פרוייקט הנצחת בני המשפחות שנרצחו בשואה - תמר רוקח י"א 4
תמונת השער בספרו של פרופ' שמעון רדליך, הכיכר המרכזית ליד בית העיריה, ממנה נשלחו רבים מהיהודים למחנות ההשמדה
בעבודתי בחרתי להנציח את משפחתו של סבא רבא שלי, אליעזר שקלאי, ששרדה את השואה בגבורה ואת הקהילה בה חיו- קהילת בז'יז'ני.
בעבודה זו בחרתי להציג את קורות יהודי בז'ז'ני בשואה על פי סיפור עדות שכתב הרופא ד"ר אליעזר שקלאי בספר הזיכרון לקהילת בז'ז'ני. ד"ר אליעזר שקלאי היה רופא אמיץ לב ,בעל תעוזה ,רופא בחסד, שסיכן את חייו פעמים רבות כדי לסייע לאחיו היהודים להינצל מציפורני הגרמנים.
אפתח את עבודתי בציטוט אותו כתב ד"ר אליעזר שקלאי (סבא רבא שלי) בפתיחת סיפור עדותו.
"בדחילו ורחימו, ברגש של אחריות ומתוך ידיעת המשימה, אשר קיבלתי על עצמי, אני נגש לכתוב את הפרק הזה-הפרק הקשה ביותר בחיי. הפרק האחרון והסופי בחיי היהודים בעירנו. זהו סיפורם של שניים עשר אלף יהודים, ספור סבלם, מאבקם ומותם בעירנו בז'ז'ני- בשלוש השנים של הכבוש הנאצי. טרם אגש לפרק השואה ברצוני לענות במילים קצרות, עד כמה שאצליח, על השאלה המכאיבה. כיצד קרה מה שקרה? זוהי שאלה קשה. תעבורנה שנים, ודורות יחלפו, עד אשר יענו חוקרים והיסטוריונים באוניברסיטאות על שאלה זו, על סמך בדיקות ועיון במסמכים, מי הוא האשם. לא אתם ולא אני, מוסמכים לחרוץ פסק דין, על כל שנעשה בתקופה זו. אשר לי- עומד אנוכי לפניכם כאן, כעד, המופיע בשם היהודים, שמצאו מותם בעירנו, בין אם היו הם בני עירנו ממש או פליטים, שבמקרה נזדמנו אליה, ובה מצאו את מותם. חלילה לי משפוט או מלהאשים מישהו בעדותי. אנוכי עד בלבד, לא דיין, ולא שופט. ובמעמד זה של עד עלי להגיד את האמת – את כל האמת ורק את האמת".
ד"ר שקלאי אליעזר
אורח החיים בקהילה ואישיים בולטים בה לפני המלחמה ואירועים ומבנים מרכזיים:
העיר בז'יז'ני נמצאת בפלח טרנופול במדינת פולין. בז'יז'ני הייתה עירה בת כ- 13,000 תושבים והיו בה שלוש אוכלוסיות עיקריות: פולנים, אוקראינים ויהודים. מספר היהודים השתנה מתקופה לתקופה אבל לפני מלחמת השנייה היה כ- 4,000 איש. הקהילה היהודית של בז'יז'ני נוסדה בשנת 1530. כל קהילה חייה בנפרד וכך גם היהודים. היהודים עסקו בעיקר במסחר ובמקצועות המלאכה כמו: חייטים, סנדלרים נגרים וכו'. ומאחר שהעירה הייתה מרכז מסחרי ומנהלי של כמאה אלף איש חלק גדול מפרנסתה היה הגשת שירותים לתושבי הסביבה.
אחרי סיום מלחמת העולם , סיום השלטון האוסטרו הונגרי הקהילה היהודית הייתה פורה ומאוחדת ובתקופת שנות השלושים היו לקהילה 16 חברים במועצת העיר בז'ז'ני וביניהם רופא, שופט, עורכי דין וסוחרים. לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נבחרו מחדש 8 חברים יהודים למועצת העיר.
בחלק השני של המאה התשע עשרה חל שינוי בהלך הרוח של היהודים. חלקם עזבו את הישיבות ונעשו לרופאים ועורכי דין ובכך שינו א הפעילות התרבותית של הקהילה. נוסדו בתי ספר תיכון שלימדו בשפה העברית. בית חולים יהודי. תנועות נוער כמו: המגיד, השומר הצעיר. מוסדות כמו הקרן הקיימת, קרן היסוד. והחלה פעילות מפלגתית כמו החלוץ ופועלי ציון. כל אילו היו בעלי אוריינטציה ציונית. שינוי זה נבע מכך שבכל אירופה חלה התפתחות לכיוון המודרניזציה והלאומיות ולאור זאת היהודים הצעירים נסחפו לכיוון זה.
אחד מן האנשים המפורסמים בקהילה היהודית היה רבי שלום מרדכי הכהן שוודרון שהיה אחד מהרבנים המפורסמים והידועים בכל אירופה. לקהילה היה בית כנסת אחד גדול ועוד כ- 14 בתי תפילה קטנים.
בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בהסכם בין הרוסים הגרמנים : "מולוטוב ריבנטרופ" חולקה פולין בין שתי המעצמות ובז'ז'ני הייתה תחת שליטת הרוסים. חיי הקהילה בתקופה זו נפגעו מבחינת הפעילות התרבותית מאחר והסובייטים לא רצו להרשות ליהודים להמשיך את פעילותם הלאומית, אך לא הייתה פגיעה אישית ביהודים ברובם, רק פגיעה ביהודים העמידים בטענה שהם מייצגים את שכבת המנצלים של העם. השלטון הסובייטי גרם לסגירת מוסדות יהודיים רבים כמו בתי ספר ומפלגות ציוניות רבות. בעיקר אילו שהיו מזוהים עם פעילות ציונית. הרוסים שלטו בעיר כשנתיים ולאחר מכן חלה התפנית, כאשר הגרמנים הפרו את ההסכם ופלשו לרוסיה ( גם החלק של פולין הכבוש ע"י הרוסים). הגרמנים הפציצו את העיירה ומיד לאחר מכן פלשו לתוכה. חיי הקהילה השתנו לגמרי בהשוואה לתקופה הסובייטית. והפכו לנוקשים עד כדי בלתי נסבלים. מונה קצין גרמני אשר שלט בעיר. האוקראינים ניצלו את שנאת הגרמנים ליהודים והחלו להתנכל להם. הדבר בא ליידי ביטוי בפרעות, פגיעה בבתי עסק, הריגת יהודים ובזיזת הרכוש שלהם. היהודים פנו לגרמנים לבקש עזרה ,כתגובה לכך הגרמנים הבטיחו להטיל "סדר" על היהודים:
עוצר משבע בערב עד למחרת בבוקר.
כל יהודי חייב לענוד סמל של מגן דוד על שרוולו הימני.
אסור ליהודי לצאת אל מחוץ לעיר ללא רישיון מיוחד.
אסור ליהודי לתקשר באופן חופשי עם העולם הרחב.
הקהילה נדרשה לספק פועלים לעבודות עבור הצבא הגרמני.
לאור מצב זה לא הייתה ליהודים שלא עבדו אצל הגרמנים הכנסה. ובתגובה לכך לא היה להם מזון. לכן התפתח מצב של חוסר מזון, על מנת להשיג אוכל אנשים היו חייבים למכור חלק מהרכוש שלהם לאוכלוסייה הפולנית והאוקראינית. הכסף שימש לקיומם.
מצבה שהוקמה לזכר קדושי הקהילה בבית הקברות היהודי
סבא רבא שלי התמודד עם דילמות רבות גם בתור רופא וגם בתור אחד מבחירי הקהילה היהודית ביודנרט. "לפנינו עמדה ברירה אחת- למלא את דרישת הגרמנים או למסור את עצמנו מבלי להציל אחרים."
"פעם שאלתי את ראש היודנראט, מי נתן לך רשות להחליט על חיי אדם, מי לחיים ומי למוות. והוא ענה לי:
אתה רופא, אם תעמוד לפניך הבעיה להוריד חלק מהגוף, איבר שלם, בריא בכדי להציל חיי אותו אדם, ואתה יודע שהאיבר עוד בריא, האם תחליט לחיוב או לשלילה? יש תקווה שבדרך זו נצליח להציל חלק מאנשינו ולכן צריכים להחליט מה עדיף?!"
לאחר כשנה בה הגרמנים השתלטו על העירה בז'ז'ני הם סגרו אזור בתוך העירה ונתנו אותו ליהודים. מספר הדירות היה קטן וכן הצפיפות. לאנשים לא היה מקום לשבת. רוב האנשים נדרשו לעזוב את דירותיהם ולעבור לגטו בתוך 24 שעות. לאור הצפיפות הרבה היהודים פנו לגרמנים בבקשה להרחיב את הגטו בתמורה לשוחד. וכך היה. הם הוסיפו לגטו בתים בודדים וגזלו מהם רכוש גדול. "תנאי הדיור היו בלתי אנושיים, "היה קשה מאוד לחשוב על ניקיון מינימלי, וכך פשטו מחלות ומגפות ברחבי הגטו. אנשים רבים באזור גיל השישים נפטרו מהמחלות ומחוסר המזון. לא היה ניתן לקנות אוכל בגטו. הגרמנים נתנו לנו חצי שעה ביום לצאת מהגטו כדי לקנות אוכל בשוק. אך גם שם לא היה מספיק.." כך סבא רבא שלי אליעזר כתב.
