עדי שמש י"א4
אלכסנדר ( סשה) ארונוביץ' פצ'רסקי
סאשה נולד ב-22 בפברואר 1909 ונפטר בשנת 1990 ב19 לינואר.
סאשה נולד בעיר קרמנצ'וג באוקראינה למשפחה יהודית מתבוללת. אביו של סאשה היה עורך דין ואמו עקרת בית. בשנת 1915 עברה המשפחה לעיר רוסטוב על הדון ברוסיה. אלכסנדר סיים את לימודיו בבית הספר לאומנויות בעיר, התחתן והיה לאב לבת, ועבד כמנהל חשבונות של מועדון התרבות בעיר.
כאשר פלש הצבא הגרמני אל ברית המועצות בשנת 1941 גויס פצ'רסקי ל"צבא האדום". תחילה שרת כמפקד כיתה (בדרגת סמל), ובספטמבר 1941 קודם לדרגת סגן. באוקטובר 1941, בקרב באזור ויאזמה, נפצע פצ'רסקי ונלקח בשבי. הוא הצליח להסתיר את יהדותו במחנה השבויים, וכך שרד. במאי 1942 ניסה לברוח ממחנה השבויים, אך נתפס יום לאחר הבריחה. בעקבות ניסיון הבריחה נשלח ל"מחנה עונשין" בעיר מינסק. שם, בעת בדיקה רפואית, התגלתה יהדותו. הוא הועבר לחלק היהודי של המחנה, ובספטמבר 1943, יחד עם עוד כ-600 יהודים, שהיו כלואים במחנה, הועבר למחנה ההשמדה סוביבור. מתוך 600 המועברים הללו, רק כ-80 איש, ופצ'רסקי ביניהם, הושארו לעבוד במחנה, לאחר סלקציה, והשאר נרצחו באותו היום בתאי הגזים.
תוך זמן קצר נוצר קשר בין פצ'רסקי לבין המחתרת במחנה בראשותו של ליאון פלדהנדלר. פצ'רסקי חשב על ניסיון בריחה. סשה הפך למנהיג הצבאי של המרד על ניסיון בריחה של כלל האסירים. תוכנן להרוג את אנשי האס אס בחשאי ולבצע פריצה המונית של כל האסירים אל מחוץ למחנה. תאריך הבריחה נדחה פעמים אחדות מסיבות שונות. לבסוף, נקבע היום המיועד לניסיון הבריחה תוך ניצול היעדרותו מהמחנה של מפקד המחנה. המרד נפתח בשעה 4 אחר הצהריים ב-14 באוקטובר 1943. לאחר שהצליחו לחסל 11 מאנשי האס אס במקום פרצו האסירים היהודים בריצה לכיוון גדרות המחנה, פרצו את השער הראשי ואת הגדרות בניסיון להגיע ליער הסמוך.
לאחר הבריחה מהמחנה, פצ'רסקי ו-9 אסירים נוספים (כולם שבויי מלחמה) הצליחו להגיע לאזור ברסט, שם הצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטים.
ב-1944, לאחר כיבוש האזור על ידי "הצבא האדום", גויס פצ'רסקי שוב לשורות הצבא. בסוף אותה שנה נפצע קשה בקרב בפולין, ושוחרר מ"הצבא האדום".
לאחר שחזר לעיר מגוריו נשא לאשה את האחות שטיפלה בו כאשר שכב פצוע בבית החולים (מאשתו הראשונה התגרש עוד לפני המלחמה). הוא עבד במשך זמן מה כמורה למוזיקה. בשנת 1945 הצליח להוציא לאור ספר זיכרונות על מחנה סוביבור ועל המרד.
הוא ניהל תכתובת ענפה עם ניצולי המחנה שחיו במדינות המערב. מכתבים אלו גרמו לפיטורין מעבודתו בשנת 1948 בשל "קשרים עם מדינות אימפריאליסטיות". הוא לא נאסר, כנראה, בגלל החשש לעורר גל מחאה במערב, אך נמנע ממנו לעסוק במקצועו. במשך 5 שנים (עד למות סטלין ב-1953) עבד בעבודות מזדמנות. בשנת 1953 חזר לעבוד במקצועו כמורה לאומנות.
בשנת 1963 היה פצ'רסקי עד תביעה ראשי במשפטם של 10 שומרים אוקראינים ממחנה סוביבור. 9 מהם נידונו למוות ואחד ל-15 שנות מאסר.
במהלך שנות ה-70 וה-80 הוזמן מספר פעמים על ידי "ארגון ניצולי סוביבור" לפגישות עם ניצולים אחרים בארצות הברית, אך שלטונות ברית המועצות סירבו לאשר לו לצאת לפגישות אלו. בשנת 1987 הוא קיבל אישור יציאה, אך למרות שהוזמן על ידי תומאס בלאט להקרנת בכורה של הסרט "הבריחה מסוביבור", היה חולה מכדי שיוכל להגיע.
