חסיה בורנשטיין (ביליצקה)
חסיה בורנשטיין בילצקה נולדה בינואר 1921 בגרודנו שבפולין, בת שנייה למשפחה מסורתית בת ארבעה ילדים. בגיל 12 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, שם התחנכה, ובהמשך הדריכה, והייתה מהפעילות המרכזיות בקן.
בשנת 1939 נכבשה גרודנו על ידי הגרמנים והחלו התעללויות ביהודי העיר. מספר שבועות לאחר מכן נכנס הצבא האדום לעיר, והדבר הביא לרגיעה מסוימת. אולם, עד מהרה החלו רדיפות על רקע פוליטי, ותנועת "השומר הצעיר" אליה השתייכה חסיה, ירדה למחתרת.
ב-1941 נכבשה גרודנו בשנית ע"י הגרמנים ויהודי גרודנו נסגרו בשני גטאות. חסיה ומשפחתה גורשו לגטו הגדול בעיר. ביוני של אותה שנה, התגייסה חסיה למחתרת בגרודנו ועם הכניסה לגטו בנובמבר, הדריכה בני נוער במחתרת. המטרה הייתה שבני הנוער לא יתגלגלו חסרי מעש ברחובות הגטו. בפעולות נהגה לקרוא ספרים ולדבר על עלייה והגשמה בארץ ישראל, תוך ניסיון לטעת תקווה וכוח רצון בלבבות החניכים. במשך שנה חסיה וחברי השומר הצעיר פעלו בשני הגטאות, הדריכו ובמקביל החלו לבסס את המחתרת הלוחמת. המחתרת פעלה לסייע לפליטים הרבים שהגיעו ממערב פולין. חסיה הייתה גם שותפה לניסיונות לארגן התקוממות בגטו .
בינואר 1943 התקבלה הוראה שעל חברי המחתרת לעבור לגטו ביאליסטוק. חסיה נשלחה ע"י המחתרת להעביר את מעבדת זיוף המסמכים לביאליסטוק.
לאחר שהגיעה לביאליסטוק והצליחה להכנס לגטו ולהעביר את המעבדה, קיבלה הוראה מהנהגת התנועה לצאת לצד הארי ולחיות שם תחת זהות בדויה של נערה פולניה - הלינה סטשיוק. מאוגוסט 1943, עם חיסול המרד בביאליסטוק, מילאה יחד עם חברות מחתרת נוספות תפקיד של קשרית בגדוד הפרטיזנים ביערות ביאליסטוק. במשך שנה עבדה חסיה ביום כנערה פולנית אצל משפחה של קצין SS , ובלילה הבריחה נשק, תחמושת, מזון ותרופות ועסקה בהשגת ידיעות עבור הפרטיזנים. כמו כן ארגנה יחד עם יתר הקשריות תא של גרמנים שסייעו לפרטיזנים . עוד 17 נערות פעלו עם חסיה, ורק 5 נותרו בחיים לאחר המלחמה.
ביולי 1944 הכינה חסיה מפה של ביאליסטוק עבור פיקוד הצבא האדום, אשר כללה נתונים מודיעיניים ואסטרטגיים. הודות למפה נכבשה העיר ללא אבדות לצבא האדום ועל כך הוענק לחמש הקשריות אות ההצטיינות הגבוה ביותר הניתן לאזרחים .
בספטמבר 1944, לאחר השחרור חזרה חסיה לגרודנו שנכבשה ע"י הרוסים. שם הסתבר לה שהיא נותרה לבדה מכל משפחתה הענפה.
בספטמבר 1945 חסיה הוברחה לגבול פולין והגיעה לורשה, שם החליטה לפעול להקמת תנועת השומר הצעיר מחדש. בינואר 1946 יצאה עם משלחת לועידת השומר הצעיר הראשונה שנערכה אחרי המלחמה בצרפת. שם היא מספרת לראשונה את סיפור התנועה, המחתרת והלחימה פולין בזמן המלחמה. את הועידה הזו אירגן הייני בורנשטיין, אשר לימים הפך לבעלה של חסיה.
במרץ 1946, עם תום המלחמה, פתחה חסיה את בית הילדים הראשון להצלת ילדים יהודים בלודז'. היא אספה ילדים יהודים יתומים ממנזרים, כנסיות, משפחות נוצריות, מקומות מסתור ומחבוא, וביחד הם החלו את מסעם לארץ ישראל. שנה וחצי נדדה עם הילדים דרך גרמניה וצרפת. באפריל 1947 עלו על סיפון אניית המעפילים "תיאודור הרצל", כשחסיה אחראית על למעלה מ- 500 ילדים. במבואות חיפה, האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונשלחה לקפריסין, שם המשיכה חסיה לנהל את הפעילות החינוכית של השומר הצעיר. באוגוסט 1947, לאחר כחצי שנה בה שהו בקפריסין, עלתה הקבוצה ארצה. לאחר השחרור ממחנה המעפילים מגיעה חסיה עם קבוצת הילדים הבוגרים לקיבוץ גן שמואל. לאחר שלושה חודשי קליטה היא מחליטה לעזוב את הילדים ולהגשים את חלומה - להצטרף לקיבוץ בהקמה בישראל. היא נפגשת עם הייני בשנית ונישאת לו, וביחד הם מצטרפים לגרעין שמקים את קיבוץ להבות הבשן שברמת הגולן, על הגבול הסורי.
ב-1949 נולדה ביתם הבכורה. במהלך החיים בקיבוץ חסיה המשיכה לעבוד כמחנכת. בתחילה פתחה את גן הילדים במעברה חלסה, לימים קריית שמונה. לאחר מכן בקליטת קבוצות עליית הנוער בקיבוץ ובגרעין הארגנטינאי שהגיע עם פרוץ מלחמת ששת הימים.
במקביל עסקה באומנות, הקימה את מחלקת הקרמיקה בתל-חי ולימדה 20 שנה. כמו כן עבדה, ריכזה ופיתחה את המתפרה בקיבוץ והייתה פעילה בתחומים שונים בקיבוץ. בנוסף, נרתמה חסיה לעזור בקליטת משפחות העולים שהגיעו לארץ בעלייה הרוסית הגדולה בשנות ה-90. חסיה הקימה משפחה גדולה - 3 בנות וחתנים, 11 נכדים ו-9 נינים.
ב-2006 נבחרה חסיה להדליק משואה בטקס הממלכתי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. ב-2012 נפטרה חסיה, והובאה למנוחות בביתה, בקיבוץ להבות הבשן.
