גיוז'פה הפסיק הלימודים שלו בכיתה ה' מסיבות מגוונות. הוא חי חיים רגילים עד החורף של שנת 38' כשהתחילו לראות ביהודים אזרחים זרים ולא רצויים על רקע חקיקת "חוקי הגזע" באיטליה.
נאסר על היהודים להימצא במקומות ציבוריים, להתקבל למשרות ממשלתיות, לעסוק במסחר ולהתרחק מאזור מגוריהם וממקום הולדתם.
היהודים לא הורשו ללמוד עוד באוניברסיטאות ובבתי הספר ואף נאסר עליהם ללמוד בהם.
בעקבות צעדים אלו גיו'זפה החל לעבוד והיה לפועל בניין, לסבל בשוק ועוד...
ב- 5 ביוני החמיר המצב1942. באותו יום קיבל גיוז'פה מכתב ממטה המשטרה, ובו הודעה על גיוסו לעבודת כפייה: הוא היה לאחד ממאתיים מיהודי רומא שנבחרו לעבוד על גדות נהר הטיבר. הוא עבד שם שלושה עשר חודשים עד יולי 1943. הוא סיפר כי יותר מפעם אחת נהג לנצל את עזיבת השומר את משמרתו כדי לקפוץ אל מימי הנהר כדי לצאת ולעבוד בעיר ולהרוויח מעט כסף.
ואז הגיעה שנת 1943. התאריך 16 אוקטובר 1943 מוכר כ"יום החרפה", שכן באותו היום נלקחו ונשלחו למחנות ההשמדה 2091 יהודים.
באותה תקופה גיוז'פה היה בגינובה בחיפוש אחר עבודה עם בן דודו.
ב3 בנובמבר 1943, בזמן שהוא ובן דודו טיילו ברחובות בעיר, סיפרו להם שתפסו יהודים רבים בבית הכנסת של גינובה.
מיד הם חזרו הביתה כי רצו לעדכן גם את המשפחות שאירחו אותה.
רק הספקו להכין את המזוודות כדי לברוח, ומיד נעצרו ע''י המיליציה הנאצית-פשיסטית.
מיד הביאו אותם לכלא מראסי ומשם תוך זמן קצר מצא את עצמו בתוך קרון להובלת בעלי חיים עם חמישים אנשים נוספים בדרך למילנו.
ב11 בדצמבר 1943 בשעה 4 בבוקר נכנס הקרון למחנה אושוויץ.
כל אסיר חדש עבר את הסלקציה לעבודה ולאחריה קועקעו במספר על זרוע שמאלית.
המספר של גיוז'פה די פורטו היה 167988.
להבדיל מאחרים שהתנגדו, גיוזפה כבר מן הימים הראשונים התחיל להפגין פעלתנות והשומרים אף הופתעו מהנכונות שלו לעבוד, ולכן אחרי זמן צמצמו את הפיקוח עליו.
ב18 בינואר 1945, שנה ושנים עשר יום מרגע שגיוז'פה נכנס אל מחנה אושוויץ, הגיעה הפקודה לפנות את המחנה, כי הרוסים היו קרובים אליו. באותו יום החלה "צעדת המוות".
באחת מהעצירות אספו אתם בשטח בין שני יערות. אמרו להם לעצור כדי לנוח, אבל בתוך כמה שניות התחילו חיילי האס-אס לירות.
גיוז'פה התחיל לרוץ עד שהגיע ליער.
אחרי יומיים נוספים חיילי "הצבא האדום" הצילו אותו, אבל לא היה שחרור של ממש, מכיוון שהרוסים שהצילו אותו הכריחו אותו לעבוד עבורם במשך תשעה חודשים ועד לסוף המלחמה.
רק ב8 באקטובר 1945 גיוז'פה הגיע לרומא.
בשנת 1946 כשנה אחרי השחרור אושפז בבית חולים למשך כחודשיים. הוא הרגיש כי הוא היה קרוב לאובדן שפיות, וכמעט הכניסו אותו לבתי חולים לחולי נפש.
אחרי זמן קצר והתחתן עם אשתו, מריזה, והתחילו בחיים חדשים ביחד.
אני שמחה לומר כשגיוז'פה או פפה, כמו שכולם אהבו לקרוא לו, חי חיים ארוכים עם ילדיו ונכדיו.
