סיפור חיים
יפים זמרין הוא סבא רבא רבא שלי.
נולד ב1914 ונהרג בשנת 1943
יפים שירת בצבא הסובייטי כעבודתו.
כאשר פרצה המלחמה יפים הלך לחזית הקרבית כמפקד.
יפים נהרג בבלארוס (בזמנו עדיין רוסיה) בעיר הומל.
מכיוון שיפים נהרג בגיל צעיר ורוב הזמן היה בצבא סיפורו של יפים עבר רק דרך סבתא רבתא רבתא שלי ל-2 בנותיהם והן כבר בנות 79 ו 78 כיום ולכן אין לי מידע רב על עברו של יפים. יפים התחתן עם סבתא רבתא רבתא שלי סופיה זמרין, הם הכירו כאשר סופיה שבעברה הייתה מורה למתמטיקה התלוננה על נוסיה (אחיו של יפים) והתלוננה להוריו, ושי (אביו של יפים) אמר לו שהוא צריך להתנהג יותר טוב והוסיף שזה לא מכובד כאשר מורה כה יפה מתלוננת עליו. יפים שמע את מילותיו של אביו והחליט ללכת לבית הספר וממבט ראשון התאהב בסופיה. הם התחתנו בשנת 1935 וחיו בפשטות בדירה עם חלון אחד שקיבלו מהשלטון.
בתאריך 22/06/1941 החלה המלחמה הפטריוטית בין הרוסים והגרמנים, ויפים הלך לחזית הקרבית כמפקד. סופיה עם בנותיה עברו לגור עם הוריו של יפים. נוסיה אחיו הקטן ביותר של יפים התנדב להילחם והיה בחיל השריון וב1942 נשרף בטנק. לאחר שהצבא הגרמני התקרב סופיה ומשפחתה היו על מעבורת לבשקיריה על נהר וולגה ופצצה של הנאצים פגעה במעבורת והיא החלה לטבוע, למזלה של סופיה ומשפחת הם ניצלו וסירות דיג קטנות עזרו לניצולים. בזמן ההגירה לבשקיריה סופיה הכירה משפחה שהבעל במשפחה היה בחזית עם יפים ומכתבים הגיעו לעיתים רחוקות. באחד המכתבים היה כתוב שבשנת 1942 יפים קיבל ירייה והיה בבית חולים צבאי. ובמכתב השני היה כתוב שבשנת 1943 בבלרוס היו הרבה קרבות ונהרגו הרבה אנשים, יפים היה ביניהם. הוא נהרג בעת שחרור העיר הומל, והוא נקבר בקבר משותף לכל המתים בקרב, הנקרא קבר אחים. במכתב היה כתוב שיפים מת מירייה בראש. משפחתה של סופיה החליטה להסתיר את המכתב מכיוון שלא רצו להעציב אותה. בגלל שיפים היה מפקד, המשפחה קיבלה הכנסה מהמדינה על כך שהוא נלחם ואחיו של יפים הכניס לדואר כסף כמו של ההכנסות של יפים והעובדת בדואר הסכימה לשתף פעולה עם המשפחה ולא לומר את האמת על יפים. אחרי כמה זמן סופיה הלכה לקבל את ההכנסות והיה שם עובד חדש שלא ידע על השקר ואמר לסופיה שיפים מת מזמן. סופיה חזרה עם דמעות הביתה ודרשה מאחיו של יפים את כל המסמכים. סופיה ומשפחתה ידעו רק שיפים נהרג בבלרוס אבל בלי מיקום מדויק. בקיץ 1972 קיבלו ממוסקבה מכתב ובו היה כתוב המיקום המדויק של קברו. מיד סופיה ובנותיה נסעו למושב על יד העיר גומל, שאותם ראש הקיבוץ קיבל בחום ואחד האנשים שם שעסק בקבורה וסיפר שבזמן המלחמה קברו בעטיפת החיילים במעילם במקום לשים בקבר רגיל. הן היו אסירות תודה לאנשים שקברו ושמרו על קברו של יפים.
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
מחוות | נרות
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
