דף לכבוד / לזכר
כאשר פרצה המלחמה
מניה הייתה בת 28, נשואה למירון וינטרוב. לא היו להם ילדים. כשהוקם הגטו בעיר היא
הועברה יחד עם משפחתה לגטו. בני המשפחה כללו:
אמה - שרה מונאט
(אביה- אברהם מונאט נפטר טרם המלחמה ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר. הקבר והמצבה
נמצאים שמורים בבית הקברות.).
אחיה- שמעון (סימק)
מונאט, אשתו ובנו הקטן.
אחותה- טובה (טושה) בעלה ובתה הניולה.
פרט לשמות המוזכרים
כל משפחתה המורחבת של מניה (12 אחיות עם משפחות) היו בגטו וכולם נספו.
בגטו מניה עבדה במפעל
שסיפק כפפות לצבא הגרמני. היא סיפרה שתפקידה היה לתפור את קצות הכפפות. מניה סיפרה
על התנאים הקשים שהיו בגטו והתעכבה בעיקר על הרעב הגדול ששרר שם. במהלך כל חייה
מניה נהגה להזכיר את הרעב שממנו נפטרו חלק נרחב מיהודי הגטו.
באחת האקציות רוכזו
איזור מסויים בגטו שם הייתה אמה. אמה נתפסה ונשלחה לאושיווץ שם נספתה. מניה סיפרה על הפעם האחרונה שראתה את אמה
ושבקשתה הייתה מילדיה לשמור על מניה שהייתה הצעירה מבין אחיה.
אושוויץ - פולין
מחנה כפייה בעיירה
אימנשטאט- גרמניה
גטו טרזינשטאט-
צ'כוסלובקיה
סיפורה של מניה לאחר
המלחמה-
מספר ימים לאחר תום
המלחמה מניה חזרה לעיר הולדתה במטרה לחפש בני מלחמה ששרדו. אף אחד מהנזכרים לעיל
לא שרד ואף לא אחד מהמשפחה המורחבת פרט לבן דוד אחד.
מניה פגשה בשכן שלה
מלפני המלחמה שאיבד את אשתו ושני בניו. הם החליטו להקים משפחה חדשה. הם הבריחו את
הגבול לגרמניה, שם נישאו, חיכו להקמתה של מדינת ישראל ועלו לארץ במאי 1949.
בארץ, נולדה סבתי שרה
הקרויה על שם סבתה.