אנה מילמן, נולדה בדנייפרופטרובסק[1], העיר השלישית בגודלה באוקראינה. בשנת 1940, חיו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים. בשנת 1933, לאווה ושמואל מילמן. היה לה אח אחד ששמו יורי[2] בצעירותו היה יהלומן ומעצב תכשיטים. אמה הייתה קצבית ואביה היה סנדלר.
אנה ואחיה התחנכו בבית, ולא הלכו לבית הספר כמו שאר הילדים. במשפחה של אנה לא היה נהוג לחגוג חגים יהודיים ולערוך ארוחות שישי עקב השלטון הקומוניסטי באותה תקופה.
הם חיו חיים שקטים ובשלום עם שכניהם. אבל לאט לאט במהלך תקופה של כמה חודשים, התחילו להסתובב שמועות שהולכת להתחיל מלחמה. בהתחלה התייחסו לשמועות האלה פשוט כשמועות גם כשהעניין הגיע ספציפית למוות ליהודים. המלחמה פרצה בשנת 1941 כשהצבא הגרמני נכנס וכבש את העיר.
בעקבות הכיבוש נאלצו אנה, אמה, דודתה עם ילדיה וסבא וסבתא שלה לברוח ברכבות לאוזבקיסטן. לא כל המשפחה שלה יכלה לברוח איתם. אביה של אנה יצא להילחם עם הצבא האדום נגד הגרמנים ונהרג ביום הראשון של הקרב. הזיכרון היחיד שיש לאנה מאביה הוא שהיה איש משפחה טוב, שקט ורגוע. שני הדודים שלה ועוד בני משפחה שלה נאלצו להישאר באוקראינה וצבא ה"אס אס" והזונדרקומנדו העבירו אותם לבאבי יאר[3].
כאשר אנה ומשפחתה הגיעו לאוזבקיסטן השתקעו במחנות פליטים. תנאי המחיה היו קשים. הייתה צפיפות רבה ופרצו במחנות מגפות ומחלות סופניות וכל אדם קיבל פרוסה קטנה של לחם או קערה קטנה של מרק. במידה ולא היו מקבלים אוכל הם היו צריכים לאלתר. ישנו זיכרון חזק של הכנת מרק מקליפות תפוחי אדמה שהגרמנים השאירו. עקב המחסור במזון היו גנבות של אוכל במחנה ועימותים סביב נושא האוכל. כמות המזון שמשפחתה של אנה קיבלה הייתה כל כך מזערית שסבה מת מרעב לאחר שנתן את האוכל שקיבל למשפחתו בטענה שהם צריכים אותו יותר ממנו.
לאחר המלחמה ניסתה משפחתה לחזור לדירה שלהם בדנייפרופטרובסק אבל כשהגיעו שלם גילו כי מתגוררת שם משפחה אוקראינית. המשפחה גירשה את אנה ומשפחתה. במשך זמן רב התגוררה אנה עם משפחתה בעליות גג ובמחסנים נטושים. המשפחה פנתה לעזרה מהממשלה והם מצאו דרך לחיות מהשכר של אמה. אמה נפתרה באוקרינה בגיל 62 מסרטן השד.
כשגדלה, הכירה אנה את מארק מילמן, שבהמשך הפך לבעלה, הקימה משפחה ונולדו להם שתי בנות, ולנטינה וסבטלנה. בשנת 1990 עלתה לארץ ישראל עם המשפחה שלה והם התגוררו בתל אביב-יפו. בשנות ה 2000 עברה לאשדוד ושם נפטרה בשנת 2013 בגיל 80.
[1] דניפרו - העיר נוסדה בשנת 1773 והיא השלישית בגודלה באוקראינה. העיר נמצאת על יד נהר הדנייפר, שהעניק לה את שמה. העיר, שאוכלוסייתה מונה 1,049,000 תושבים, היא אחד המרכזים התעשייתיים של אוקראינה.
[2] אחיה- נפטר בגיל 40 עקב התקף לב. הייתה לו ילדה אחת שנפתרה בגיל 3 ממחלה, ואחריה נולדו לו עוד 2 ילדים שמתגוררים כרגע בגרמניה.
[3] באבי יאר - גיא הנמצא צפונית-מערבית למרכז קייב בירת אוקראינה, שבו רצחו הנאצים כ-50,000 יהודים החל מ-29 בספטמבר 1941. ב -28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעה בגרמנית, באוקראינית וברוסית :
"על כל היהודונים המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה . כל יהודון שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה . כל אזרח שייכנס לדירות שפונו על ידי היהודונים ויגנוב רכוש יירה . " היהודים חשבו שהכוונה היא לגירוש היהודים מהעיר . הנאצים לקחו קבוצה קטנה של אנשים בכל פעם והעבירו אותם קדימה, קולות ירי נשמעו במרחק והאנשים החלו להבין מה התרחש באמת - אך למי שרצה לחזור או לברוח היה מאוחר מידי. הנאצים לא אפשרו יציאה מבעד לשערים למי שמסמכיו זיהו אותו כיהודי .
