתור עונש על כך שעשיתי פעולות ציוניות ולכן קיבלתי עונש של 5 שנים בסיביר. נשלחתי לשם בשנת 1941 ב-14 ביוני. בסיביר עבדנו עבודות פרך,עבודות קשות פיזית, כמו למשל: כריתת עצים ביערות סיביר או בניית מסילות רכבת ועוד עבודות קשות אחרות. את האוכל נתנו בכמויות מצומצמות וזה לא השביע אותנו , היינו עייפים ורעבים מאוד.

יום אחד כאשר הייתה סערה בחוץ אני הרגשתי לא טוב והתחלתי ללכת לכיוון המחנה שם היה רופא, בדרך למחנה עמדתי מול המדורה וגיצים התעופפו ונכנסו לי למגף , לא הרגשתי, המשכתי ללכת לכיוון המחנה , הגעתי וביקשתי רופא ולא הסכימו לתת לי להכנס, בשלב מסויים התחלתי ללכת חזרה ולפתע הרגשתי חום עז ברגל שלי ואכן הגיצים התחילו לבעור, מרוב חום וכאב ובנוסף לכך שלא הרגשתי טוב , התעלפתי ואיבדתי את ההכרה. היה לי מזל שמישהו שעבר שם מצא אותי והביא אותי לרופא, אם הוא לא היה נוהג כך הסוף היה שונה,עד היום יש לי צלקות. ריציתי את תקופת מאסרי בסיביר עד 1946 חזרתי לליטא ושם התחתנתי עם אישתי . באוקטובר 1949 עצרו אותי עוד פעם על אותו דבר, עזרה ציונית, אבל הפעם זו הייתה גלות עולמית בסיביר.  אחרי 7-8 חודשים שהייתי בסיביר באו לחיות איתי אישתי חנה ז"ל ובני הבכור דוד שהיה אז בן שמונה חודשים,אישתי חיכתה שיגדל  קצת ואז באה איתו לחיות אתי. בשנת 1953 מת סטלין ואותנו שחררו.  בזמן ששוחררתי מסיביר לא היה לי ולמשפחתי כסף כדי לחזור לליטא, היו עוד אנשים במצבי וכמה מהם יצאו להרוויח כסף, הצטרפתי אליהם הרווחנו קצת כסף,מספיק כדי שנחזור ובשנת 1954 חזרנו חזרה לליטא.  ב- 1956 הגשנו בקשה לעלות לארץ ישראל ורק ב1971 קיבלנו רשות לעלות אחרי 15 שנה. כעבור 10 ימים מקבלת האישור עלינו ארצה לעיר רעננה כשבני הגדול דויד היה בן 21 ובני הקטן בני היה בן 14"

יוסף נפטר בשנת 1992 ממחלת הסרטן והשאיר אחריו שני בנים , שבעה נכדים ושבעה נינים. במהלך השואה נספו כל משפחתו של יוסף והם קבורים בקבר אחים בוילנא שבליטא.

קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה ליטא
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text