מרים אברמוביץ
נולדה ב-13 בספטמבר 1936.
מקום לידה רומניה- סבן.
הייתה בת 7 בזמן המלחמה.
מקום מגורים בית יתומים במוגילב שבאוקראינה.
גירוש יהודי רומניה בשנת 1942 גרם להפרדת אביה ממשפחתה כאשר נשלח לעבודות כפייה. האם נותרה לבדה עם חמשת ילדיה: שינדלה, פייגה, פרלה, יעקב ומלי (מרים) . את פרלה שלחו לדודה של מרים וכל המלחמה הייתה אצלה. מרים ואחיה הקטן, יעקב, נשלחו לבית יתומים במוגילב שבאוקראינה. כשהגיעו לבית היתומים מרים נפרדה מאמה ומאחיותיה שינדלה ופייגה, שנשלחו למחנה פיצ'ורה שבאוקראינה,ומשם לא חזרו.
בתקופת המלחמה מרים חיפשה את אחיה אך לא מצאה אותו, והתברר לה שנפטר, אך לא ידעה ממה. בבית היתומים התנאים היו קשים , לא היו אוכל ותרופות וילדים מתו מדי יום. מרים גרה בבית היתומים במשך 3 שנים- את כל שנות המלחמה. מה שהחזיק את מרים זו האמונה והתקווה, שאביה מחכה לה ברומניה.
בשנת 1945 המלחמה נגמרה ומרים בת ה- 10 החליטה לנוסע ברכבת כדי לחפש את אביה. כשהגיעה לרומניה היא הלכה לבית ספר, שם היו מתנדבים, שחילקו תה ועוגיות. בין המתנדבים זיהתה את הדוד שלה אבנר. בהתחלה אבנר לא זיהה אותה, אבל כשמרים שאלה אותו אם קוראים לו אבנר, הוא ענה בחיוב, אך ברח. מרים לא הבינה למה ברח, אבל כשחזר הוא הביא אתו את אביה. המפגש בין השניים היה מרגש ומרים הייתה מאושרת מאוד. כעבור כמה ימים הגיעה גם אחותה פרלה וביחד ניסו לחזור לחייהם הרגילים. אבל מרים חלתה בדלקת קרום המוח . אביה של מרים, שחסך מעט כסף, הביא רופא פרטי שיטפל בה. ואכן מרים הבריאה מהמחלה והמשיכה בחייה.
כעבור 6 שנים בשנת 1951 מרים עלתה לארץ עם אחותה ואביה. כשמרים הגיעה לארץ נשלחה על ידי הסוכנות היהודית ללמוד עברית ולנסות ולהתחיל בחיים חדשים.
מרים התגוררה בקיבוץ, שם הכירה את ראובן. היא עבדה בחקלאות וכך גם הוא. כעבור שנתיים התחתנו כשמרים רק בת 18. מרים הביאה לעולם את צביקה וחיים , וכיום היא סבתא לחמשת נכדיה ולנינתה.
מרים ואני השתתפנו בפרויקט "תאטרון עדות-לספר כדי לחיות" ומאז פגישתנו הראשונה ידעתי שהקשר שלנו ימשך לעד. נהניתי מאוד לגלם את אמה שלה ומרים מאוד התרגשה כי סיפרה לי שאני מאוד מזכירה לה אותה. ומאז הפרויקט אני ומרים מדברות ושומרות על קשר. מרים אישה פעילה, האוהבת לארח את חבריה ואת משפחתה בכל ערב שישי. מרים גם נמצאת במועדון בו היא משחקת שרה ורוקדת עם אנשים בני גילה. למרים קשר מאוד חזק עם אחותה פרלה, החיה בחיפה, אך בגלל המרחק הן נפגשות פעם בחודש. הן מדברות כל יום בטלפון. מרים נוסעת בכל שנה עם משפחתה לחו"ל ואוהבת לראות עולם.
מרים אישה מאוד מיוחדת ובעלת שמחת חיים. והייתה לי הזכות להכיר אישה מיוחדת זו.
