עבודת הנצחה-אסתר (אסתי) מר.
אסתי נולדה ב-6.3.1939 למשפחה דתית. בת לפרומה לאה, ולשמואל מר. אחות קטנה לאברהם וישראל.
אסתי נולדה כאחות תאומה שנייה לשלי.
אסתי נולדה בעיר צ’רנוביץ שברומניה. מגיל קטן אסתי הייתה שובבה. הייתה עושה כל מני דברים שלא "הלמו " את דרישות הוריה ואז הייתה נאלצת לברוח לסבתא שלה שגרה איתם באותו בית ו "התחבאה" אצלה.
אסתי מספרת שעד לפרוץ המלחמה משפחתה חיו חיים שקטים ורגועים.
שלוות חייהם נקטעה עם פרוץ המלחמה שבה נאלצו לעבור למחנה טרנסניסטריה. אסתי ושלי בנות כמעט שנתיים. זכורות לאסתי הריצות למקלט.
אסתי מספרת, שאת המסע למחנה היא לא תשכח.. הזקנים והילדים נסעו בעגלות וזכור לה גם נשירתם של הזקנים מהמסע.
לאסתי תמיד היה חלומות מהמסע. היא חלמה על הזוועות שנים לאחר סוף המלחמה.
אסתי מספרת שלילה אחד, הגיעו לחפש את אביה של אסתי, שמואל מר, אך הוא הסתתר בתוך תנור האפייה מספר ימים. החייל הגרמני שלא מצא את אביה, הרביץ לכל המשפחה.
בזמן המלחמה אחיה הבכור של אסתי נפטר מדלקת קרום המוח. ואחיה הצעיר חלה - רגליו קפאו עקב ההליכה הקשה והיה מרותק זמן רב למיטה.
באותה תקופה היה כמובן חוסר במזון ופרומה לאה (אמא של אסתי) הייתה יוצאת לשוק למכור חפצים שונים.
יום אחד ביקשה מהתאומות שלי ואסתי לשמור על אחיהן החולה ושלא יתנו לו לשתות בכל מחיר. שלי, אחותה של אסתי ריחמה עליו ונתנה לא לשתות, וברגע שהוא לגם את הלגימה האחרונה הוא מת.
בשביל אסתי זאת הייתה חוויה מזעזעת. לראות את אחייה הגדול מת מול פנייה.
בזמן המלחמה שלי ואסתי חלו שתיהן בשעלת. הן היו הולכות עם אימן לבית הקברות שם היה אוויר צח.
יום אחד אסתי הייתה בדרך למחבוא שלה לבכות, היא ראתה בדרך חייל גרמני ומאוד נבהלה, היא ידעה שהחייל הגיע במטרה לחפש אנשים לעבודות כפייה ואסתי התחילה לרוץ. החייל הגרמני רדף אחריה ותפס אותה והפיל אותה על גזע של עץ שמסביב הייתה נסורת . אסתי נפגעה קשה בעין שמאל והתפתחה לה דלקת חריפה מאוד.
העזרה הרפואית שהייתה במקום לא הועילה. ההורים ניסו להגיע למומחה אך כמובן שזה היה בלתי אפשרי.
מיום שחרור המחנה ע״י הצבא האדום אסתי סיפרה שזכור לה את החיילים נוסעים על סוסיהם אך השמחה הייתה קצרה מאוד. הם שיחררו את הילדים והנשים אך את הגברים לקחו וגייסו לצבא.
אסתי, אחותה ואימן , חזרו חזרה ל-צ'רנוביץ ואילו האב שמואל גויס לצבא הרוסי.
כשחזרו צ'רנוביץ גילו כי דירתם תפוסה ע״י חיילים רוסים והן נאלצו לפנות לקרובי משפחה שלהם בצ'רנוביץ, הם נתנו להם דירה ועזרו בכלכלתם. לאחר תקופה אביה של אסתי חזר צ'רנוביץ.
ההורים של אסתי היו שבורים מאובדן הבנים. והחליטו להביא עוד ילד לעולם. אך למרות הציפיה לבן , נולדה עוד בת נוספת. אסתי ואחותה שמחו מאוד על הולדת הבת הקטנה.
בשלב מסוים החליטו ההורים של אסתי לעזוב את החלק שבשלטון הרוסים ולעבור לאזור הרומני.
אסתי ושלי לא ידעו מילה אחת ברומנית באותה תקופה ודיברו קצת גרמנית וקצת אוקראינית. עקב כך הם קיבלו שיעורי עזרה ברומנית בבית ספר אך הרגישו נוכריות ומנודות. בסוף 1949 אחותה הקטנה של אסתי שהייתה בסה"כ בת 4 חלתה בדפטריה ונפטרה. זו הייתה מכה קשה מאוד עבור אסתי שהייתה מחוברת מאוד לאחותה הקטנה. ב-בית הספר הילדים לעגו בעקבות הפגם בעיניה השמאלית וקראו לאסתי ״פרה עיוורת״ .
החלום של אסתי היה ללמוד עריכת דין, אך עקב שיקולים רבים הבינה שזה לא מתאים לה והלכה ללמוד כימיה. אסתי הייתה תלמידה מצטיינת. ציוניה לא ירדו מ-10 והייתה נחושה מאוד להשקיע מאמץ רב בלימודים.
במעונות הסטודנטים , במהלך שנות לימודיה הכירה אסתי את בעלה לעתיד ראובן אלגד. עם השנים השניים התחתנו וכעבור זמן אסתי הרגישה שהיא רוצה להיות אימא.
אסתי עברה מספר טיפולים כדי להרות-גם טיפולים כירורגיים. אחרי 8 חודשים ילדה אסתי תינוק פג, אסתי התרגשה עד מאוד לגלות שילדה בן זכר ראשון, יעקב.
לאחר מספר שנים אסתי רצתה להיות אימא בפעם השנייה והחליטה לעבור שוב את הטיפולים כדי להיכנס להריון. לאחר זמן מה נולדה בת פגה, דנה.
אסתי נפטרה ב-8.9.2018.
אסתי היא סבתה שלי. ודנה ביתה של אסתי היא אימי.
מגיל קטן אהבתי מאוד ללכת לסבתא לשחק איתה, לאכול איתה שהיא מבשלת לי. הכי אהבתי זה לישון אצלה ואצל סבא (ראובן) ושהיא הייתה מקריאה לי סיפור לפני השינה.
