מרים גולדמן
1929-2016
הנצחת הדמות:
מרים גולדמן הייתה חברת משפחה. נולדה ב- 25/3/1929 בעיירה דרצ'ין בבלרוס. לפני המלחמה למדה מרים בבית הספר היהודי בעיירה. בשנת 1939 הרוסים נכנסו לעיירה דרצ'ין. זאת הייתה התקופה של "השקט שלפני הסערה". ביוני 1941 היטלר וצבאו פלשו לברית המועצות והפרו את בריתם עם סטלין והצבא הנאצי נכנס לדרצ'ין. כעבור זמן מה הם הוקם שם גטו בצפיפות גדולה. במהלך השהייה בגטו נלקחו יהודים לעבודות כפייה וחלקם מתו בדרכים. בתשעה באב 1942 לאחר הצום הייתה אקציה נרחבת, הריגה המונית של יהודים בגטו לצורך חיסול הגטו.
אבא של מרים ידע שהגרמנים עומדים לחסל את הגטו (היו שמועות על כך), לכן בנה בונקר באדמה ליד הבית שלהם. בביתם גרו מרים, אחותה הגדולה שפרה, ההורים שלהן- אליעזר ולאה, הדוד מאיר (אח של אמא של מרים) עם אשתו והתינוקת. ברגע שהם שמעו יריות הם רצו להסתתר בבונקר; מאיר ואשתו, שהיו עם התינוקת, העדיפו לא להיכנס, מכיוון שהם לא רצו שהתינוקת תבכה ותסגיר אותם. הגרמנים פלשו לתוך הבית והרגו את מאיר, אשתו ואת התינוקת. גופתו של מאיר נפלה על גג הבונקר ובכך הציל את כל מי שהסתתר שם בכך שהוא הסתיר את פתחו.
אליעזר, אבא של מרים, החליט שהכי נכון יהיה לברוח בערב אל היער, ואכן בערב הם יצאו מהבונקר וברחו לכיוון היער. הם לא יכלו לברוח בבוקר מכיוון שהגרמנים הסתובבו באזור והם פחדו שהם יזהו אותם. לכן הם המשיכו ללכת רק בלילות כשהיה חשוך. הם הלכו והלכו עד שהתקרבו ללב היער ושם גילו יהודים נוספים וכך הוקמו שני מחנות- מחנה אחד הוא המחנה של הפרטיזנים והמחנה השני היה המחנה של המשפחות. מרים ומשפחתה היו במחנה המשפחות ואליהם הצטרף גם הבן דוד של מרים-קלמן. בשנת 1942 היה חורף מאד קשה והם אכלו מה שהם מצאו ביער. אבא של מרים היה לעתים גונב תפוחי אדמה. באותו חורף התפרצה מחלת הטיפוס, ומרים ואחותה חלו יחד עם כל המחנה. זה היה טיפוס מאד קשה שהגיע מהכינים. קלמן, בן הדוד, קיבל כוויות קור ברגליים ואצבעות כפות הרגליים נפגעו. בשנת 1943 היו שמועות שהגרמנים החלו בנסיגה.
באחד הימים שמעו מרים ומשפחתה יריות והאדמה רעדה. בבוקר הם ראו טנקים והם חשבו להימלט, אבל טנק עצר ומישהו שאל אותם ברוסית- "מי אתם?". זה היה ב- 24/7/1944 .היה זה מפגש בין ה"צבא האדום" לשורדי המחנות. מרים ומשפחתה חזרו לדרצ'ין למרות שפחדה לצאת מהיער כי לא האמינה שהכל נגמר. בדרצ'ין היא ומשפחתה ראו רק קברים,אבל בכל זאת נשארו שם עד לסוף המלחמה בשנת 1945. המלחמה נגמרה סופית ב- 9/5/1945 . בתאריך זה נערכה חגיגת ניצחון על הגרמנים. מדרצ'ין הם נסעו ללודג' בפולין, שם נולד אחיה הצעיר עמנואל.
שם הם היו שנתיים ואחותה הגדולה של שפרה התחתנה שם. לאחר השנתיים, הם הצטרפו לעלייה ב', שהייתה עלייה לא חוקית, שיצאה באנייה מגרמניה דרך צרפת ומשם על אנייה לארץ ישראל. האנייה הייתה ישנה והרוסה. היה שם מאד צפוף. הם הגיעו לארץ ישראל ב- 1/3/1949. כשהם הגיעו לארץ הכניסו אותם למעברה באגרובנק ליד חדרה, שם שהו תקופה עד שבנו להם צריפים בשכונת סלמה שבתל אביב. מרים עבדה בכל מיני מקומות וחנויות ואחרי כמה זמן היא למדה תפירה והתקדמה. היא נישאה ליונה גולדמן ז"ל בשנת 1950 ונולדו להם 2 בנים אליעזר ויעקב. בשנת 1956 עברה לגור עם משפחתה החדשה ברמת אביב, שבעברנקראה שכונת עבר הירקון הסמוכה לשייח –מונייס .
