EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
אברהם גבעוני
1912-2005
יוצר הדף: אורי שחל קשר לדף: קרוב משפחה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

לפני מלחמת העולם השנייה

אברהם היה חבר בתנועת הנוער "גורדוניה", יחד עם חברתו ולימים אשתו, דינה זוהר. בסוף שנת 1929, עלו לארץ, תחילה לקבוצת עבודה שעסקה בקטיף תפוזים בפרדסי רחובות, ובהמשך עלו לקיבוץ רמת דוד שנמצא בעמק יזרעאל.

בסתיו 1936, החליטה מזכירות "גורדוניה" לשלוח אותו כנציג תנועת "גורדוניה" ופעיל עלייה בפולין. מי שהופיע בפני אסיפת הקיבוץ כדי לשכנע בנחיצותה של השליחות היה לוי אשכול, לימים ראש ממשלתה השלישי של מדינת ישראל, הוא היה בשליחות שנתיים בה ריכז את כל פעילות תנועת הנוער בפולין, וחזר כעבור שנתיים לקיבוץ.

 

 

 

תיבת טקסט: אברהם עם דינה בקיבוץ רמת דויד, בפסל "המלך דוד"

 

 

 

 

 

 

 

בתקופת מלחמת העולם השנייה

ב-1941 הוא נענה לקריאתו של בן גוריון "להילחם בספר הלבן כאילו אין גרמנים, ולהילחם בגרמנים כאילו אין ספר לבן", והחליט להתגייס לצבא הבריטי לגדוד חיל הרגלים, ה"Buffs ". הבריטים נמנעו מלצרף את ה"באפס" הארצישראלים למלחמה בחזית כדי שלא יצברו ניסיון קרבי שעלול להיות מנותב נגדם לאחר המלחמה, ולכן הוצב בארץ ישראל בתפקידי שמירה עד 1943. באותה שנה, מתוך רצון להתקרב לחזית, הוא עבר לגדוד תובלה שקיבל הצבה באי מלטה ובהמשך לדרום איטליה (בארי).

במהלך שירותו בגדוד התובלה הארצישראלי בדרום איטליה במקום ששמו פרמונטי הובא לידיעתו שיש מחנות ושם נמצאים פליטים יהודים. חיילי היחידות היהודיות הגיעו למקום וסייעו  ליהודים במחנות: הם הביאו להם אספקת מזון במקום המזון הדל שקיבלו במחנות וזאת "באדיבות" צבא הוד מלכותו, ודאגו להם לחינוך מהחיילים שהיו מורים במקצועם, ובין היתר לימדו אותם גם עברית. בהמשך התמסדה העזרה לפליטים היהודיים מהמחנות שכונו "העקורים" והוא קיבל מינוי לא רשמי כמנהל מחנה העקורים מטעם הסוכנות היהודית. בהמשך קיבל אחריות על מחנות העקורים באיטליה מטעם הסוכנות היהודית. ב 1945 חזר לארץ.

 

 


תיבת טקסט: חייל בצבא הבריטי. שנת 1941

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרי מלחמת העולם השנייה

לאחר המלחמה עזב עם משפחתו את הקיבוץ ועבר לירושלים שם החל לעבוד בעבודות ממשלתיות שונות ולמד באוניברסיטה כלכלה ומדעי המדינה, בהמשך שימש בתפקידים ציבוריים בכירים בהם: הממונה על נכסי הנפקדים (ערבים שעזבו את בתיהם בירושלים ובתיהם נמסרו לעולים יהודיים), נציב מס הכנסה החמישי, ומנכ"ל משרד הפיתוח תחת השר דורי, בהמשך עבר לשוק הפרטי ושימש מנכ"ל אבן וסיד מקבוצת סולל בונה, עד ליציאתו לפנסיה.

לאחר הפנסיה למד ערבית ושימש מתנדב/מתרגם עבור ערביי ירושלים שנזקקו לשירותי הביטוח הלאומי.

לאחר יציאתו לגימלאות בגיל 63 בערך, החליט אברהם לעלות על הכתב את זכרונותיו בספר שייתן לדורות הבאים. בספר סיפר על כל האירועים המרכזיים במהלך חייו, ולספר קרא "במבט לעבר ותקווה לעתיד". בפתח הדברים כתב: "אחד המניעים לכתיבה היה ביסודו אנוכי, היינו הרצון להשאיר מה שהוא לדורות הבאים. אבל המניע העיקרי היה בכל זאת מכוון לחזוק הקשר בין יוצאי חלוצינו לבין אבותינו ואמהותינו ולחזוק הרגשת השייכות של בנינו ובני בנינו למשפחה, לעם ולארץ שלנו". 
קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text