על היודנרט הוטל להקים משטרה יהודית. הדרישה של הגרמנים מהיודנראט הייתה לתת רשימה של כ-12 שוטרים יהודים אשר תפקידם היה לעזור בארגון ההוצאה לפועל של פקודות הגרמנים. על מנת שהשוטרים היהודים לא באמת "ילשינו" ויעשו כמצווה עליהם מן הגרמנים, היודנראט בחר כ-12 אנשים ממשפחות טובות ומכובדות. אבל כמו שקורה בכל מצב קשה ובלתי ניתן לשפיטה, חלק מהמשטרה היהודית לא עמדה בלחץ והתייחסו ליהודים כמו שהמשטרה האוקראינית והגרמנים התייחסו אליהם.
מוסד נוסף שהקימו הגרמנים היה לשכת העבודה הגרמנית. הם הודיעו ליודנרט שכל יהודי בגיל 18-55 חייב להירשם בלשכה על מנת לעבוד. הוא יוכל לקבל עבודה רק אם יקבל אישור מהלשכה. אולם האישורים ניתנו רק לשלושים יום בלבד. כל מי שלא היה לו רישיון עבודה היה "מיותר" לקהילה והיה מועמד לחיסול מוקדם והנשלח למחנות המוות.
שרידי מצבות מבית הקברות היהודי שנותרו לאחר שרובן הושמדו או נלקחו לרצף את מדרכות העיירה:
בחודש דצמבר הייתה אקציית "חנוכה". במהלכה הגרמנים הרגו עוד ועוד יהודים. אולם, לאור העובדה שאבו של סבי היה רופא היה לו מידע מבחוץ לפני כל אקציה. ולכן הצליחו לתחבא בדירתם בקיר הכפול שבנו.
מדי שבוע הלך וקטן מספר האנשים לאור ההעמסה של היהודים ושליחתם ברכבות. אנשים רבים ניסו לברוח מתוך הרכבות, אך מה שלא ידעו, זה שהגרמנים ישבו על גגות הרכבות, ואם היו מצליחים למצוא פתח קטן וקופצים מקרון הרכבת היו נורים מיד על ידי הגרמנים.
ב-12 ביוני 1943 הגרמנים חיסלו את כל הגטו במכה. כמה אלפי גרמנים ושוטרים אספו את כל היהודים והעמיסו אותם במכוניות. חלקם נלקחו לבית קברות בו הועמדו בשורות ונורו במקום בתוך בורות שחפרו קודם לכן היהודים לעצמם.
גם במחנה העבודה שהיה מחנה צמוד לגטו והיה מוסד של הגרמנים התרחשה אקציה. מטרתו של המחנה הייתה לספק שירותים לגרמנים. ביום שהתרחשה אקציית חיסול הגטו חיסלו גם את תושבי המחנה. הוליכו אותם בשורות עד לבית הקברות בו נורו. רק אדם אחד מתוך450 איש, בשם מנחם כץ שהיה בן 16 ניצל. במהלך התקרבותם לבית הקברות הוא ברח לעבר השדות והסתתר בתוך השדה כ- 12 שעות. הגרמנים ערכו חיפושים רבים אולם לא מצאו אותו והוא הצליח לברוח בשעות הלילה המאחרות לאיכר שהכיר. שרידי מצבות מבית הקברות היהודי שנותרו לאחר שרובן הושמדו או נלקחו לרצף את מדרכות העיירה:
שרידי קהילת בז'ז'ני מסתכמים בכ- 50 ניצולים מתוך 4000 יהודים שחיו בעיירה לפני המלחמה ו- 13,000 אלף במהלך המלחמה. ביניהם 8 מבני משפחתו של סבי. עם חיסול הגטו נמלטה משפחתו של סבי בהנהגת אביו, אליעזר שקלאי ליערות שסבבו את העירה. ובעזרתם של רופא שהיה ידיד של סבא רבא שלי, אחות בית החולים ומספר איכרים אשר סיכנו את חייהם הצליחה משפחתו של סבי לשרוד לאורך שנה שלמה במחבואים בשדות, ביערות ומתחת לאדמה במחבוא שנחפר מתחת לביתו של איכר. תולדות התקופה מרגע פלישת הגרמנים לעיירה ועד שחרור האזור מידי הנאצים על ידי החיילים הסובייטים תואר בספר "בז'ז'ני נריוב והסביבה תולדות קהילות שחרבו" ובין עורכי וכותבי הספר היה גם אביו של סבי ד"ר שקלאי אליעזר. סיפור ההצלה המדויק של משפחתו של סבי תואר גם בספר בשם "הרופא שחזר" שנכתב ע"י הסופר אליישיב אורן בהוצאת ספריית הפועלים.
תמונות משפחתו של סבי , 8 מהם שרדו את השואה
בנוסף, כיום לזכר קהילת בז'ז'ני מתכנסים בכל שנה ב-12.6 התאריך בו הושמד הגטו, כלל האנשים שניצלו מעיירה זאת ועדיין בחיים ובני הדור השני ואף השלישי. סבי אחראי על ניהול אירוע זה ועושה זאת בצורה המוערצת והמדהימה ביותר.
דוגמת הזמנה לאזכרה השנתית ב-12 ליוני
