דף לכבוד / לזכר
זאב ברנע
( סבי מצד אמא )
תאריך לידה: 21.06.1938
תאריך פטירה: 10.09.2011 י"ב באלול תשעא.
מקום לידה: יאשי, רומניה.
עיסוק, מקצוע: מנהל אגף חינוך, תרבות, נוער וספורט בעיריית חולון.
מקום מגורים בזמן תחילת המלחמה: יאשי ,רומניה.
סיפור המלחמה: " נולדתי ברומניה וחייתי שם עד גיל שבע . כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הגרמנים לקחו את אבי יחד עם חבורת גברים. תחילה לא הבנתי מה קרה, ולאחר מכן סיפרו לי שלקחו את כל הגברים, שמו אותם ברכבות ללא אוויר, וכך הם נסעו הלוך ושוב עד שכולם ברכבות מתו. את הגופות השליכו החוצה. אני ואחותי לא בזבזנו זמן והלכנו למקום הגופות בתקווה למצוא את אבא שלנו, אך לא מצאנו אותו. אני זוכר שבכיתי כל כך, כי רציתי בחזרה את אבא; בכיתי כל כך חזק, אבל בלב, כי הייתי צריך להיות חזק בשביל אחותי . עם כל העצב הייתי חייב להמשיך הלאה כי הודיעו לנו שיש אניות שיביאו אותנו בחשאי לארץ ישראל. אני ואחותי עלינו על אנייה אחת ואמי הייתה על אחרת. לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד גם אותה וירדתי מהאנייה בלי שישימו לב והלכתי לאנייה שהייתה לידנו. חיפשתי וחיפשתי, אך לא מצאתי את אמא שלי, אבל השומרים מצאו אותי והחזירו אותי לאנייה אליה אני שייך.
כל הימים הסתתרנו כדי שלא ימצאו אותנו, ורק בלילות עלינו לסיפון. הקאנו כי הים היה סוער ולא נתן מנוחה. לאחר חודשים הגענו לארץ. כולם שמחו כל כך, אבל אז הגיעו הבריטים, שאמרו כי לפי תורת "הספר הלבן" אסור להעלות יהודים. נשלחנו למחנות בקפריסין, שם עבדנו קשה במשך שנה עם מעט אוכל ומים. כשהגענו כולם היו עצובים חוץ ממני ומאחותי, מכיוון ששם במחנה ראינו פתאם את אמא שלנו, שכל כך התגעגענו אליה. עברו ימים וחודשים וכבר הייתי מיואש. לא ידעתי אם אי פעם זה ייגמר ונוכל לחיות כמו משפחה נורמאלית; לא האמנתי שאי פעם אוכל להגיד "הכל בסדר ובאמת הכל יהיה בסדר". לאחר שנה קשה ומייגעת פתאום הודיעו שזהו זה- יש לנו מדינה. בצהלות רבות עלינו לארץ, ואז הבנתי שסוף סוף זה נגמר ופעם ראשונה לאחר הרבה זמן הייתי מאושר.